תתביישו

הכותרת "תתביישו" שייכת לכל אחד מגיבורי האייטמים הרואים כאן אור. כולם, או כמעט כולם, קנו אותה במעשיהם או בהחלטותיהם. 

היא שייכת לראשי משרד הבריאות שבמחדליהם מפקירים זקנים חסרי ישע במוסדות פרטיים שאינם תחת פיקוח אמיתי; לאריה דרעי שמתעקש להקים את המאגר הביומטרי המסוכן בניגוד לדעת רוב המומחים; לחברי הוועד הפועל במד"א שאישרו רכישת רכב למנכ"ל, אלי בין, ב־400 אלף שקלים; למזכ"לית הזמנית של הסתדרות המורים שמתחילה להסתבך; וגם: לשלושה שופטים בביהמ"ש העליון שקיבלו השבוע החלטה מעודדת שחיתות.

החלטה הזויה על פניה שעוד תילמד בפקולטות למשפטים כאחת מנקודות השפל של מערכת המשפט. החלטה שצריך לקרוא אותה שוב ושוב ולהאמין שניתנה פה אחד. 

תתביישו, תתביישו, תתביישו.

את התתביישו הראשון אני מקדיש כצפוי למי שאיפשרו למעשי הזוועה בבית האבות "נאות כיפת זהב" בחיפה, להתרחש. לאחראים להתעללות הפושעת ולא רק לעובדים האכזריים, הבריונים, שעל פי התחקיר המצוין של יוסי מזרחי מחדשות ערוץ 2 התנהגו כמפלצות אדם. 

אני מקדיש אותו לבעלי המוסד ולמנהליו שיכלו לשכור כוח אדם טוב יותר תמורת שכר הולם ולא שכר רעב; לאחות הראשית ולעובדים אחרים - לכל מי שראו, ידעו ולא הגנו על הקשישים המוכים והמושפלים.

מזרחי. תחקיר עיתונאי מצוין // צילום: יואב איתיאל

אבל לפני הכל אני מקדיש אותו לעובדים במשרד הבריאות שהדליפו מועדים של ביקורות פתע ואיפשרו לבית האבות הזוועתי לקבל ציון כמעט מושלם; וכמובן לשר הבריאות יעקב ליצמן ולמנכ"ל משרדו, משה בר סימן־טוב; לקודמיהם בתפקיד ולממשלה כולה, לרבות לעומד בראשה, בנימין נתניהו.

אני מקדיש אותו גם לשרי האוצר - לקודם יאיר לפיד ולנוכחי משה כחלון; לאותם חברי כנסת חולי מיקרופון ומצלמות שלא נוקפים אצבע לשנות את המצב; לבכירים במשק, שבדומה לכמה שרים, מסבירים לנו בכל הזדמנות שהבעיה הגדולה של ישראל היא עודף רגולציה ולא מחסור ברגולציה אמיתית.

הם חוזרים על השקר הזה שוב ושוב, אבל המציאות - זו שאני ועמיתיי מיכל שבת ועוזי דיין מציגים אותה כאן שוב ושוב - לגמרי אחרת: אין בארץ רגולציה אמיתית. תשכחו מזה. 

אין כי היא עולה הרבה כסף למדינה; כי השלטון אינו חפץ בה; כי אין לו עניין בחיזוק מערך הביקורת ובהצבת שומרי סף אמיתיים - בדיוק כפי שאין לו עניין בעיתונות חוקרת חדת שיניים ובתוכניות תחקיר נשכניות בטלוויזיה.

עיתונאים חוקרים, כבר למדנו, הם האויב של השלטון - לא כוס התה שלו.

על הרקע הזה חסרים במדינה בכוונת מכוון עשרות רבות של מפקחי בנייה שיסכלו אסונות; מאות פועלים נהרגים או נפצעים בג'ונגל הבנייה; מרפסות נופלות, גגות קורסים, מנופים מתמוטטים - כך גם במערכת החינוך: ההפקרות חוגגת, אין פיקוח אמיתי, מורים ומנהלים מגישים דו"חות כוזבים וזוכים לגיבוי; אנשי הוראה שסרחו נשארים בתפקידם.

סימן־טוב. כמנכ"ל משרד הבריאות הוא נושא באחריות גם למתרחש בחלק מבתי האבות הפרטיים המוזנחים // צילום: דודי ועקנין

אין דין ואין דיין, וזה גם המצב במערכת האשפוז הגריאטרית, הציבורית ובעיקר הפרטית, המשליכה חלק מקשישיה לכלבים.

איך אמר לי השבוע גורם יודע סוד במשרד הבריאות? "אם זה מה שהתגלה בבית אבות יוקרתי בחיפה, שבו המשפחות משלמות 16 אלף שקלים בחודש ואפילו יותר - תנסה לדמיין מה קורה בחלק מבתי האבות הפרטיים שאמורים לשרת אוכלוסיות חלשות במימון המדינה. תחשוב מה היו מגלים במוסדות האלה אילו הוצבו בהם מצלמות".

ועוד הוסיף: "ביקורות הפתע הנעשות כביכול במוסדות האשפוז הן בולשיט. זה משחק מכור. יש הדלפה למוסדות, כמו שיש הדלפה למסעדות לקראת בדיקת מצב התברואה בהן. הכל כאילו, הכל חפיף, הכל ישראבלוף. הפקרת הקשישים? לצערי, היא תימשך. חודש־חודשיים אולי יתנהגו אחרת ואז יחזרו ל'שיגרה'. עד לתחקיר הבא".

 

גורל הזקנים לא מעניין

שאלתי את איש שיחי האם במשרד הבריאות יודעים מה קורה בשטח, או שמופתעים בכל פעם מחדש מפרסום ממצאי תחקיר עיתונאי. הוא גיחך. "מופתעים? לא ממש. יודעים? בוודאי.

"אבל אין תקציבים, אין כוח אדם, אין רגישות לחיי אדם - ולהגיד לך את האמת: גורל הזקנים לא ממש מעניין חלק מההנהלה... אתה, עוזי דיין ומיכל שבת יכולים להשוות בין הרצוי למצוי בנושא הזה אחרי שתיארתם את פנינת הכתר של משרד הבריאות, המרכז הגריאטרי בראשון לציון.

"הייתם שם, ראיתם את היחס לחולים, את המסירות של העובדים, את הניקיון, את הדשאים, את העצים וערוגות הפרחים - אפשר להשוות מוסד ציבורי מטופח כזה למוסדות פרטיים אפילו סבירים? יש דמיון כלשהו?

ליצמן. זה קרה במשמרת שלו // צילום: נעם ריבקין פנטון

"אבל", הוא הוסיף, "גם את המרכז הנפלא הזה עמדו לחסל לטובת בעלי ממון וקשרים וכמעט הצליחו. אלמלא הייתם מפרסמים בשנה האחרונה את כתבות התחקיר על הניסיון לייבש את המרכז הזה, אלמלא הייתם מצליחים לגייס לנושא את השר ליצמן, בעוד שנה וחצי היו משתלטים עליו כרישי נדל"ן. הם היו הופכים אותו למגדלי מגורים ולמוסדות אשפוז פרטיים".

- ההפרטה היתה מנצחת גם כאן? 

"ללא ספק. שהרי כך נראית ההפרטה בישראל: סוגרים מוסדות ציבוריים שבהם היו מאושפזים קשישים סיעודיים ואחרים, מפטרים אחיות, רופאים ובעלי מקצוע אחרים, קולטים נזקקים וניצולי שואה במוסדות שאלוהים ישמור... ומפקירים אותם לחסדי כוח עבודה זול, לא מיומן, ששכרו עלוב ביותר".

 

השקרים של מד"א

בשבוע שעבר סיפרתי כאן בתמצית כי המנכ"ל של מד"א, אלי בין, חובב טובות ההנאה, מאס ברכבו הצמוד. אף שחלפו פחות משנתיים מיום שקיבל אותו החליטו חברי הוועד הפועל של הארגון לרכוש לו רכב מפואר חדש: וולבו S90 שמחירה מתקרב ל־400 אלף שקלים!!!

