נופלת וקמה

כשמיקה שדה, 32, פותחת את הדלת, מתעורר פלאשבק. התלתלים, החיוך, הגוף הצנום, הכריזמה, הכישרון. 13 שנה עברו מאז ששדה היתה בכותרות, אי שם בעונה השנייה של "כוכב נולד", פרהיסטוריה במונחים של עולם הבידור והמוסיקה. 

היא היתה אז בת 19. בתם של זמר האופרה הבינלאומי גבי שדה ומעצבת האופנה דורית שדה (גם אחיה הצעיר אורי הוא מוסיקאי), אחייניתם של השחקנים סנדרה שדה ומוני מושונוב, שמילצרה בחומוסייה תל־אביבית והגיעה עד שלב גלגל ההצלה בעונה שבה ניצח בסערה הראל מויאל. 

אחרי הריאליטי הוחתמה על חוזה ארוך טווח בחברת המוסיקה "עננה". מאז הוציאה שני אלבומים, הופיעה פה ושם, השתקעה בברלין וחזרה, חוותה משברים אישיים ומקצועיים ולא באמת פרצה.

והנה היא חוזרת. מופיעה בפרויקטים המצליחים "אינדי ילד" ו"אבי סינגולדה וחברים" (הגיטריסט המפורסם גם ניגן באלבומה השלישי), והאלבום הראשון שלה באנגלית, "Birds & Guitars", מתחיל לעורר עניין והערכה, אחרי שהקליפ לשיר "Little Things" צבר 50 אלף צפיות ברשת.

בעקבות ההצלחה הוויראלית, גם בגלגלצ גילו את השיר והכניסו אותו לפלייליסט. שדה קיימה סידרת הופעות מוצלחת ברחבי הארץ, השיקה את האלבום ב"זאפה", וב־19 במאי תעלה על במת פסטיבל "סולם יעקב". למחרת תופיע בפסטיבל "יערות מנשה". 

האלבום שלך יצא בשנה שעברה, והשקת אותו רק לאחרונה. למה בעצם? 

"הגעתי לאלבום הזה בלי ציפיות, כי מבחינתי הוא היה אלבום הפרידה מחברת התקליטים שלי. אבל אז התחלתי להופיע, ובהופעה הראשונה תוך שנייה נגמרו הכרטיסים. ואז הבנתי שכדאי להשקיע בפרויקט, שקיבל תשומת לב ענקית מאנשים שהשירים נוגעים בהם. אנשים עוצרים אותי ברחוב ובאים להופעות במקומות כמו חיפה". 

עם בן הזוג, הגיטריסט אוראל תמוז. "'בירדס אנד גיטארז' זה אנחנו, אני ציפור קטנה והוא הגיטרות"

 

מה הם אוהבים בך? 

"שאני יכולה להיות שברירית מולם, יצור מאוד רגיש שמאוד אוהב אנשים, אוהב לגרום להם אושר ולהעניק אהבה. דווקא בעולם הלא ברור והלא יציב, כשכולם כל הזמן בתוך המסכים והרגש מוסתר, אני חושבת שהם כמהים לאמת, כנות, משהו טהור, חי ומעניק. וככל שהעולם לא טוב אלינו, ככה צריך את זה יותר, כי זה נותן איזון ותקווה ואור בקצה המנהרה".

 

•  •  •

 

אנחנו נפגשים בדירה השכורה שלה ושל בן זוגה אוראל תמוז (29) ביפו, על השטיח מתפרקד הכלב ג'חנון. שדה מציגה בגאווה את האולפן הביתי שבו הוקלטו אלבומיה, מכינה קפה, מגישה עוגיות טעימות, משמיעה את האלבום ומנגנת בגיטרת יוקללי. 

"אני בחורה קטנה, מטר ושישים, והגיטרה תמיד הרגישה גדולה עלי. בעזרת היוקללי קרה קסם. מצאתי ביטחון, כתבתי כמות שירים גדולה והם יצאו אינטימיים, חמודים ומחוברים אלי, עם אמת שהצלחתי להוציא", היא מסבירה את הבחירה בכלי יוצא הדופן.

"חיברתי לה שרוך ואני יוצאת איתה לרחוב, מנגנת בגינה ותוך כדי הליכה. בטח יש אנשים שמסתכלים עלי וחושבים שאני קוקו, אבל זה מאוד מספק אותי, וגם יש לי זמן להתאמן על הטכניקה. אפילו באוטו, כשאני עומדת בפקק שלא נוסעים בו, אני יכולה לנגן". 

