אם את ההפסד במונטנגרו אפשר להגדיר כפספוס, את ההפסד אתמול בבית מכבי בראשון לציון לאסטוניה אפשר לתאר במילה אחת: מחדל.
עם כל הכבוד לאסטוניה, ויש מעט כבוד, ההפסד הזה נכנס לרשימת הנפילות המביכות בהיסטוריה של נבחרת ישראל. כמו מול בלגיה ב-2003 או פורטוגל ב-2004. מעבר לזה שזה הפסד מביך, הוא עלול להיות גם מזיק ולעלות לנבחרת באי העפלה לאליפות אירופה.
גם אם הנבחרת היתה מנצחת בטעות, הרי אריק שיבק וצוות עוזריו היו צריכים לרדת מהפרקט מודאגים במיוחד. למרות ההכנה הארוכה, העסק עדיין לא מחובר. הנבחרת הישראלית סובלת מיותר מדי עליות ומורדות, דקות רעות לפרקים בהגנה, יכולת מביכה מקו העונשין וחוסר יציבות בולט כמעט בקרב כל אחד ואחד מהשחקנים הלובשים כחול-לבן. היחיד שאפשר לציין אותו לטובה בשני המשחקים היה רביב לימונד.
במצב הזה לא פלא שישראל הסתבכה מול נבחרת בינונית, אך כזו שאם אתה נרדם מולה זה יכול להיגמר רע. דוגמה טובה לחוסר הסדר והבלבול היתה ההתקפה האחרונה לפני תום המועד החוקי. 3.5 שניות לסיום הוציאה ישראל כדור מהצד אחרי פסק זמן, ובמקום שהוא יגיע לידיים של עומרי כספי, הוא נמסר לגיא פניני שהסתבך וזרק שלשת התאבדות שלא נכנסה - והמשחק הלך להארכה. בסיום ההארכה קיבלה ישראל הזדמנות לעלות ליתרון ולנצח, אבל שוב הכדור הלך לאיש הלא נכון. יוגב אוחיון ניסה להיכנס עם הראש בקיר, השופטים לא שמו לב שעשה צעדים והוא מצידו החטיא ושלח את האסטונים לדייק פעם אחת מהקו ולחגוג ניצחון שהם לא חלמו עליו.
במשחק מול מונטנגרו אריק שיבק טעה כשלא היה לו שחקן בעמדה מספר 2 בסיום. אתמול הוא טעה כשלא שיחק עם אלכס טיוס ברבע האחרון ובהארכה. פתאום ראינו שהאסטונים שזרקו מחוץ לקשת כל המשחק מגיעים לטבעת בקלות.
זה יפה ונכון ללכת עם יוגב אוחיון בעמדת הרכז הראשון, אבל אסור ללכת רחוק מדי. קבלת ההחלטות של יוגב היתה אתמול גרועה והוא איבד שבעה כדורים. מנגד, גל מקל לא שותף אתמול בכלל ויובל נעימי שלא שיחק מול מונטנגרו שיחק הפעם, אבל לא בא לידי ביטוי. יותם הלפרין (שהחמיץ חלק מההכנה בגלל פציעה) הראה סימני התאוששות, אבל נדמה שהוא עדיין לא בנוי למשחק צמוד ואגרסיבי וסימן השאלה סביבו עדיין באוויר, כי הוא עדיין מוגבל. מעבר לכך, הנבחרת צריכה לעבוד שעות נוספות על זריקות עונשין. לא יכול להיות שבמשחק ביתי יסיימו השחקנים עם מאזן עלוב של 17 מ-31.
כל מה שראינו מישראל אתמול היה רבע ראשון גדול של כספי ומחצית ראשונה מטורפת לשלוש עם 8 מ-12 מחוץ לקשת. זו היתה מחצית שישראל הובילה כבר ב-17 הפרש והיה נראה שאפשר להתחיל להתכונן לנסיעה לאיסלנד.
כשהשלשות הפסיקו להיכנס, הסתיים הסיפור. האסטונים סגרו את ההפרש, ישראל עוד ברחה ל-11 אך שוב דאגה להחזיר את האסטונים למשחק. ישראל התנהגה כמו מארחת למופת וחילקה מתנות לאורחים, שהתביישו לא לקחת. לנוכח היכולת ולאור העובדה שאיסלנד כנראה טובה יותר ממה שציפו, גם המשחק הבא ברייקיאוויק הולך להיות קשה עד בלתי אפשרי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
