ריצה היא ספורט; שחייה היא אומנות

מספר רב של אתלטים המתחרים על היבשה הגיעו למסקנה ששחייה דורשת סוג כלשהו, אקזוטי וחמקמק, של כושר לאחר שחוו חוויה כגון זו. ג’ו, שיכול לרוץ בקלילות 10 קילומטרים, מבלי אפילו להזיע, מחליט באחד הימים לנסות אימון בבריכה. תוך מספר דקות, הוא מתנשף בכבדות ותוהה: “איך אוכל אי פעם להתאמן כמו שצריך, אם אני אפילו לא יכול לעבור 100 מטרים מבלי למות?” חוויות מסוג זה משכנעות אתלטים מבוגרים רבים ששחייה היא ספורט המיועד אך ורק לאלו שהתחרו כילדים ומעלות חשד שהזמן והמאמץ הדרושים לרכישת מיומנות זו, לא ישתלמו.

כל אחד, מרצים חובבנים ועד משתתפי מרתון מסורים, יודע את האמת הבסיסית הבאה: הוסף מרחק או עצימות ויכולת הריצה שלך תשתפר. אך כששחיינים מתחילים משתמשים באותו היגיון עבור שחייה, הם מהר מאד משיגים את מה שאחד מתלמידי לשעבר כינה: “בינוניות סופנית”; לאחר מספר חודשים, כל כמות של מאמץ, אינה מסייעת כבר להתקדמות.

לאצן ברמה עולמית יש יעילות מכנית של 90%, כלומר 90 מכל 100 קלוריות שהוא שורף מייצרות תנועה קדימה, בעוד 10 מבוזבזות על חום שריר, חיכוך עם הקרקע, התנגדות רוח וכו’. בגלל שהמים דחוסים פי 880 מהאוויר ומהווים תווך בלתי יציב להפעלת כוח, שחיין ברמה עולמית הוא בעל יעילות מכנית של 9%, מה שאומר ששחיין חובב הוא בעל יעילות מכנית של 3% במקרה הטוב. לכן, הדרך לשיפור השחייה היא לא לשפר את היכולת להוציא יותר אנרגיה באימונים, אלא לבזבז פחות אנרגיה ע”י שיפור הטכניקה. אפילו אם תוכלו לשפר את היעילות המכנית בקצת, למשל מ- 3% ל- 4%, זה יתרגם לשיפור של 33% ביכולת השחייה. אין אף תוכנית אימון שיכולה להביא לכאלו הישגים, אבל יצא לי לראות בדרך קבע שחיינים בסדנאות Total Immersion משיגים שיפור כזה בסוף שבוע יחיד.

ריצה היא ספורט; שחייה היא אומנות

במה שחייה שונה? בפשטות, ריצה היא פעילות טבעית, בעוד שחייה היא “מאבק טבעי”. השחיינים הטובים בעולם נעים במים בחן, חסכוניות וזרימה, בעוד שחיינים מתחילים הם מוזרים, גמלוניים ולא יעילים. אין צורך שתחסירו שעות שינה אם התיאור הזה מתאר גם אתכם; ניסיון האימון הארוך שלי מלמד שמעט מאד אנשים ניחנו ביכולת המולדת לשחות בהרמוניה עם המים. אך מה שעוד למדתי הוא שכל שאר האנשים יכולים ללמוד לשחות לא פחות טוב אם רק נקדיש את הזמן ללמידת השחייה כאומנות לפני שנתייחס אליה כספורט. כשאנחנו מתמקדים בשחייה בעוד ועוד מטרים, אנחנו רק מקבעים מה שאני נוהג לכנות “כישורי מאבק”. מה שיש להתמקד בו הוא שחייה לאורך מרחקים קצרים יחסית במהירות איטית, מבלי להיאבק במים או בעצמנו ואז לפתח בסבלנות את היכולת לבצע זאת במרחקים גדלים והולכים, או בקצבים מתגברים באופן הדרגתי.

אז איך זה שרובנו מסוגלים ללכת מאות קילומטרים, אבל רק מעטים מבינינו מסוגלים להשלים 400 מטר של שחייה רצופה? ל- Total Immersion יש את התשובה…

TI מבינה כי האדם, בניגוד לדג, לא בא לעולם עם כישורי שחייה. העובדה המאלצת אותו לסגל הרגלי שחייה שאינם הולמים את מבנה גופו ויכולותיו המוטוריות. שיטת TI מטפלת בכל המגבלות הללו והופכת את השחייה לפשוטה על-ידי פירוק סגנון השחייה לתנועות קטנות וצירופן לכדי סגנון אלגנטי ונינוח.

בשיטת לימודי שחייה של TI התלמידים לומדים איך לאזן את הגוף בתוך מים; איך ולמה לסגל תנועות גוף ארוכות יותר; איך לצמצם את התנגדות המים עד למינימום; איך לסגל עבודת ידיים נכונה ומתוזמנת; איך לשחות עם הגוף ולנצל את משקלו; ואיך לסגל עבודת רגליים נכונה. שיטת TI תאפשר לכל שחיין לגמוע מרחקים ארוכים כמעט בלי מאמץ. עם השחייה למרחקים באה המהירות.