שיר שבא אחרי המלחמה

אם יש דבר אחד שתחרות האירוויזיון הצליחה לשמור עליו לאורך השנים, חוץ מטעם נוראי במוסיקה ובביגוד כמובן, הוא היעדר תכנים פוליטיים בשירים ובאירוע עצמו. נכון, תמיד בשלב ההצבעות השונות הפוליטיקה שלטה כאורחת קבע, אבל האירוע עצמו תמיד איחד את אירופה (ובהמשך גם נציגים משאר העולם) תחת תחרות שירה משמחת במיוחד.

בשנה שעברה הכל השתנה. המדינה שזכתה היתה אוקראינה עם השיר "1944" של הזמרת ג'מאלה. השיר עסק בגירוש הטטרים של קרים, ובהם בני משפחתה, מחצי האי קרים על ידי המשטר הסובייטי בראשותו של הרודן יוסף סטלין במהלך מלחמת העולם השנייה. היתה זו הפעם הראשונה בתולדות האירוויזיון שהושמעה על בימתו השפה הטטרית של קרים ויותר מכך, שיר עם תכנים פוליטיים שהצליח להרגיז רבים ובמיוחד את הרוסים, שלא הבינו איך האוקראינים בכלל קיבלו אישור לעלות ולבצע שיר פרובלמטי שכזה.

הזמר הרוסי סרגיי לזרב, שהיה המועמד המוביל לזכייה לפי סוכנויות ההימורים וסיים במקום השלישי, אמר לתקשורת הבינלאומית לאחר התחרות: "אני רוצה להאמין שהתחרות הזו סובבת סביב מוסיקה ולא סביב פוליטיקה. אנחנו בתחרות שירה, לא בתחרות פוליטית".

באוקראינה ראו בניצחון הזה חגיגה אמיתית גם בגלל האצבע בעין של השכנה הרוסית, אבל גם כי לעם האוקראיני היתה סוף־סוף סיבה לשמוח אחרי שנים של טרגדיה מתמשכת במצב לחימה נגד השכנה הרוסית, שעשתה במדינה כבתוך שלה. רק שאז החלו הצרות האמיתיות. 

האוקראינים ביררו אצל מדינות מערביות כמה בעצם עולה כל החגיגה הזו. "לנו זה עלה קצת יותר מ־50 מיליון דולר", ענו בדנמרק שאירחה את התחרות ב־2014. הנורבגים חזרו עם בשורות קצת יותר משמחות ודיברו על כך שהם אמנם שילמו 37 מיליון דולר בשנת 2010, אבל הגוף המשדר בנורבגיה נאלץ למכור את זכויות השידור למשחקי גביע העולם בכדורגל באותה שנה, כדי לכסות את החוב העצום שנוצר שאיש לא שיער שיגיע למימדים שכאלו. 

ואז העם באוקראינה הרים גבה. האם מדינה שנמצאת במצב כלכלי כל כך בעייתי, וצריכה למעשה להגן על עצמה בכל רגע נתון מהזעם הרוסי, צריכה לבזבז סכומי כסף אדירים על תחרות שכזו, משמחת ככל שתהיה וחשובה פוליטית ככל שתהיה כלפי העולם שבחוץ?

 

אויבים מבפנים?

רשות השידור האירופית שאחראית לתחרות, הסכימה לבקשת האוקראינים לקיים תחרות "צנועה" במחיר כולל של 17 מיליון דולר. באוקראינה, מדינה שהכל כולל הכל נשלט בה על ידי אוליגרכים, ובייחוד גופי התקשורת הרבים במדינה, רשות השידור המקומית נשארה בידי המדינה כאקט דמוקרטי ולמען האזרחים. רק שמבחינה תקציבית, הקופה עומדת ריקה וכזו שלא מאפשרת בעצם להרים את האירוע שיתקיים ב־13 במאי (חצאי הגמר ייערכו כמה ימים קודם לכן). 

רשות השידור האירופית החלה להפעיל לחץ על האוקראינים, ובתגובה התפטרו 21 גורמים בהפקת האירוע, שאמרו שאין סיכוי שהתחרות הזו תעמוד בזמן ובכלל תתקיים, ורצוי לשקול להעביר אותה למדינה אחרת. לשיאם הגיעו הדברים כאשר שני המפיקים הראשיים הודיעו על התפטרותם והשאירו את התחרות ללא בעל בית. 

"אנחנו, שהתחרות נהפכה לא רק לעבודתנו אלא לחלק מחיינו, נאלצים לעזוב את הפרויקט ולהפסיק לעבוד על ההכנות לתחרות", נמסר בהודעה מטעם ויקטוריה רומאנובה ואלכסנדר חרבין. לטענתם, ההיערכות לתחרות פסקה, והיא תקועה בעקבות מינויו של פבלו הריצאק, סגן מנהל הטלוויזיה הציבורית באוקראינה, לאחראי האירוע מטעם המדינה.

אלון אמיר, מומחה אירוויזיון (מחבר הספר "שלוש דקות של נצח", העוסק במשלחת הישראלית לאזרבייג'ן בשנת 2012) ומי שמשמש איש יחסי ציבור של משלחות רבות לתחרויות, מסביר למה האוקראינים בכל זאת לא יוותרו על האירוח של התחרות, יהיה המחיר אשר יהיה: "האירוע הזה הוא לא משהו שנופל בחלקה של מדינה בכל שנה. מדובר כאן בשנה שלמה של יחסי ציבור למדינה מארחת, ששום דבר אחר לא משתווה לו. תסתכל על אזרבייג'ן, שהתדמית שלה השתנתה לחלוטין בעקבות האירוויזיון. זה הרים את הבנייה, את התשתיות. זה שינה את העיר באקו לבלי הכר". 

אמיר, שהשתתף באירוויזיון באוקראינה בפעם הקודמת שהיא אירחה את התחרות בשנת 2007, מוסיף: "בשבועיים של האירוויזיון מגיעים לעיר המארחת זמרים ועיתונאים מכל מדינות אירופה ואתה הופך אותם לשגרירים שלך, שמפיצים את הבשורה של המקום שבו ביקרו. לאוקראינים חשוב שהאירוע יהיה מעולה ושהאירוח יהיה מצוין ולא משנה מה מתחולל לפני ואחרי תחרות האירוויזיון. מבחינתם, זה שווה כנראה כל מחיר".

בחודש האחרון העיתונות המערבית החלה לגלות עניין רב בסיפור, מה שהלחיץ עוד יותר את האוקראינים, שמפחדים מיחסי ציבור רעים. ראש ממשלת אוקראינה, וולודימיר גרויסמן, התפנה מעיסוקיו וביקש להבהיר: "שום דבר לא מאיים או מעכב את קיומו של האירוויזיון". המפיקים שהתפטרו דיברו בעילום שם וטענו כי "האירוע הזה יכול למוטט את שאריות הדמוקרטיה שיש עוד באוקראינה, משום שהוא יוכיח שהמדינה לא מסוגלת לנהל שום דבר". 

עתה לא ברור אם בכלל מדובר כאן בתחרות שירה או שמא, כרגיל, בעניין פוליטי. חנה ביצ'וק, מי שנכון לעכשיו אחראית לתחרות מטעם רשות השידור האוקראינית, אמרה השבוע בהצהרה לסוכנויות הידיעות הבינלאומיות כי "הכל נמצא תחת שליטה מהסיבה הפשוטה שהממשלה התערבה. יש מי שדואג להפיץ שמועות זדוניות כנגד קיום התחרות בקייב, אבל זה לא יקרה". 

כשנתבקשה לדבר על האויבים ונשאלה האם הם מבית או מבחוץ, היא רק רמזה לכתבים את התשובה, שעסקה בכך שדווקא בתוך אוקראינה יש מי שרואה הזדמנות בכישלון התחרות והאירוח שלה לפגוע בממשלה המכהנת ולערער את הלגיטימיות שלה. עכשיו נשאלת השאלה, למי בכלל נשאר חשק לשיר?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו