זוהי בהחלט פתיחת הקמפיין הכי גרועה שהיתה לנבחרת הכדורסל של ישראל. שני הפסדים במשחקי הפתיחה אינם זכורים משום טורניר חשוב כגון מוקדמות אליפות אירופה, וההפסד הביתי לאסטוניה שלשום נכנס לפנתיאון ההפסדים המביכים של הנבחרת (ראו טבלה).
הסיכויים להגיע לאליפות (סלובניה 2013), דבר שהוא פק"ל בשביל הנבחרת, התמעטו, אבל הדאגה העיקרית היא ממה שעוטף את השחקנים ואת הצוות המקצועי.
רחוק מהעין ורחוק מהלב, בחסות השקט האולימפי, התנהלו הכנות הנבחרת לטורניר החשוב. התברר שזה היה השקט שלפני הסערה, ועם הפתיחה הגרועה צפו ועלו בעיות רבות שהוסתרו.
מה שמפתיע יותר מכל הוא שמדובר בבעיות שחשבנו שנמצאות רק בכדורגל שלנו. גורם בכיר בכדורסל הישראלי אמר אתמול: "תפתחו את העיניים. את השחקנים האלה מעניין רק הכסף וכמה האחרים מרוויחים".
הנבחרת לא נכנסה ללא סיבה לבור גדול. נכון שבטעות גם יכולנו לנצח את שני המשחקים מול מונטנגרו ואסטוניה, אבל זה לא היה מוחק את הבעיות. נבחרת ישראל מודל 2012 היא נבחרת לא בריאה.
יש דיבורים רבים על בעיות אגו, על חוסר מחויבות, על חוסר תקשורת בין שחקנים מובילים, על מעמדות בתוך הנבחרת ועל חוסר משמעת טקטית. יש גם מי שמרחיק לכת ומדבר אפילו על קנאה ועל חוסר פרגון.
סימנים מטרידים אפשר היה לראות בטורניר ההכנה באוסטריה. השיא הגיע בהפסד לפורטוגל. ההפסד הוציא החוצה לא מעט מתחים, ועל פי הדיווחים "שטף" עוזר המאמן עודד קטש את השחקנים בחדר ההלבשה, ורמז כי דברים אולי ישתנו אם אחד השחקנים הבכירים ינופה מהסגל.
דרוש מנהיג
עומרי כספי הוא שחקן האן.בי.אי הראשון והיחיד שלנו עד כה. מטבע הדברים הוא חושב שהוא צריך להנהיג, אבל מתברר שלא כולם מקבלים את המנהיגות שלו. ציטוטים ממקורות עלומי שם שהופיעו אתמול בתקשורת רק הבליטו את הבעיה. במקום שמעמדו של כספי יהיה מקור לגאווה וששחקנים ילכו אחריו, אנו עדים לתופעות הפוכות.
כספי רוצה וצריך להיות המנהיג, אבל הוא גם הצעיר בחבורת כוכבי הנבחרת, ואולי זו אחת הסיבות שלא כולם מסכימים עימו. שלוש פעמים היה לישראל כדור מכריע בשני המשחקים האחרונים, אבל כספי לא קיבל אף אחד מהם.
עוד איתות לבעיה החמורה הזאת התקבל בדבריו של כספי אתמול עם היציאה לאיסלנד: "משתמשים כאן בתירוצים, אנחנו משחקים הגנה עצלה. ששחקנים יורידו את האף למטה ונעבוד קשה. יש יותר מדי שחקנים שלא מקשיבים למאמן".
ההצפה של הביקורות ההדדיות בתקשורת יכולה להיות אש בשדה קוצים, שעלולה להגביר את המתח בתוך הנבחרת. רמז לכך אפשר היה למצוא בדברים של ליאור אליהו: "חבל שמוציאים את הכביסה המלוכלכת החוצה".
נוח מדי, רך מדי
כאן אנחנו מגיעים למאמן אריק שיבק. מדובר במאמן שכבר עבר הכל (נבחרות, קבוצות בארץ ובחו"ל), אבל כזה שיש לו תדמית של אדם נוח, וייתכן שהדבר מנוצל על ידי השחקנים. שיבק חייב לקרוא את התמונה ולהפגין יד קשה יותר, ולא הנבחרת תברח לו. הנבחרת זקוקה כרגע לאיש רע על הקווים.
מלבד דיבורים על טעויות טקטיות בשני המשחקים הפותחים, הטענה נגד שיבק היא שיצר שלא במודע שני מעמדות בנבחרת: שבעה שחקנים משחקים 20 דקות ויותר, ואילו חמשת האחרים משחקים פחות מ-10 דקות במשחק. יובל נעימי לא שיחק במונטנגרו, גל מקל לא שיחק נגד אסטוניה וזה יוצר עומס מצד אחד ומרמור מצד אחר.
שיבק נהג נכון כשהצהיר שיוגב אוחיון הוא הרכז הראשון שלו, אבל נראה שהוא הלך רחוק מדי. אוחיון ישב על הספסל רק ב-11 מתוך 85 הדקות שהנבחרת שיחקה מול מונטנגרו ואסטוניה. אוחיון אינו בשיאו, אבל משחק יותר מכולם בנבחרת, חוץ מכספי.
אוחיון יכול לדבר מהיום עד מחר על ההפרדה שהוא עושה בין הבעיות שהיו לו הקיץ עם מכבי ת"א ובין הנבחרת, אבל נראה שזה משפיע עליו.
קפטן על הנייר
הקפטן יותם הלפרין החמיץ חלק ניכר מההכנות בגלל פציעה. נכון ששלשום היה אצלו שיפור לעומת המשחק הראשון, שבו לא זרק אפילו פעם אחת לסל, אבל זה עדיין לא זה. אם הלפרין לא יהיה יעיל יותר ובכושר טוב, הנבחרת תהיה בבעיה רצינית.
גורמים המקורבים לנבחרת טוענים ששחקן אחר עם הפציעה הזאת היה מוותר על הקמפיין, אבל הלפרין מצד אחד מאוד מחויב ומצד אחר מונה לתפקיד הקפטן.
כך נוצר מצב ששחקנה של באיירן מינכן משחק כשהוא לא כשיר לחלוטין ורחוק מכושר משחק, אבל פותח בחמישייה ומקבל לא מעט דקות. זה גורם לאלתורים בעמדה מספר 2 בנבחרת, דוגמת הצבתו של גיא פניני בעמדה זו בסיום המשחק מול מונטנגרו. ישראל, חסרת המסה והפיזיות, תמיד תתבסס על הגארדים שלה, וכשהגארד הבכיר אינו בשיאו - יש לנו בעיה קשה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