כבר שש שנים שהיא עם תמוז, הכירו בסצנת ההופעות המקומית. אחרי שנה יחד הוא נסע לברלין עם להקתו "אומללה", שהוחתמה בחברת יוניברסל (ובינתיים התפרקה בשל סכסוכים אישיים בין חבריה) - והיא אחריו.  

בהתחלה, העיר החדשה לא קיבלה אותה בזרועות פתוחות. "הייתי מאוד אבודה", היא משחזרת, "עברתי לברלין עם מינוס ענק בבנק. אז החלטתי לנגן ברכבות עם היוקללי. הייתי נכנסת לקרון ומתחילה לשיר, למשל את 'מגפיים אלה נועדו להליכה', או את 'Erase and Rewind'. ואז הייתי עוברת עם ארנק קטן והיו שמים לי כסף. 

"בתוך זמן קצר הרווחתי הרבה מאוד. 70 יורו בשעה. זה היה וואו. והיו מזמינם עוד שירים ובשלב מסוים התחלתי לבצע שירים משלי והתחילו להזמין אותי להופעות. פתאום שרתי בפתיחה של איזו תערוכה ענקית, ונהיו עוד הופעות ועניין".

ומה קרה כשנתקלת בחלק מהמוני הישראלים ששוהים שם?

"ישראלים זיהו אותי ברחוב וברכבות, ותמיד הגיבו בצורה חמה ואוהדת. אני מבחינתי מאוד לבבית, והייתי מגיבה בחיבוקים לתגובות חיוביות".

אבל אז הכל השתבש. "היתה לי חוויה אחת מאוד קשה בברלין, חוויה חד־פעמית", היא מבקשת להדגיש. "לקחתי יותר מדי סם מסוג MDMA ביציאה לבילוי במועדון לילה, וזה כיבה אותי, שרף לי כל דבר טוב. לקח לי המון חודשים להתגבר על הריאקציה האיומה שזה עשה לי. נכנסתי לדיכאון חמור שלקח לי שנתיים לצאת ממנו. החיים שלי התרסקו. האישיות שלי נשברה. כל הדברים הטובים נעלמו. ראיתי שחור בעיניים. העולם נזל, כמו דיו שחורה, הכל נראה לי מת. אתה לא רוצה בכלל להיות בעולם בסיטואציה כזו".

היו לך מחשבות אובדניות?

"אני חושבת שכל בן אדם שחווה דיכאון בחיים שלו מחטט באזורים מאוד חשוכים. זה כל כך השפיע עלי נפשית וכל כך היה יותר גדול ממה שחשבתי שזה יכול לעולל, שזה סחב אותי למטה בצורה מאוד קיצונית. פיזית תיפקדתי, אבל בראש היו לי מחשבות מאוד קשות. הייתי חייבת לחזור לארץ - וחזרתי די מהר אחרי שזה קרה. אוראל נשאר בהתחלה בברלין, כי כל החיים שלו היו שם, והצטרף אלי בהמשך. את כל תהליך ההחלמה חוויתי בארץ לבד. ההורים שלי לא היו בתמונה כי לא סיפרתי להם מייד מה קרה לי. התביישתי. זו היתה סיטואציה מאוד מביכה מבחינתי".

לבסוף נעזרה באביה. "אבא שלי החזיר לי את התקווה. הוא אמר שהמטרה שלי בעולם היא לגרום לאחרים לשמוח ושאני חייבת למצוא שוב את החיוביות. לקחתי את זה כמנטרה. הלכתי לפסיכולוגית בארץ תקופה מאוד ארוכה, ולטיפולים טבעיים שאני מאוד מאמינה בהם".

כמו מה למשל?

"כמו דיקור במחטים, מסאז'ים טיפוליים, תזונה בריאה, איזון אנרגטי. אני חושבת שחשוב לנסות את כל מה שהרפואה הטבעית מציעה. נמנעתי מתרופות פסיכיאטריות, שהפחידו אותי".

 

•  •  •

 

עכשיו שדה במקום אחר לגמרי. "השיקום שלי היה מאוד ארוך", היא מסכמת בפשטות כובשת. "ראיתי בו מסע מחודש למציאת השמחה האמיתית, שחיכתה לי בנשמה, בגוף. אחרי שנתיים הבנתי שמצאתי אותה מחדש, במוסיקה, והיום אני במקום אחר, עם האלבום החדש".

לבן הזוג המוסיקאי יש כיום חלק מרכזי ביצירה שלה - ובשלווה שמצאה.

"האלבום החדש שלי מורכב משירי אהבה קטנים לאהוב שלי אוראל", היא מסבירה. "'בירדס אנד גיטארז' זה אנחנו, אני ציפור קטנה והוא הגיטרות. יש לי על הגב 11 קעקועים של ציפורים. ניסיתי למצוא חופש בהמון דרכים, וחשבתי שהציפורים ייקחו אותי לעצמאות, ישחררו אותי. כשהכרתי את אוראל, הוא עזר לי להבין שאני לא צריכה לעשות יותר קעקועים".

נשמע אינטנסיבי. 

"אוראל מאוד קרוב לליבי וממלא אותו. הרבה מהיצירה שלי מחוברת אליו. הוא חלק מהמוסיקה שלי. הוא נותן לי המון כוח וביטחון עצמי כאדם בחיים ועוזר לי. יש לי הרבה מחשבות שמפריעות לי להתקדם, והוא מוכיח לי שאני הכי טובה ויכולה לעשות כל מה שאני רוצה. אני לא רוצה לדמיין את החיים שלי בלעדיו".

המוסד ששמו חתונה מדבר אליכם?

"מרגיש לי שאנחנו פחות מחוברים לקונספט הזה. יש מצב שזה יגיע מתישהו, אבל זה לא מה שחשוב לנו כרגע. היצירה הרבה יותר חשובה לנו, מבחינת המשאבים של זמן וכסף ואנרגיה. אנחנו מעדיפים להשקיע בעוד אלבום מאשר בחתונה. הופעת ההשקה לאלבום הרגישה כמו חתונה קטנה מבחינת ההשקעה".

ויש עוד עניין שחשוב לה לדבר עליו. "האלבום הזה הוא היציאה שלי לחופשי", מבהירה שדה. "אני הוצאתי אותו, וחברת 'עננה' - שבה הייתי חתומה - נהנים מהזכויות עליו. לשמחתי זו סגירת הבסטה איתם. יצאתי מחוזה בעייתי מבחינתי אחרי 11 שנה. זמן קצר אחרי שחתמתי עליו הבנתי שעשיתי טעות, אבל זרמתי. היו אנשים שאמרו לי לא לחתום, ואני הייתי בת 21, תמימה, חשבתי שאני יודעת הכל. הרגשתי אינטואיציה חזקה מול הבעלים, וקיבלתי את החיים לפרצוף. אחרי החתימה הרגשתי שלא אכפת להם יותר".

"הייתי נכנסת לקרון רכבת בגרמניה ומתחילה לשיר". שדה

אז את מזדהה עם איה כורם, שתבעה את החברה, ואמנים נוספים, שביקשו להשתחרר מהחוזים שלהם בחברה?

"לחלוטין. לדעתי היה לי עדיף ללכת לבנק, לקחת הלוואה ולהשקיע בעצמי ביצירה שלי ובמוסיקה שלי. גם אמנים שהצליחו ב'עננה', כמו מירי מסיקה, הדג נחש ואיה כורם, עזבו. 

"אני מקבלת מהם תמלוגים כיוצרת ומבצעת, אבל זה פינאטס לעומת הכסף על השמעת האלבום, ויש אמנים שלא יודעים על זה בכלל. כסף שלא מדברים עליו. גם מהאלבום השני שלי, שבו השקעתי 100 אלף שקלים שחסכתי במלצרות, לא ראיתי שקל, כי היו לי חובות שלא כוסו מהאלבום הראשון - שאותו מימנה חברת התקליטים". 

"את רוב האלבום הראשון שלי, שהקלטתי בגיל 19, במקביל ל'כוכב נולד', גנזתי, ורובו מעולם לא יצא", חושפת שדה. "כי כשבאתי איתו ל'עננה', נאמר לי שזה לא מספיק טוב. אז עשינו מיקס של שירים חדשים עם שלושה שירים מהאלבום הגנוז, למרות שאלה עולמות אחרים. 

"יצא שהוצאתי את אלבום הבכורה שלי בתחושה לא נעימה של פספוס עם טלטלה רגשית גדולה. אבל לא ידעתי להגיד 'לא מתאים לי'. לא יכולתי לצעוק. הייתי ילדה בלי ביטחון עצמי, לא ידעתי כלום מהחיים, כמו פלסטלינה, רציתי שיובילו אותי". 

ואיפה זה השתבש, מנקודת מבטך?

"בחברה רצו שאהיה מין ליידי גאגא, אבל אני ציפור שיר קטנה. לא היינו בסינק. היתה התנגשות. עכשיו אני עושה את רוב העבודה לבד, ומחפשת מנהל אמיתי, מישהו טוב שאוהב אותי באמת ורוצה לתמוך בי מתוך כנות ואמונה, ולא להיות אחת מכמה שאולי אחד מהם יצליח".

חוק "איה כורם" להסדרת החוזים בתעשייה אינו תקף רטרואקטיבית, ולא משפיע על מעמדה של שדה. אבל היא כבר מביטה קדימה, לעבר האתגרים הבאים. במגירה שלה שוכבים שירים מולחנים מאת צרויה להב שעוד לא הקליטה ויכולים למלא אלבום שלם. בנוסף, היא ותמוז הקימו להקה, "קים". "מדובר בפרויקט רוק־אלקטרוני פופ־אלטרנטיב, שמפיקים מחו"ל כבר הביעו בו התעניינות", הם מסבירים.

לדברי בני הזוג, אחד מהם הוא המפיק הקנדי גרג וולס, שעבד עם אדל, אלטון ג'ון, קייטי פרי, סלין דיון, וואן ריפבליק ואירוסמית', ושמע את החומר בפאריס, דרך טכנאי הסאונד שלהם, נועם לוינברג. 

"הוא מאוד התרשם מהשירים והציע לנו לבוא ללוס אנג'לס ולנסות לקדם את הדברים שם. הוא אמר שנוציא את האלבום הזה רק דרך חברה גדולה באמריקה. אנחנו פרפקציוניסטים והעבודה עוד לא הסתיימה", הם אומרים, ולא פוסלים על הסף מעבר ללוס אנג'לס. 

 

•  •  •

 

במקביל למאבק על החופש האמנותי והכלכלי שלה, שדה נלחמת כבר שנים בכאבים כרוניים, שלדבריה עד היום לא אובחנו כתסמונת מוכרת ומוגדרת. 

"שמעתי על פיברומיאלגיה, אני לא יודעת אם זה זה ומקווה שלא", היא אומרת, "אבל מילדות כל הזמן כאב לי הגוף, כאבים פיזיים מאוד קשים, לא קונבנציונליים. בשרירים, בפרקים, בעצמות, בראש, בלב. מיגרנות קשות. עד היום אני בטיפולים כל הזמן. מסאז'ים, הומיאופתיה. דיקור במחטים. היום אני ביום טוב, אתמול ושלשום לא יכולתי לעמוד על הרגליים. הגב שלי שבור מכאבים.

"הכאבים האלה לא מוכרים רשמית כמחלה, אבל אחרי ניסיון של שנים אני יודעת להתנהל מול הכאב ולשלוט בו בחלק מהזמן. אני עובדת המון על נשימות ועל הראש. מנסה לחשוב מחשבות חיוביות שיכולות לעזור ולהרגיע".

"שנים אני מנסה להתגבר. מחליפה כל פעם משככי כאבים שבשלב מסוים מפסיקים להשפיע. רוב הזמן סובלת וקשה לי לצאת מהבית. בגלל שאני נראית אחלה ואני חייכנית, חושבים שהכל בסדר, והמון פעמים בחיים לא האמינו לי על הסבל הפיזי. אולי בגלל זה לא הצלחתי להתרכז בבית ספר והייתי מבריזה ותלמידה גרועה, כי כל הזמן כאב לי משהו".

מתי לא כואב לך?

"הזמן היחיד שבו יש הפוגה מהכאבים הוא כשאני שרה, מנגנת ומופיעה. האדרנלין משתחרר, אני באנרגיות מדהימות ואיכשהו לא מרגישה את הכאב. אבל אחרי זה כל היום כואב לי הגוף, זה עושה לי חרדות במוח ואני מתחרפנת. אני מסתכלת על עצמי, רואה בחורה צעירה שהכל אצלה נראה נהדר, אבל הכל שבור. הכל כואב.

"כשהייתי ילדה ההורים שלי לקחו אותי להמון בדיקות שלא יצא מהן כלום. אז הם חשבו שזה פסיכולוגי ולקחו אותי לפסיכיאטר. והלכתי לפסיכולוגים. וכל פעם הייתי אומרת שכואב לי הגוף. עד היום אני כל שלושה חודשים עושה בדיקות ולא מוצאת מה הבעיה. אולי זה באמת פסיכולוגי. אולי אני צריכה קנאביס רפואי, אבל אני חוששת ממנו כי זה חומר מאוד מייבש פיזית. הוא גם בעייתי לי כזמרת כי אני כל הזמן צריכה להיות במודעות מלאה".

גם באלכוהול היא לא נוגעת, מאותה הסיבה. "כבר חמש שנים לא שתיתי. הוא הביא אותי למצבים לא נעימים שלא הצלחתי לשיר. טיפה אחת הורגת. אני נעלמת. למחרת לא יכולה לקום מהמיטה. אסור לי לגעת. צריכה להיות נקייה ולשמור על עצמי מאוד. אם אני לא שמה לב אני משתגעת, מאבדת את ה'סנטר'. מחפשת כל הזמן שליטה עצמית. בעזרת שמחת החיים אני מדחיקה את הכאבים הפיזיים הקשים, ואז יש לי שבוע טוב, חודש טוב, ו'בום', קריסה מטורפת, שאני לא מצליחה להחזיק את הגוף. 

"אבל המוסיקה מצילה אותי, זו התרופה שלי. כילדה הערצתי את וויטני יוסטון, הייתי צורחת מאושר שירים שלה וקופצת על המיטה. אהבתי את טייק ד'את ורוק פסיכדלי, ג'נסיס, יס, קינג קרימזון, ואת ביורק, דיוויד בואי, יהודית רביץ, יוני רכטר".

 

•  •  •

 

את ההתבגרות במשפחה המפורסמת, היא אומרת, חוותה בעיקר בצורה של מחסור. 

"ההורים שלי וורקהוליקים", מספרת שדה, "שעבדו כל הזמן וכילדה היו מאוד חסרים לי. אבא היה בחו"ל המון, אמא בעבודה מהבוקר עד שתיים בלילה, כל הזמן עם הטלפון תפוס. כשנולדתי, הקריירה שלה כמעצבת אופנה 'התפוצצה'. היא נהייתה הכי גדולה בארץ והגשימה את עצמה. מגיל 4-5 הייתי לבד, בוכה הרבה וכאובה עם הרבה חרדות נטישה. ילדה מסכנה שרוצה את אמא ואבא. 

"אז מצאו לי מטפלת שהיתה צמודה אלי מהצהריים עד הלילה. היא היתה מחבקת ומלטפת אותי, עוזרת לי להתגבר על הכאב הפיזי והנפשי ומרגיעה שיהיה בסדר. היא הצילה אותי. אבל במשך שנים הרגשתי חור ענק בלב. חרדות נטישה ובדידות".

אמא שלך לא שמה לב למה שקורה לך?

"היא עשתה אותי ואז היתה חייבת לעשות את הדבר שלה. היא אמנית ענקית ואמנים הם 'משוגעים', כל אחד בדרכו. קשה למצוא אצלם איזון. היא היתה ב'היי' מטורף, ואני מעריכה ומכבדת את זה. ההורים תמכו בי במה שהם יכלו. על כל שיר שלי אבא היה אומר להיט ענק. אמא תמיד היתה אומרת שאני הזמרת הכי טובה בעולם. זה בילבל אותי כי האמנתי להם. הם רצו שאהיה זמרת. אבא פעם זרק לי 'אולי תלמדי משהו?', ואמא דפקה לו מבט של מה פתאום, וגם מהמשפחה המורחבת יש תמיכה בהתכווננות שלי לאמנות. 

"תמיד אומרים שהיתה לי פרוטקציה. כל החיים קשה לי להתמודד עם הסיטואציה הזו. כי חשבו שבגלל שאני באה ממשפחה מפורסמת אז הכל בא לי בקלות, אבל זה אף פעם לא היה ככה. הרבה פעמים הרגשתי לבד במערכה, ותמיד הייתי צריכה להוכיח את עצמי יותר מאחרים. 

"ההורים שלי לא מבינים בעולם הפופ־רוק ולא יודעים להדריך אותי, אבל הם תמיד תמכו בי ותמיד מאמינים בי הכי בעולם ונתנו לי כוח להמשיך. אנחנו מאוד קרובים. המשפחה שלנו זה הדבר הכי קרוב, אוהב ותומך. זה מה שנותן לנו סיבה לחיות".

גם בלי פרוטקציה הגיעה שדה לעונה השנייה של "כוכב נולד". היא לא ששה לחזור לתקופה ההיא, אבל זוכרת היטב כיצד התגלגלה לתוכנית שהיתה אז בשיאה.

"שירה חן המקסימה היתה חברה מאוד טובה שלי באותה תקופה. הייתי בת 19, וכבר מילצרנו שתינו בחומוס. היא אמרה שיש אודישנים. זה נשמע לי בדיחה. כאילו, מי ירצה אותי. הלכתי לאודישן. אני זוכרת ששרתי בו שיר מקורי בשם 'צריך להיות ביחד' וזה מאוד ריגש אותי. עברתי ופתאום מצאתי את עצמי בתוך תוכנית טלוויזיה. גם בת הדודה שלי, יעל פנדריך, השתתפה באותה העונה. 

"אבל זה היה לפני 13 שנה, היום לדבר על זה מרגיש לי לא אותנטי ולא אקטואלי. זו היתה חוויה מאוד רחבה. להתחרט עליה זה לא מגניב. בעיקר צריך ללמוד מהדרך ולהסיק מסקנות. לא ידעתי כלום על החיים כשיצאתי משם. כיום אני לא צופה בתוכניות הריאליטי המוסיקליות".

לצה"ל לא התגייסה. "נתנו לי פרופיל 21 ושיחררו אותי על אי התאמה. היו לי הרבה בעיות עם מסגרות. מגיל מאוד צעיר יש לי הפרעת קשב וריכוז, אבל לא לקחתי שום כדור. עברתי כמה בתי ספר, תיכון חדש ועירוני א', וכמעט אף פעם לא הייתי הולכת. כל שבוע היו מזמינים את אמא שלי, כי לא הייתי מגיעה ללימודים והיו לי ציונים ממש נמוכים, והיא היתה כותבת לי פתקי שחרור. 

"מגיל 8 היתה לי בעיה חברתית קשה, לא הצלחתי לתקשר, לא מצאתי את עצמי. הייתי באה לבית הספר ומהבוקר יושבת מחוץ לכיתה ובוכה. או שהייתי הולכת לחפש את עצמי ברחובות בלי שההורים היו יודעים".

והנה גם את וגם בן זוגך אמנים. חושבים כבר אם ואיך תגדלו ילדים משלכם?

"אני חושבת על זה הרבה ואדע רק ברגע האמת. מדמיינת אותי ואת אוראל עם הבייבי שלנו מסתובבים על במות בכל העולם בסיבובי הופעות. נראה לי שאנחנו מתבשלים בכיוון ומרגישה כמעט בשלה לזה לחלוטין. זה יקרה בשנה־שנתיים־שלוש הקרובות.  

"אני רואה את אסתר רדא ונינט ועוד זמרות לוקחות את הילדים להופעות בכל העולם, והזמן לימד אותי שקל זה לא הולך להיות. בגלל שאני עוד לא באמת בתוך זה אני לא יכולה לדעת כמה קשה זה יהיה, ובטח אצטרך בשביל זה מימון, שאני כרגע לא יודעת מאיפה יהיה לי".

אבל עושה רושם שאת בדרך הנכונה.

"לפעמים אני מרגישה שמחוץ למוסיקה אני בעצם לא חיה. אין לי איזון. מאוד קוטבית, בין קצוות וכל החיים מחפשת את הבאלנס. גיל 30 פתר לי המון שאלות, חלקן נפשיות. הגעתי לנקודה שבה אני מבינה את עצמי יותר טוב, רואה את העולם בצורה רחבה וברורה ויודעת איך להתנהל עם החיים. 

"באלבום הזה אני סוף סוף רואה בי משהו שאני יכולה להתחבר אליו ולאהוב אותו ולהתרגש וזה מרגיע אותי. זו התרופה האמיתית. ביצירה, במוסיקה, הכל מקבל בית, מקום, איזון, הכלה. בלי זה אני לא יכולה לעשות כלום. אני רוצה להתקדם ולהיות במקום שאני יכולה להעניק לאנשים שמחה".

 

•  •  •

מחברת עננה נמסר בתגובה: "עננה ומיקה שדה נפרדו לפני שנים בהבנה ובהסכמה. עננה תמכה והשקיעה במיקה שדה וביצירות שלה במשך תקופה ארוכה אך ללא הצלחה גדולה לצערנו. חבל שמיקה שדה בוחרת לחפש את הסיבות לאי הצלחתה בעננה. עננה מאחלת למיקה כל טוב". √

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו