העלייה של הקסטל

"אני מצטער שהרבה יקבים בארץ ויתרו על הסגנון הזה", אומר לי אלי בן זקן כשאנחנו טעמים את "קסטל C 2015" על הכורסאות מול האח במרכז המבקרים החדש של יקב קסטל במושב יד השמונה. אני חייב להודות שאני מצטער קצת פחות. הרבה יקבים בארץ ניסו לעשות יינות שרדונה בסגנון הזה - יינות שמנוניים ועשירים שמתיישנים על משקעי השמרים או בלעדיהם בחביות עץ. רק תוצאות בודדות הצדיקו את המאמץ. בחלק גדול מהמקרים, החבית גברה משמעותית על הפרי, ואנחנו נשארנו עם טעמים וריחות של וניל, עץ קלוי וחמאה ומרקם שמנוני. בכל רגע, אם תבקשו ממני לבחור בין יין כזה לבין שרדונה שלא היה בחבית בכלל, אני אקח את השני, תודה.

"קסטל C 2015" הוא לטעמי בדיוק מה שיין בסגנון הזה צריך להיות. אחרי שנה של יישון בחביות על המשקעים, הוא מציג את כל האלמנטים שאני פחות אוהב: ריחות של וניל, קוקוס, חמאה וטיפה עץ - אבל הדרך שבה הם משתלבים עם ריחות הפרי הלבן, הפרי הטרופי וההדרים היא מהסוג שאפשר למצוא רק ביינות לבנים גדולים באמת. המפגש שלו עם החך מהנה באותה מידה, אולי קצת יותר. המבנה העשיר, הטעמים הבשלים והמתובלים, החמיצות הקלאסית, מהסוג שלומדים עליו בבתי ספר ליין, האנרגיה והסיומת הארוכה - הופכים אותו לחוויה מרגשת, לא פחות. אחרי שטעמתי אותו יכולתי להבין למה כל כך הרבה יקבים הרימו ידיים והעדיפו לוותר על הסגנון הזה.

אלי הקים את יקב קסטל ב־1988 במושב רמת רזיאל, בהרי יהודה. היקב, שקיבל לאורך כל הדרך הרבה כבוד ממבקרי יין מקומיים ובינלאומיים, עבר בשנת 2014 מהנחלה המשפחתית אל יד השמונה - בצד השני של כביש מספר 1, פחות או יותר מול בית "האח הגדול". במעבר נוספו ליקב גם כמה חידושים טכנולוגיים, כגון מערכת למיון אופטי של ענבים - דומה לזו שפועלת ביקב רמת הגולן, רק קטנה יותר - שמאפשרת לנפות את הענבים שלא עומדים בקריטריונים של צבע וצורה, ומערכת צנטריפוגלית שמפרידה בין הענבים לשזרות בעדינות רבה יחסית למערכות המכניות המקובלות.

למרות הגדלת שטח רצפת הייצור, מיכלי התסיסה לא שינו את נפחם. הם נותרו כשהיו ביקב הקודם, והמילוי שלהם מתבצע באמצעות הגרביטציה, ללא שימוש במשאבות. בחדר החביות, אחד היפים והמרשימים בישראל, ניצבים כמה מיכלי בטון גדולים, שמאפשרים ליין להתבגר תקופות ארוכות, להתרכך ולהתחבר, בלי לספוג טעמים וריחות של עץ. 

נוסף על "קסטל C" טעמנו את היינות מסידרת La Vie, שהושקה בשנה שעברה. "La Vie לבן 2015", בלנד של סוביניון בלאן, שרדונה וגוורצטרמינר, התגלה כיין קצת יותר רציני מאשר ביום השקתו, עם ריחות רעננים של פרי טרופי והדרים, טעמי פרי מתונים ומאוזנים, חמיצות נעימה ומרקם נעים. אחיו האדום, שנעשה בבציר 2015 מענבי קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו וסירה והתיישן עשרה חודשים בחביות משומשות, היה רענן וקליל, עם ריחות נקיים של פירות כהים טריים, עשבי תיבול, עלים יבשים ומעט עשן, שהכינו אותנו לקראת אחיו הגדול ממנו: "פטיט קסטל 2014" - היין הראשון של קסטל שהתבגר במיכלי הבטון החדשים, נוסף על היישון בחביות. מבחינות רבות הוא דמה לקודמו, במיוחד באופי הייחודי והעמוק של הפרי הכהה והתיבול, ויחד עם זאת הפגין הרבה יותר ריכוז ועוצמה, שהתבטאו במגע שלו עם החך ובסיומת הארוכה. 

יקב קסטל התחיל הכי טוב שאפשר, ועם המעבר לאתר החדש לאט לאט הגביר. אני שמח שהוא לא ויתר על כלום. לדעתי זה צריך לשמח גם אתכם.   

מחירים: 

קסטל, La Vie לבן 2015: כ־90 שקלים 

קסטל, La Vie אדום 2015: כ־95 שקלים 

קסטל, פטיט קסטל 2014: כ־120 שקלים 

קסטל C 2015: כ־150 שקלים 

כל היינות כשרים 

yairgath@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו