אומרים שכלבים וילדים גונבים את ההצגה. זה היה עניין של זמן עד שמישהו יחבר אותם יחד. כשחושבים על זה, זה היה אמור לקרות כבר מזמן. 16 ילדים ו-16 כלבים נבחרו לקחת חלק בריאליטי לחיות מחמד ולבעליהן. בסוף התחרות - כל תוכנית ריאליטי היא תחרות, גם אם היא קוראת לעצמה "מסע", "חוויה" או "לא מעניין אותנו הרייטינג של גמר כוכב נולד" - יזכה כלב אחד לשאת את התואר "הכלב של המדינה", ו-15 ילדים ילכו הביתה עצבניים ויבקשו מההורים חתול. סתם. ברור שהילדים אוהבים מאוד את חיות המחמד שלהם. ברור גם שהכלבים מאוד אוהבים את הבעלים שלהם, או לפחות את הבשר שהם מציעים במהלך האודישן, לשיפור המוטיבציה. ברור גם שצוות השיפוט לא עודכן שלפניו ניצבים ילדים, קרי אנשים רכים בשנים בעלי בשלות נפשית מוגבלת. הפורמט של התחרות כולל שלב אודישנים. בשלב זה, שבו נפתח הריאליטי בשבוע שעבר, מגיעים הצמדים לאולפן, מנסים להוכיח את כישוריה של החיה באמצעות תרגילי משמעת, חיפוש או קפיצה, במטרה לזכות בקולר המעביר אותם לשלב הבא. על פניו, הכל בסדר. השופטים הם אנשי מקצוע, מומחים בתחומם, הילדים מגיעים חמושים בהורים ובסיפורים קורעי לב כמיטב מסורת הריאליטי (הכלב שהגיע מהכלבייה, הכלב בעל שלוש רגליים ששרד תאונה, הכלב שהוא אוהד מכבי חיפה - אולי לפחות תיפטר מהקולר הירוק-), אך החריקה צורמת. העניין הראשון נוגע לחיות עצמן. מעולם לא גידלתי חיית מחמד, אך היה נדמה לי שאני מזהה דוק של עצבות בעיני הכלבים, שהתבקשו לקפץ בחדווה מול מצלמות טלוויזיה, פנסי תאורה ואנשים זרים. האודישנים, שהתקיימו לא פעם אחרי נסיעה ארוכה ברכב, לא הוציאו את המיטב מהנבחנים. הילדים עסקו בעיקר בהגנה על החיה האהובה עליהם כעל אחות (עניין החוזר על עצמו כמעט בכל עדות. תגוונו), ופחות בהפגנת כישרון האילוף שלהם. והנה העניין השני: ההפרדה בין הילד לחיה. נניח שאפילו ילד מתוק בן 10 וחצי העונה לשם איל ניחן בכישרון אילוף. נניח שהוא מצליח לגרום לכלבה שלו, אלפא, לבצע תרגיל חיפוש. האם הוא בעל הבגרות הנפשית הנדרשת לספוג ביקורת קרה ומקצועית? ובאופן כללי, האם ילדים מסוגלים לעשות את ההפרדה בין "הכלב שלך עצלן ומגושם", לבינם- בפרק ששודר אתמול עברו רק שני צמדים לשלב הבא. איל ואלפא, והזוג עטור הגביעים, לין ובאנה. לין משוחחת עם הכלבה שלה בגרמנית, החלטה המוכיחה את עצמה כמוצדקת לנוכח הישגי הכלבה עד כה. שלושה צוותים קיבלו שלילי מצוות השיפוט, ובהם שלישיית אחיות רעשניות, שני אוהדי מכבי חיפה, ושי המגדלת כלבה נכה. "שי, את כבר ניצחת", בישר לה אחד השופטים, והוסיף, "אם אני הייתי כלב עם שלוש רגליים, הייתי רוצה להיות הכלב שלך". ילדים אולי התרגשו עבור שי. סביר להניח שהמניפולציה הרגשית חלפה מעל ראשם בלי להשמיע יללה קצרה, אך מתוכנית המדגישה ערכים דוגמת חשיבות הקשר עם חיית המחמד ומעודדת את ערך השמירה על בעלי חיים, היה אפשר לצפות לקצת יותר שמירה על הילדים. אסיים בנביחת המבקרים המקובלת: אם זה כל כך גרוע, בקרוב תוכלו למצוא את זה בפריים טיים.