למה וולבו במחיר כזה? מדוע הוצגה הוולבו כרכב מבצעי? האם המנכ"ל מבלה את זמנו ביערות דרום אמריקה? ממש לא. הוא אפילו לא נזקק לרכב חדש כדי לנסוע לביתו בעפולה מדי ערב כי מד"א מעמיד לרשותו כבר שנים דירה בתל אביב.

בין. הגירסה שלו בפרשת הוולבו: הוא לא ביקש להחליף את רכבו הצמוד // צילום: גדעון מרקוביץ

היכן בכל זאת טעיתי בפרסום? בקטע שבו כתבתי כי את ההחלטה המושחתת אישרו כל חברי הוועד הפועל. לא נכון: השבוע התברר לי שחבר אחד, עו"ד פנחס מרינסקי, התנגד לרכישה בתוקף, וההחלטה הסופית התקבלה במחטף כאשר שהה בחו"ל.

מי כן נתנו את ידם לשערורייה וצריכים להתבייש? תכירו אותם: היו"ר ד"ר נועם יפרח, אברהם מנלה, אמיר ליברטי, רונן ימיני, חיים דגן, רמי מילר ויו"ר ההסתדרות הרפואית ד"ר צקי זיו נר. על מה ועל מי נסמכה החבורה הזו? על המלצת ועדה לבחינת הנושא שחברים בה אנשים התלויים לפרנסתם במנכ"ל: המהנדס דוד ליטבק, מנהל התחבורה נתי רוטנברג ומנהל הפרויקטים, אסי דבילנסקי.

מה נטען בתגובה שקיבלנו ממד"א? שבו חזק על הכיסא: שאלי בין בכלל לא ביקש להחליף את הרכב; שלא היתה לו מעורבות בכל שלבי ההליך - והעיקר: שאין לו כוונה להחליף את מכוניתו הצמודה. הוא נשאר עם רכבו הנוכחי.

רוצה לומר: סתם השתעשעתי בחותמות הגומי שלי. החברים האלה עבדו למעני לחינם. 

 

פרשת המאגר הביומטרי

אינסוף מומחים כבר התריעו בפני שר הפנים אריה דרעי, כמו בפני חברי כנסת ושרי ממשלה, על הסכנות הטמונות במאגר הביומטרי; על כך שלצורך מניעת זיוף תעודות הזהות הקיימות והדרכונים הרגילים, די בתעודת זהות חכמה - בכרטיס מגנטי עם רכיב אלקטרוני עליו; על כך שדי ברכיב הזה, שבו נמצאות טביעת האצבעות ותמונת הפנים של האזרח, לסיכול התחזות.

למרות שאזרחי המדינה היו זקוקים כבר לפני שנים לתעודת זהות חכמה ובטוחה כדי להילחם בזיופים - התעקשו ומתעקשים כמה פקידים לסכן את הביטחון האישי והלאומי באמצעות הקמת המאגר הביומטרי. הם דבקים בעמדה הזאת אף שבעולם מסתייגים ממנה מחשש לדליפת המאגר.

דליפה? כן, דליפה, כי שום מאגר אינו חסין.

למרות הסכנה החמורה מתכוון שר הפנים להביא את חוק המאגר הביומטרי לאישור הכנסת בקריאה שנייה ושלישית כבר בשבוע הבא. במקום לעצור את הטירוף, במקום לאמץ את דו"חות המומחים הרבים - מתעקש דרעי, נכון להשבוע, לקבל החלטה הפוכה.

אילו עשה עבודת בית כמו שצריך, היה מגלה אצל אנשי הרשות הכפופים לו חוות דעת פנימית, מעניינת, שהוכנה על ידי י' ו־ל' וסותרת את מה שדווח לציבור: בעולם לא הקימו מאגרי מידע למניעת מה שמכונה "ההרכשות הכפולות" (אנשים שמנסים להצטייד בשתי תעודות זהות מזויפות). 

בעולם הגיעו למסקנה כי הסכנה הגלומה במאגר לביטחון האזרחים עולה בהרבה על התועלת ממנו.

 

אזריה כבר קיבל חנינה

כמה היה צפוי שרגע אחרי גזר הדין של אלאור אזריה נראה תור ארוך של חובבי מצלמות ומיקרופונים בכנסת ובממשלה מסבירים לעם בציון מדוע ראוי להעניק לחייל המורשע חנינה. 

כמה היה צפוי שגם פוליטיקאים שקולים יותר, בניסיון נואל להתחפש לאנשי חמלה בתיק הלא נכון, יצטרפו לוועדה לרחמנות ציבורית. שגם הם יקראו למתן חנינה ל"ילד של כולנו".

ואני שואל שאלת תם: חנינה? חנינה לפני שהמורשע הביע חרטה? הוא העיד אמת? גזר הדין של כבודם, שאינו מבטא אפילו פרומיל מהכרעת הדין המרשיעה, אינו בבחינת מתנה אדירה? הוא לא בחזקת חנינה אחת גדולה?

אזריה. גזר הדין הקל במשפטו אינו בבחינת חנינה? // צילום: גדעון מרקוביץ

ובכל זאת יש לי עצה לאזריה: תגיש ערעור לבית הדין לערעורים ואחרי שכנראה תידחה, תפנה לבית המשפט העליון. ברולטה של העליון, או שתמצא מולך הרכב שקשה לסחוט ממנו עוד מתנות - ואז תמהר לסגת; או שתזכה להרכב בראשות ניל הנדל למשל, שרחמיו נכמרים על מפורסמים, ואז אולי תיחלץ מהכלא.

מי יודע, אולי גם אצלו תהפוך לגיבור של המדינה. אולי גם הוא יקשור כתרים לראשך.

 

החלטה מעודדת שחיתות 

רגע, עוד מילה בעניין כבוד השופט ניל הנדל: כבודו ישב בראש הרכב שדן בעתירת ראש עיריית בת ים, יוסי בכר, לביטול החלטת השופטת המחוזית בת"א, רות לב־הר, לפסילת ניצחונו בבחירות (בהפרש של 490 קולות).

כבודה שמעה שעות רבות את העדים מטעם העותר אלי יריב, התרשמה מאמינותם, סמכה ידיה על החומרים החמורים שהתקבלו כראיה והגיעה למסקנה חד־משמעית: ניצחון בכר נגוע בשוחד בחירות ובמעשים פסולים.

השופט הנדל. הכרעה מביכה // צילום: אורן בן חקון

למרות הראיות האלה, החליטו כבודם (הנדל וחבריו אורי שהם וצבי זילברטל) לבטל את החלטת לב־הר בנימוקים שקשה להאמין שנכתבו בעליון. 

רוח דבריהם, הנשמעים מביכים יותר מאלה שנכתבו בפסק הדין המזכה של אולמרט בפרשת טלנסקי: הבטחות בחירות הן נורמה גם אם פסולה ומכוערת... התערבות בכירים בעירייה בעבודת התובע העירוני ערב הבחירות היא באמת חמורה וכן, "היתה זיקה בינה לבין ההטבות וההקלות שניתנו לבין הבחירות..." אבל מדובר רק בעשרה אנשים שקיבלו את ההטבה המושחתת...

ועוד: "כלי ההרתעה עשוי להיות הליכים כנגד עובדי ציבור ולא פסילת קולות..." 

וגם: "לא ניתן להניח שקבלת שוחד על ידי פלוני השפיעה על האופן שבו הצביעו בני משפחתו או סביבתו הקרובה..."

פנינה ועוד פנינה שמשמעותה כפולה: כבודם מלבינים בעצם את עבירות שוחד הבחירות ומאותתים לחושפי שחיתות בנושאים האלה, שלא יעזו יותר לפנות לערכאות. שייסתפקו במשטרה. 

הראיה: במקום לנצל את ההזדמנות לעקור את התופעה מהשורש, במקום להשמיע אמירות ערכיות בהכרעת הדין, במקום להרים את הרף ולשבח את המתלונן אלי יריב - הטילו עליו השופטים הוצאות משפט בגובה 60 אלף שקלים! לא יאמן!

צריך לקוות שיריב ופרקליטו, עו"ד בועז בן צור, יבקשו דיון נוסף בהרכב מורחב של תשעה שופטים ואפילו של כל שופטי העליון (למעט יורם דנציגר, שהוא חבר של שלומי לחיאני...); צריך לקוות שבנושא כל כך עקרוני וכל כך חשוב - ודאי במדינה שגם כך השחיתות בה הופכת לנורמה - ימצאו השניים אוזן קשבת אצל הנשיאה מרים נאור.

צריך לקוות שנאור תיענה לבקשה, כי על פסק הדין הזה אסור לעבור לסדר היום. בדיוק כפי שהיה אסור בשעתו להשלים עם הזיכוי בפרשת 

מעטפות טלנסקי - זיכוי שבאמת התהפך בסוף. 

 

פרשת יואל עזרזר

לפני שנים אחדות הציגו כאן עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת קטעים נבחרים ממעללי מנהל החברה קדישא לשעבר ברעננה, יואל עזרזר, שכיהן גם בתפקידים ציבוריים בעיריית רעננה. גם לו שמור מקום של כבוד ברשימת האנשים שצריכים להתבייש במעשיהם.

מאז הפרסום נעצר עזרזר בידי אנשי יאח"ה, נחקר באזהרה, התפטר מתפקידיו השונים ותיקו הועבר להכרעת פרקליטות מחוז מרכז אחרי שהמשטרה קבעה: "התגבשה בתיק תשתית ראייתית מספקת לביצוע עבירות של גניבה בידי מורשה, של לקיחת שוחד ושל מירמה והפרת אמונים".

במקביל, אחרי שנחשפו החשדות החמורים נגדו, הגישה נגדו הנהלת החברה קדישא תביעה לבית הדין לעבודה בת"א להחזרת מיליוני שקלים שלטענתה הוא הוציא מקופתה במירמה.

בשבועות האחרונים נשאלתי בידי קוראים סקרנים מה עלה בגורל התיק והאם יש אמת בשמועות שהוא נמרח. אנשים, מתברר, מתחילים לאבד אמון גם במשטרה, גם בפרקליטות וגם בתקשורת.

אז הנה צפירת הרגעה: אין חשש שהפרשה נקברה. לעזרזר נערך כבר שימוע בפרקליטות, התיק נשלח להשלמה, בקרוב תתקבל ההכרעה הסופית בעניין כתב האישום. רומזים לי שזה קרוב מאוד.

במישור האזרחי - התביעה האזרחית נגד עזרזר נשמעת בפני שופטת ביה"ד לעבודה בת"א, חופית גרשון־יזרעאלי, ונמצאת בשלבי הסיום. בחודש הבא יוגשו הסיכומים וכבודה תפרסם את הכרעתה.

 

מילה על יפה בן דוד

אנשים טובים הזהירו אותי שהמחליפה של וסרמן, יפה בן דוד, אינה שוחרת דמוקרטיה כמו שהציגה את עצמה. שהיושרה הציבורית והמינהל התקין אינם הצד החזק שלה. הזהירו, ומתגנב חשש שצדקו.

מזוז. הורשע במעשי מירמה, נידון למאסר על תנאי ועדיין מכהן 

מקוצר היריעה אציג כאן רק דוגמה אחת: מזכ"ל סניף עכו, דוד מזוז, שהורשע לפני כמה שנים במעשי מירמה - לא הודח עדיין מתפקידו. למה? שאלה טובה. עידן וסרמן נמשך? בן דוד זקוקה למזוז בבחירות הקרובות? הוא שולט במאות מורים בסניפו?

לא ברור. מה כן ברור? שבן דוד יצאה לדרך ברגל שמאל. המשך יבוא.

בן דוד. יצאה לדרך ברגל שמאל

בהשתתפות: מיכל שבת, עוזי דיין

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו