מבין אלפי הכותרים החדשים שמתפרסמים בכל שנה וגודשים את חנויות הספרים, מתפרסמות לא מעט קלאסיקות. הוצאת הספריה החדשה פירסמה תרגום מחודש של "גלות ומלכות" מאת אלבר קאמי; הוצאת פן הוציאה תרגום מחודש ל"הקונפורמיסט" של אלברטו מורביה, ובהוצאת ספרי עליית הגג ראה אור תרגום חדש ל"פרפר" מאת אנרי שארייר. אלו הן דוגמאות ספורות, כמובן. היצירות הללו ואחרות, הגם שמקומן בקנון הספרותי העולמי מובטח, תמיד כפופות לחשש שמא יאבדו בתוך הבליל הכאוטי שמכונה שוק הספרים הישראלי.
השאלה כיצד להנחיל קלאסיקות לקהל רחב של קוראים מעסיקה כמעט כל מו"ל. סידרת "מפרשים" היא דוגמה טובה לכך. הפרויקט, המשותף למפעל לתרגום ספרי מופת, היושב בתוך מרכז הספר והספריות, ולכמה הוצאות ספרים, שם לו למטרה להחזיר לתשומת הלב הציבורית ספרים שראו אור וכמעט אי אפשר להשיג בחנויות.
"אנחנו מכירים את שוק הספרים הישראלי, ובאופן טבעי ספרים שיצאו לאור לפני 20 או 30 שנה, מקומם קצת נדחק הצידה ולא תמיד מוצאים אותם בחנויות", מסביר הסופר משה סקאל, עורך סידרת "מפרשים", שעמד בשמונה השנים האחרונות בראש המפעל לתרגום ספרי מופת יחד עם פרופ' ניצה בן־ארי. "ההוצאות לא תמיד מדפיסות אותם מחדש, למעט יצירות כגון 'אנה קרנינה', 'מדאם בובארי' או 'הר הקסמים', שתמיד ידפיסו ותמיד יימכרו".
פיודור דוסטויבסקי
מטרת הפרויקט, מספר סקאל, היתה "לבחור ספרים שלא קיימים בחנויות, שלא נחשבו לכוכבים של המפעל לתרגום ספרי מופת, אך כן יש להם פוטנציאל לעניין את הקהל הרחב יחסית של אוהבי ספרות". לשם כך קיבלו בן־ארי וסקאל את אישור המו"לים שבהוצאותיהם ראו היצירות אור, ואלו נעתרו בשמחה.
"בית בקהיר" (כרך א') מאת נגיב מחפוז, "פרנסואה העזובי" מאת ז'ורז' סאנד, "המהמר" מאת דוסטויבסקי, "מחייו של לא יוצלח" מאת יוזף פון אייכנדורף, "הזיות של מטייל בודד" מאת ז'אן ז'אק רוסו ו"מכתבי אבלר ואלואיז" מאכלסים את סידרת מפרשים; קלאסיקות, אך אכן מהסוג שגם מיטיבי לכת יודו שטרם קראו. התרגומים עודכנו וכולם ארוזים בעיצוב אחיד (לאיורים היפהפיים אחראית שרית עברני).
"חשבנו שאם נפיץ את הספרים כמו שהם, הם פשוט יישבו על המדף - לא יכתבו עליהם, כי זה מה שקורה עם הדפסות חוזרות, הן נתפסות כמשהו ישן ולא מעניין", אומר סקאל. "בעיניי, התפיסה של קלאסיקה כמשהו שצריך לרכוש לו יראת כבוד אבל אין לו קשר לחיי מפספסת את כל המימד המסעיר שקלאסיקה יכולה להביא לחיינו".
תן לי דוגמה מתוך הסידרה.
"'הזיות של מטייל בודד' מאת רוסו, ספר צנום למדי, לא נחשב לאחד מספריו המוכרים. הוא התפרסם בעבר בהוצאת כרמל ודי נשכח. לאחרונה מתעניינים בו מחדש; לא מזמן, לפני הבחירות לנשיאות בארה"ב, התפרסם מאמר ב'ניו יורקר' שטען שבספר זה ניבא רוסו את עידן טראמפ ופתאום ניצת דיון בעניינו. ב'מכתבי אבלר ואלואיז' כותבת אלואיז על מוסד הנישואים באופן שעשוי להיחשב חתרני גם כיום. אגב, ייתכן שכשראה אור לראשונה בעברית בתרגומה הנפלא של שולמית השחר עוד היה פחות רלוונטי לחיינו מבחינת התקדמות השיח הפמיניסטי מאשר בימינו. זה טבעה של קלאסיקה".
סקאל מעיד כי הוא גם מופתע וגם לא מהתגובות החמות שלהן זוכה הסידרה. "נהוג לקטר ולומר שפוחת הדור אך דברים טובים מוצאים לא פעם את דרכם", הוא אומר. "לצד זאת, יצירות זוכות לחשיפה כשיש משהו באופן שבו הן מוצגות שמושך ומעורר סקרנות".
הימור שחוזר על עצמו
היוצא מן הכלל מעיד על הכלל: לרוב מתקבלת הוצאה מחודשת של יצירת מופת בהתפעלות אנינה, אך לא פעם בפועל זוכה לתשומת לב מועטה. "יש לנו קלאסיקות שאנחנו מוכרים זה שנים בהצלחה רבה, כמו 'מלכוד 22' של ג'וזף הלר", אומר יהודה מלצר, מו"ל הוצאת ספרי עליית הגג. "מאידך, גם אני מכיר את החוויה המעליבה שהוצאת ספר שהוא קלאסיקה נפלאה, ואתה יודע את זה, ומגיע חודש דצמבר, והספר במחסן, ואתה מקבל טלפון, 'לגרוס את זה?' כי נמכרו רק שניים־שלושה עותקים מהספר הנפלא הזה. כמה לא נעים".
אי אפשר לדעת כמה ירכשו אותו.
"אנחנו פוסעים על גשר צר כל כך. אל תשכחי שאנחנו מדינה קטנה, ויש כמות מסוימת של אנשים שאתה אומר עבורם מן הראוי שאתרגם מחדש את הספר, מלטינית או מערבית או מיוונית וכו'. חלק גדול מהאנשים, כשהם כבר מתפנים לקרוא אחרי שהוציאו את הראש מהסמארטפון, בכלל יקראו אותם באנגלית. בחגים, למשל, נוציא תרגום מחודש ל'הרהורים בשאלה היהודית' של סארטר - חגיגה גדולה, אבל אין לי מושג אם יצליח או לא".
ז'אן ז'אק רוסו
בין שנות ה־30 ל־50 של המאה הקודמת - טוען העורך, המתרגם והמבקר חיים פסח - היה קיים הבדל עצום מבחינת התהודה שזכו לה קלאסיקות מתורגמות, וכך גם מבחינת ההשפעה על כותבים מקומיים. העניין שכך בהדרגה. "תרגום מופת שמופיע היום, בתוך כל הרעש הלבן של התקשורת ההמונית, כמעט לא מורגש", אומר פסח, "למשל, יצירת המופת הצרפתית 'גרגנטואה ופנטגרואל' של פרנסואה רבלה תורגמה לאחרונה, ולא רבים שמעו עליה".
כיצד היחס לקלאסיקות עבר משפיע על יצירות שנכתבות כיום בעברית?
פסח: "כפטריוט של הספרות העברית, כבר יותר מ־30 שנה, אני לא מאמין בהתפתחות של ספרות ראויה ללא דו־שיח עם יצירות זרות. לא ייתכן שהמודל העומד בפני הסופרים המתחילים יהיה רק ספר שהקדים אותם בכמה שנים ורק בספרות העברית. תרגום יצירות גדולות משפות שונות הוא תרגום של תרבויות אחרות. אני לא מאמין שספרות כלשהי תתפתח ללא מודלים מפותחים יותר".
מובן שקיים גם השיקול הלשוני. "תמיד אומרים, הרי זה כבר תורגם, אז למה לתרגם שוב את אותו הספר? הסיבה העיקרית ולא היחידה היא שהעברית המדוברת, שנאלמה כמעט אלפי שנים, כמו מישהו שהתאפק יותר מדי - מתפתחת ומשתנה במהירות יוצאת דופן", מציין פסח. "העברית של שנות ה־80 כבר לא מעודכנת. אם המודל הוא שפת הדיבור ולא השפה הכתובה - כי אז חיוני לחדש תרגומים. אין זה אומר שצריך לפסול את הישן. שיחיו אלה בצד אלה. כמו שאמר מאו טסה טונג: 'יפרחו מאה הפרחים!'"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו