המשולש הגרעיני: ישראל, ארה"ב, איראן

זה היה השבוע שבו לא רק בישראל כיכבה (כמעט כרגיל זה שנה וחצי) סוגיית הגרעין האיראני המורכבת, גם איראן עברה לעסוק בנושא בהרחבה, כשעלי חמינאי, מנהיגה הרוחני העליון, אמר מעל במה מרכזית כי "ישראל תימחק מהמפה". גם ארה"ב מביעה את דעתה בנושא הקריטי. האם אנחנו חוזים בלוחמה פסיכולוגית? בלוחמה תקשורתית? בפטפטת מיותרת?

כל התשובות נכונות, אבל את הצנטריפוגות באיראן זה לא ממש עוצר. גם לא את השעון. מצב הגרעין האיראני ממשיך להיות יציב מאוד - בשורה טובה לטהרן, פחות לירושלים.

כך, למשל, חתמו השבוע קרובי משפחות שלושת מדעני הגרעין האיראנים, שחוסלו בארצם בשנתיים האחרונות, על עצומה מאוד מתוקשרת נגד "המשטר הציוני", האחראי לטענתם למות קרוביהם. בד בבד הם גם מבקשים לתבוע את ישראל, את ארה"ב ואת בריטניה בגופים בינלאומיים, מאחר שמדינות אלה עמדו, כך הם מאמינים, מאחורי החיסולים. הטלוויזיה האיראנית דיווחה בהרחבה על האירוע תוך כדי שידור צילומים של שלושת "הקדושים". הפרשנים האיראנים היו תמימי דעים: "שום דבר לא יעצור את תוכנית הגרעין האיראנית".

זה גם היה השבוע שבו נחשף בהבלטה על ידי אחד העיתונים בישראל כי מבקר המדינה שוקל לבדוק את מוכנות ישראל למלחמה, ובעיקר את היערכות העורף. ישראל עדיין במצב טוב אם היא יכולה לבדוק את המוכנות שלה למתקפת טילים קונבנציונלית. מה ששכח אותו עיתון לציין הוא שיהיה קצת קשה למבקר המדינה לבדוק את מוכנות העורף למתקפה גרעינית. אפשר אפילו לעשות לו את העבודה קלה וכבר לקבוע כי העורף אף פעם אינו מוכן למתקפה גרעינית. מכאן החשש הגדול מתוכנית הגרעין האיראנית.

זה היה השבוע שבו שר ההגנה האמריקני, לאון פאנטה, הסביר לעולם במהלך תדרוך עיתונאים בפנטגון כי ישראל עדיין לא החליטה אם לתקוף באיראן. לצידו היה ראש המטות המשולבים של צבא ארה"ב (הרמטכ"ל), הגנרל מרטין דמפסי, שביקש להצהיר באופן חד-משמעי כי ישראל אינה יכולה לעצור את הגרעין האיראני: "אולי אני לא מכיר את כל היכולות של הישראלים, אבל אני חושב שהוגן לומר כי הם יוכלו לדחות, אך בטח לא להשמיד, את תוכנית הגרעין האיראנית".

הפנטגון התגייס למאמץ המימשל - יש לשמור על השקט לפחות עד הבחירות לנשיאות ארה"ב בחודש נובמבר.

איראן לא לבד

השבוע זרמו למכה המשלחות שהגיעו למפגש הפיסגה הרביעי של ועד ראשי המדינות החברות בארגון לשיתוף פעולה איסלאמי (OIC), שבו חברות 57 מדינות, כולל הרשות הפלשתינית. המשלחת האיראנית השיעית רמת הדרג התקבלה בכבוד מלכים, אף שהמפגש נערך בממלכת ערב הסעודית הסונית.

נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד, נפגש בשולי הפיסגה עם ראשי מדינות שונים שביקשו לראותו, ובהם נשיא תוניסיה החדש מוחמד מונצף מרזוקי. תוניסיה החדשה והדמוקרטית מוצאת דווקא היום שפה משותפת עם הרפובליקה האיסלאמית של איראן. ההתקוממות בתוניסיה קירבה בין המדינות. במהלך הפגישה ציינו הצדדים את חשיבותה של אחדות האומה המוסלמית בכללותה מול האיומים המופנים כלפי אומות מוסלמיות מנקודות שונות בעולם.

אחמדינג'אד יצא מאושר ומחויך מהפגישה. המזרח התיכון המתחדש שם את ערכי האיסלאם מעל לכל. ישראל אינה שותפה לערך עליון זה. בין 57 המשלחות היו, כרגיל, חילוקי דעות בעיקר בנוגע למתרחש בסוריה, אבל ישראל מילאה כהרגלה את תפקידה, בלי להשתתף, והובילה לקונצנזוס ב-OIC. לפתע, כשדיברו על ישראל, הרגישה איראן פחות לבד.

אולי בגלל זה קשה היה להבין את הכרזתו השבוע של הגנרל האיראני, רולם רזה ג'לאלי, שאמר לקראת "יום ירושלים", המצוין תמיד ביום השישי האחרון של צום הרמדאן, מועד שנקבע בזמנו על ידי אבי המהפכה האיראנית, אייתוללה חומייני, כי "אין שום דרך חוץ מהשמדת ישראל".

ג'לאלי אמר את הדברים בזמן שאיראן טוענת כי תוכנית הגרעין שלה היא למטרות שלום. אלא שבפילוסופיה האיראנית היום השגת שלום מחייבת כנראה את השמדת ישראל. אבל אם איראן תעמוד בהבטחה, על מי יהיה אפשר לסמוך בעתיד כדי ליצור קונצנזוס בעולם המוסלמי?

בזמן שבישראל לא חדלה התקשורת לעסוק בתקיפה ישראלית אם בכלל, ביום שאחרי, ביום שלפני ובמה העולם חושב על תקיפה אפשרית, הבהיר שר ההגנה האיראני, הגנרל אחמד וואחידי, כי "אין לישראל מה שצריך כדי לעצור אותנו בדרך להשגת המטרות שלנו. האיומים הישראליים הם סימן של חולשה ממנהיגים חסרי מחשבה". מבחינתו של וואחידי, ההנהגה הישראלית היא "רפת שכל", מאחר שהיא בכלל מעיזה לחשוב על התמודדות עם "עוצמתה וכוח רצונה של איראן".

גם דובר משרד החוץ האיראני, רמין מהמנפרסט, אמר השבוע כי "אנחנו לא רואים שום בסיס לפעולות כאלה ולא לוקחים ברצינות את האיומים". הדובר אף הוסיף כי השיח הישראלי סביב נושא התקיפה באיראן נובע מ"הבעיות הפנימיות של הציונים ומהמשבר החברתי שם, וזה מעיד על כך שהן ריקות מתוכן".

אין ספק כי השבוע שחלף היה שבוע שבו איראן, עובדתית, התקרבה צעד נוסף לפצצה (עוד שבוע), ואילו ישראל, כך לפחות תודרך העולם הן בישראל (תקשורתית) והן בוושינגטון (בפנטגון ובבית לבן), אינה מסוגלת או מוכנה לתקיפה באיראן. האם לא ברור לאן מוביל המשחק המאוד מסוכן הזה? כאן זה כבר לא עוד עניין של יכולתה הצבאית של ישראל המוטלת בספק, כי אם כל נושא יכולת ההרתעה שלה מול אויבים במזרח התיכון.

שיח עולמי

זה היה גם השבוע שבו אזרחי צרפת, שנמלטו לחופי הים ולהרים במהלך חופשת ה"ואקאנס" המסורתית, קראו בעיתונים שלהם כיצד ישראל עלולה "לקלקל" להם את החופשה: "ישראל על סף תקיפה באיראן", כתב השבועון החשוב והרציני "לה פואן". הדברים נכתבו תוך כדי התבססות על הכותרות הגדולות בתקשורת הישראלית, שציינו מתקפה אפשרית בתחילת הסתיו. שאר עיתוני היבשת לא יכלו להתעלם מרוחות המלחמה המנשבות שוב מאזורנו.

אז אילו מסקנות אנחנו אמורים להסיק אחרי שבוע סוער שכזה, אף שלא נשמעה בו אפילו ירייה אחת, להוציא כמובן את אלו הנמשכות ללא הפסקה בסוריה?

הפטפטת סביב תקיפה ישראלית אפשרית באיראן כבר חרגה מהמקובל. חילוקי דעות, כולל תקשורתיים בין ירושלים לוושינגטון, כבר היו בעבר. מי לא ידע בעל פה את מספר הטלפון של מזכיר
המדינה ג'יימס בייקר (זוכרים-) אבל אין ספק שהפעם הדבר עבר את הגבול. בירושלים מרוצים מהישג מדיני מזהיר, יש להודות, והוא הפיכת סוגיית הגרעין האיראני לבעיה עולמית, לא ישראלית.

אולם קשה להגיד שהגרעין האיראני מאיים על פאריס, על לונדון או על וושינגטון באותה מידה שהוא מאיים על ישראל. האיום על ישראל הוא מוחשי. מי שמדבר על פרנויה ישראלית, מוזמן לעיין בכרכים של דברי האו"ם ולראות את הרטוריקה האיראנית בכל הנוגע לעתיד שהיא מבקשת עבור המשטר הציוני.

העולם כולו, כולל ישראל, ייחל להצלחת הדיאלוג ולהחרפת הסנקציות. ארה"ב של ברק אובאמה האמינה בפתרון בדרכי שלום כתוצאה משינוי סגנון. אולי בגלל זה הוא שלח ברכות לעם האיראני לרגל השנה החדשה עם כניסתו לתפקיד, אולי בגלל זה הוא ויתר גם על המילים הקשות כלפי ההנהגה האיראנית ואולי אפילו על התערבות כאשר דוכא הגל הירוק ביוני 2009 בעקבות הבחירות לנשיאות שזויפו באיראן.

אבל היום כבר ברור כי איראן ניצלה את הדיאלוג עם חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם, פלוס גרמניה, רק כדי להרוויח זמן. מ-1 באוקטובר 2009 בז'נבה ועד השיחות שנערכו לפני כמה שבועות במוסקבה הפגינו האיראנים חוסר רצינות. שגריר איראן בפאריס אמנם דיבר השבוע על היושרה האיראנית ועד כמה היא מכבדת את האמנה לאי הפצת נשק גרעיני, אבל דומה כי אפילו המתנגדים לתקיפה באיראן אינם מעיזים לצטט את התעמולה האיראנית.

אף אחד לא מנבא כי איראן ביום שאחרי, אם חלילה תשיג את הפצצה, תתקוף את ישראל, אולם הדבר יביא לשינוי שלילי ביותר באזור. טורקיה, סעודיה ומצרים יבקשו להפוך בתורן למעצמות גרעין, וישראל, שעל פי פרסומים זרים, היא היחידה באזור המחזיקה באותה יכולת, תאבד את כוח ההרתעה מספר אחת שלה באזור. כל תפיסת ההגנה הישראלית תשתנה, כנ"ל גם יכולת התמרון שלה ואפילו ההגנה שלה מפני ארגוני טרור, אם בלבנון ואם בעזה, תהפוך פתאום למוגבלת בגלל סכנת הגרעין שתקום.

אפשר להגיד כי במקרה שכזה לישראל קיימת תמיד היכולת להשיב ואפילו לפגוע ראשונה, אולם יש לזכור כי בטהרן ובירושלים לא קיים אותו סוג של משטר. תחילה נזכיר כי ישראל אינה מאיימת השכם והערב על קיומה של איראן או מטילה ספק בזכותה להתקיים, ואפילו אינה מתביישת בהערכה שהיא רוחשת להיסטוריה הפרסית.

ישראל גם מפרגנת למשוררים איראנים ולקולנוע האיראני, שאף ניצח את הישראלי במהלך טקס האוסקר האחרון. קשה להגיד את ההפך. חוץ מזה, מלחמת איראן-עיראק הוכיחה לנו במשך שמונה שנים עד כמה שונה היחס לחיי האזרח בשתי המדינות. קשה להבין את אלה המבקשים לקשור ולמצוא קווים מקבילים בין המדינות. כי פשוט אין.

מסוגלת, לא מסוגלת

כדי שישראל לא תתקוף באיראן, חייבת טהרן להבין שישראל מסוגלת. הבעיה היא שנקלענו לסיטואציה אבסורדית, שאלמלא מדובר היה בסכנה קיומית ייתכן כי עוד היינו צוחקים.

מצד אחד איראן במגמת התחזקות, אם נביא בחשבון את העובדה שבכל שבוע היא עושה צעד נוסף לקראת הפצצה או לפחות להפיכתה למדינת סף; ומצד אחר ישראל זוכה ל"טיפול" מעורר דאגה מצד התקשורת ומצד בעלת בריתה, שגורמות לעולם להבין כי היא אינה מסוגלת, וגם אם כן - רק באופן מוגבל.

אין ספק כי הנשיא אובאמה יכול היה בקלות לפתור את העניין. תארו לעצמכם נשיא אמריקני שקם בוקר אחד, מכנס מסיבת עיתונאים שכותרתה איראן, מבהיר לאיראנים כי הוא אישית ערב לכך שלא תהיה להם יכולת לייצר נשק גרעיני, ואחרי כל הצ'אנסים שקיבלו, עוברים ללוח זמנים שיכול גם לגלוש לתאריך של אחרי הבחירות. כולנו היינו יוצאים נשכרים, חוץ מאיראן. לעומת זאת במצב העניינים הנוכחי כולם לא יוצאים נשכרים - חוץ מאיראן.

ישראל נתפסת כמאיימת על יציבות האזור בשל החשש שתתקוף באיראן. ארה"ב של אובאמה חוששת כי תקיפה ישראלית תערער את היציבות הכה חיונית לקראת הבחירות, אירופה חוששת מההשלכות הכלכליות הקשות של התקיפה, והעולם הערבי, המחפש בנרות יציבות, חושש מסתיו עוד יותר קשה מה"אביב". רק איראן בשלה.

זה יותר מ-20 שנה שאיום הגרעין האיראני נמשך. התקופה שבה העולם לא קיבל את ההתרעות הישראליות מאחורינו. היום נכנסו לשלב שבו אנחנו והעולם לא קוראים את השעון באותה צורה.

טהרן היתה כבר מזמן נסוגה מהפרויקט שלה אילו היתה מבינה שישראל מסוגלת לתקוף ושהעולם לא יהיה מוכן לקבל אותה אפילו כמדינה סף גרעינית.

אבל עוד שבוע מוטרף כמו זה שעברנו, וחמינאי, עלול לחשוב כי ישראל אינה מסוגלת והעולם מוכן. ההפך מהמיוחל.

אז אחרי שבוע לא נורמלי שכזה – שבו בעצם לא קרה דבר – חשבתי על פתגם ששמעתי במהלך אחד מביקורי באיראן: "זה שאינו יודע לפטפט, החכם, לעומתו, הוא זה שמסיק..."

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו