הטרדה מינית. פגיעה מינית. אונס. מעשה מגונה. המילים הללו נכנסו בשנה האחרונה ללקסיקון המקומי ולשיח הציבורי בחברה הישראלית, כשהן פותחות מהדורות חדשות, מככבות בעיתונים וברשתות החברתיות, ובעיקר מבהירות שעידן חדש נולד, עידן שבו נשים לא מוכנות יותר לשתוק ויוצאות למאבק בפוגע ובתוקף שלהן, גם אם מדובר בדמות ציבורית, מוכרת, ולעיתים חזקה ומאיימת במיוחד. בעידן הדיגיטלי, שבו הבינו הנפגעות את כוחן של המילים ברשת, הרי הנושא זוכה להעצמה ולהנכחה מוגברת, וכשהדבר מלווה בתודעה פמיניסטית שהולכת ומתפשטת (גם אם לאט מדי) ובחוק שקיים כבר כמעט 20 שנים אך מתעדכן ומשתנה בהתאם למציאות - יש כבר מי שמוכנה להכריז על מהפכה.
"בעיניי, מה שקורה עכשיו זו מהפכה חברתית של ממש", אומרת אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בארבע השנים האחרונות ומי שמכירה היטב את הנושא. "זו תוצאה של שנות עבודה ארוכות במרכזי הסיוע, לצד נשים המתנדבות יותר מ־30 שנה שהתחילו כחלוצות", היא מסבירה, "השנים עברו, נשים התחזקו והתעצמו, ועדיין רוב המוטרדות הן נשים ורוב המטרידים הם גברים. ב־2010 נבדקה תופעת ההטרדות המיניות בעבודה ונמצא כי מתוך 43 אלף פניות על פגיעות מיניות, חדשות ומתמשכות, המגיעות למרכז בשנה, כ־8,000 בלבד הן של גברים שנפגעו.
"אגב, גם רובם הגדול של הגברים שהוטרדו - נפגעו מגברים. הטרדה מינית בעבודה היא תופעה הקשורה גם לניצול יחסי כוח ומרות, ואם מסתכלים על המבנה החברתי בחברה הישראלית, בראש החברות והדירקטוריונים, באוניברסיטאות, במשטרה ובצבא, קיים עדיין רוב גברי ולצערי הרב, השוויון המגדרי רחוק מאוד. אנחנו רואים הטרדה מינית בצורה חברתית רחבה, וכדי לשנות את התופעה קריטי להגדיל את מספר הנשים בעמדות הכוח. זה ייצור שוויון וישפיע על התרבות הארגונית ועל היכולת של נשים להשפיע ולמנוע פגיעות".
החוק למניעת הטרדה מינית חוקק ב־1998 "כדי לאסור הטרדה מינית, להגן על כבודו של אדם, על חירותו ועל פרטיותו, וכדי לקדם שוויון בין המינים". בשנים האחרונות, לצד הצפת מקרים של הטרדות מיניות בתקשורת וברשת, עלתה גם הפנייה למרכזי הסיוע - תולדה של חברה אלימה ושל שיח כוחני.
"אין ספק, יש עלייה הדרגתית במספר התלונות אלינו בשנים האחרונות", אומרת סוליציאנו, "אין לי נתונים מספריים, אבל תופעת ההטרדות המיניות מתרחבת, החברה אלימה יותר, בחורים גדלים על ברכי הפורנוגרפיה וחושבים שככה מתנהלת חברה, אבל בשנה האחרונה קרה גם תהליך שהוא תחילתה של מהפכה חברתית מבורכת. אני מעריכה כל אישה שאזרה אומץ, וזה תוצר של עבודה שלנו במרכזי הסיוע ושל נשים חזקות בחברה הישראלית, לפרוץ את קשר השתיקה ולהעלות את הנושא לשיח הציבורי. דור צעיר של נשים גדל על ברכיים אחרות והטמיע את המסרים האלו ולכן מעז לדבר".
מדברים היום על "שטחים אפורים" ויש מטרידים הטוענים כי 'זה היה חיזור ולא הטרדה'. איפה עובר הקו האדום, מבחינתך?
"מבחינת החוק יש חמישה היבטים, אבל אלו היבטים עם מורכבות. מדינת ישראל היא מדינה של נגיעות וחיבוקים, והרבה פעמים במקום העבודה מנשקים אחד את השני, מה שכאילו יכול להיכנס לתחום האפור, שכן אנחנו שומעים על 'חיבוק אבהי' או על 'נשיקה חברית'. אבל אישה יודעת טוב מאוד מה זו נשיקה קלילה בין חברים ומה זו נשיקה שיש בה משהו מיני. לטעמי, בוס לא צריך לנשק את העובדות שלו וכדאי להימנע בכלל מלייצר מצב שבו לעובדת לא נעים להגיד לא כי הוא הבוס שלה. גם נשיקה קלילה יכולה להוות הטרדה".
אורית סוליציאנו. "שום אישה לא תפרסם בשמה ובדמותה משהו שלא היה" // צילום: נתי שוחט
"שטח אפור - אמירה בעייתית"
מי שלא אוהבת לדבר על תחום אפור היא ח"כ מיכל רוזין ממרצ, לשעבר מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, שפועלת בשנים האחרונות לשנות את החוק הישן ולהתאים אותו לימינו אנו.
"שטח אפור זו אמירה בעייתית, כי החוק מאוד ברור, אבל כמו בכל חוק בסוף התהליך השופט צריך לקבוע אם יש מספיק ראיות", מסבירה רוזין, "החוק מגדיר חמישה סעיפים שאומרים בצורה ברורה מתי מדובר בהטרדה מינית. למעשה, עד שנת 1998 החוק היחיד שהיה תקף היה חוק פלילי שהגדיר מהם אונס, מעשה מגונה, מעשה סדום, תקיפה ועוד, ולא היתה התייחסות לשלל עבירות המין הקיימות שאינן ברף של סדר דין פלילי. המדרג הזה מאוד חשוב, כי לא כל דבר צריך להגיע לחקירה פלילית, למשטרה ולבית משפט, והחוק מאפשר למעסיק להתמודד עם הטרדה ופגיעה בתוך הבית, לא במובן של להשתיק אלא במובן של לטפל.
"כשעובדת מוטרדת על ידי הבוס או הקולגה ולא מעוניינת להגיש תלונה במשטרה, היא לא חושבת שהוא צריך להיכנס לכלא על זה אבל רוצה שהא יפסיק. החוק מעניק סמכות למעסיק להתערב ולומר 'סליחה, זה לא יהיה אצלנו', מה גם שהעובדת יכולה לתבוע את מקום העבודה, ולכן יש חובות על המעסיק, כמו למשל למנות ממונה, להעביר הדרכות ולתלות תקנון למניעת הטרדה מינית. יש על המעסיק אחריות שאומרת לא רק שבאחריותך לבדוק אם קרה משהו - אלא גם למנוע ממשהו כזה לקרות".
הטרדה מינית במקום העבודה. חובה למנות אחראית למניעה // צילום אילוסטרציה: GettyImages
מה הדבר הראשון שעל מי שחוותה הטרדה מינית לעשות?
"אני ממליצה לכל אישה מוטרדת לפנות לכל מרכז סיוע, במספר 1202 לנשים או 1203 לגברים, לקווים שפעילים 24 שעות ביממה", עונה סוליציאנו, "יש גם קווים ייעודיים לנשים ערביות או לנשים דתיות. אפילו בשירות המדינה, שבו יש מנגנון מאוד מסודר, יש בעיות רבות בטיפול בתופעת ההטרדות המיניות, אבל לצערי, הסמכויות שיש לממונה אינן מספקות כי הן לא עוברות הכשרה. אחת מהממונות בשירות המדינה אמרה לי 'ליבי ליבי לכל אישה שפונה אלי, ועם זאת אני מתפללת שלא תהיה תלונה, כי אם תגיש תלונה אני יודעת שתעבור משהו קשה מאוד, הרבה יותר מההטרדה עצמה, של התנכלות שבסופה תשלם את המחיר בתפקיד שלה'. עצוב לי מאוד להגיד את זה, צריך לעשות מהפכה במעמד הממונה ובסמכויות שלה.
"כשמגיעה נפגעת הטרדה מינית אנחנו קודם כל אומרות לה מה מחכה לה ובודקות איתה מה היכולות והכוחות שלה להתמודד עם הליכים פליליים משמעתיים או נזיקין. יש נשים שבוחרות במישור המשמעתי, להגיש תלונה במקום העבודה ולא יותר מזה, או להגיש תלונה במשטרה להליך פלילי שבו נדרשות ראיות מספקות. לצערי, מעט מאוד נפגעות משתמשות בתביעות הנזיקין, הסכום שנפגעת יכולה לקבל הוא עד 120 אלף שקלים. אני רוצה שמעסיקים יתחילו לפחד מתביעות כאלה, מה שיוביל להתמודדות בצורה מערכתית ועמוקה עם הנושא. נוסף על כך, פיתחנו בשיתוף מכון התקנים הישראלי תו תקן למניעת הטרדה מינית, ומכיוון שאין ציווי בחוק על ההכשרות של הממונות, קבענו סידרה של פעולות ברורות שארגון צריך לבצע והארגונים יעברו בדיקה אחת לשנתיים כדי לוודא שהם עומדים בתקן וכדי להתמודד עם הוואקום האדיר שקיים בחוק היום".
רוזין: "דרך המלך היא כמובן לפנות למשטרה. במקרים של הטרדות מיניות במקום העבודה, החוק מאפשר למקומות העבודה לטפל בדברים בתוכם, אבל זה כמובן לא מונע מהמתלוננת ללכת למשטרה אם היא רוצה להגיש תלונה, אלא משמש עוד אופציה, בדיוק למקרים שבהם המשטרה תתקשה להיכנס לעובי הקורה ולאסוף ראיות. פעמים רבות המשטרה תסגור תיק מחוסר ראיות ולא מחוסר אשמה, כלומר היא מאמינה למתלוננת אבל מבחינת החוק צריך להוכיח ולמצוא ראיות, שלא תמיד אפשר להביא, וצריך להוכיח גם כוונה".
"להפריד בין הנפגעות למאבק"
תחום ההטרדות המיניות עולה בצורה בולטת גם ברשתות החברתיות ומוצף באמצעות פוסטים בפייסבוק, אלא שלא תמיד הפרסום הזה עושה טוב למתלוננות.
"עכשיו אנחנו מקבלות את ה'אפטר שוק' של נפגעות שפירסמו ברשת החברתית או בתקשורת ללא ליווי מקצועי, וקרסו", אומרת סוליציאנו, "במרכז הסיוע האג'נדה הבסיסית המקצועית שלנו היא להחזיר לנפגעת את השליטה על חייה. אנחנו לא מעודדות אותה להליך מסוים, אלא נמצאות שם לצידה. אני כן מברכת על זה שנפגעות כותבות על דברים שקרו להן, זה מחולל שינוי חברתי. שום אישה לא תפרסם בשמה ובדמותה משהו שלא היה ותסתכן בתביעות דיבה. כמו כן, כל פרסום כזה צריך להיעשות רק אחרי הגשת תלונה, אם בוחרים להגיש, כי אם עושים זאת לפני התלונה זה יכול לפגוע בתהליך החקירה ובעדויות של הנשים".
ח"כ מיכל רוזין. החוק מאפשר למעסיק להתמודד עם הטרדה מינית, לא במובן של להשתיק, אלא במובן של לטפל" // צילום: מירי דוידוביץ'
רוזין: "יש להפריד בין הנפגעות לבין האינטרס הציבורי של המאבק בפגיעה מינית. מבחינת הנפגעות - מה שנכון להן הן יחליטו, לא אנחנו. אם נכון לה לכתוב פוסט, זה נכון לה. מבחינת האינטרס הציבורי - אם תופעת השיימינג מקדמת או מחלישה את המאבק, זו שאלה נפרדת. כמות התלונות שמגיעות למשטרה עומדת על כ־5,000 בשנה, והן בעיקר במקרים חמורים יותר של אונס, אלימות מינית כלפי קטינים או כשהתוקף זר. סטטיסטית, רק 5% מכלל הפגיעות הן על ידי תוקפים זרים, ואם את יוצאת עם מישהו לבלות והוא אונס אותך הסיכוי שהתיק הזה יגיע עם כתב אישום לבית המשפט הוא אפסי, ולכן הסיכוי שתגישי תלונה הוא אפסי. מסך התלונות שמגיעות, 80% נסגרות מחוסר ראיות או מחוסר עניין לציבור, ו־15% נסגרות בעסקאות טיעון. הרשתות החברתיות נותנות כוח לנפגעות, כוח שאין להן כי הן לא צד במערכת המשפט, הן עדות בלבד. מדינת ישראל תובעת את הפושע והן הולכות למתן עדות בלבד. פה הן לוקחות את הכוח בחזרה אליהן".
אם כן, אולי צריך לשנות משהו בחוק?
רוזין: "החוק הוא מהמתקדמים בעולם, אבל יש בעיה באכיפה. למשל, בשינוי גירסה, על פי מערכת המשפט מדובר בעדות לא אמינה לכאורה, אבל היום כבר יודעים שזה דווקא מוכיח שאת דוברת אמת, כי לרוב הנפגעות קשה לבוא ולהגיד הוא אנס אותי, לא רק למשטרה, אלא לעצמן.
"לאורך השנים הארכנו את ההתיישנות בנושא הטרדה מינית מ־4 ל־7 שנים בתביעה אזרחית, סכום הפיצוי ללא הוכחת נזק גדל מ־50 ל־120 אלף שקלים, חתמנו על אמנה עם איגודי המפיקים, השחקנים והיוצרים בתמיכת השרה מירי רגב, וכיום אני פועלת לתקן את סדר הדין הפלילי כך שתהיה התיישנות על בן דוד כמו על אבא ואח. מובן שיש עוד, למשל הטרדות מיניות בשטחים אפורים שלא נכנסים לחוק, כמו ראש עיר, שר וכל אדם שמתוקף סמכותו יכול להיטיב עם גבר או אישה בשל סמכותו והוא מנצל את זה לפגיעה, הרי מתקיימים פה יחסי תלות ומרות גם אם הגבר או האישה לא עובדים תחתיו. כך גם אצל רבנים ואנשי דת, שמנצלים את תפקידם. נוסף על כך, כל מעסיק שיש לו יותר מ־25 עובדים חייב להעסיק ממונה למניעת הטרדה מינית, אבל אין חובה שהיא תעבור הכשרה או שזו תהיה משרה נפרדת מתפקידה. אבל אני לא מרימה ידיים, יש עדיין מלחמה על הנושא החשוב הזה - ואני אמשיך להילחם".
מהי תקיפה מינית?
כל התנהגות ו/או מעשה מיני הנכפה על אישה, גבר או ילד ללא הסכמתם. תקיפה מינית כוללת פגיעה באישה, בילד ובגבר על ידי גבר, אישה או ילד.
מהם סוגי התקיפה המינית?
תקיפה מינית - מונח כולל לכל עבירות המין. כל פעולה או אמירה שהקשרן מיני, הנעשות ללא הסכמה חופשית של שני הצדדים.
אונס - החדרת איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר המין של אישה ללא הסכמתה.
מעשה סדום - החדרת איבר מאיברי הגוף או חפץ לפי הטבעת של אדם או החדרת איבר מין לפיו של אדם ללא הסכמתו.
ניסיון אונס - ניסיון החדרת איבר גוף או חפץ לאיבר המין של אישה ללא הסכמתה.
אונס קבוצתי - אונס המבוצע בידי יותר מתוקף אחד.
אונס מתמשך - אונס חוזר ונשנה על פני תקופת זמן.
גילוי עריות - התעללות או תקיפה מינית על ידי בן משפחה.
מהם סוגי ההטרדה המינית?
√ סחיטה באיומים כאשר המעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני.
√ מעשה מגונה, קרי כל מעשה שנעשה לשם ביזוי, גירוי או סיפוק מיניים.
√ הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעוניין.
√ התייחסויות חוזרות המופנות לאדם המתמקדות במיניותו כאשר אותו אדם הראה למטריד כי הוא אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות.
√ התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות לנטייתו המינית.
√ פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם המתמקד במיניותו בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו ולא ניתנה הסכמתו לפרסום.
√ הצעות או התייחסויות בעלות אופי מיני שאינן דורשות כי המוטרד יראה שהוא אינו מעוניין בהן, וזאת בנסיבות של ניצול יחסי עבודה, תלות ומרות אחרים.
הטרדה מינית במקום העבודה
בכל מקום עבודה המונה יותר מעשרה עובדים, חובה על המעסיק על פי חוק למנות אחראית למניעת הטרדה מינית. אם עברת הטרדה מינית בעבודה או התנכלות על רקע הטרדה מינית, באפשרותך לפנות לאחראית ולהגיש תלונה, אשר תטופל בכלים משמעתיים במסגרת התקנון למניעת הטרדה מינית שבמקום העבודה. במקום, או בנוסף, ניתן להגיש תלונה במשטרה ו/או להגיש תביעה אזרחית בבית דין לענייני עבודה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
