שלום לונדון 2012, להתראות בריו דה ז'נירו 2016. שבועיים ויומיים אחרי טקס הפתיחה, אי אז ביום שישי ההוא שבו חגגנו כולנו את פתיחת המשחקים האולימפיים, הגיע אמש הרגע העצוב שבו נאלצנו להיפרד רשמית ממשחקי האולימפיאדה ה-30 בטקס הנעילה המרשים. 16 ימים של חגיגת ספורט עצומה מאחורינו, ואחרי שרגעי השיא של האולימפיאדה שודרו במהלך הטקס על המסך הגדול באיצטדיון האולימפי בסטרטפורד, הגעגועים (ולא רק של 80 אלף הצופים שמילאו את היציעים) רק גוברים וגורמים לארבע השנים שצריך לחכות עד לפעם הבאה להיראות כמו נצח. הסטנדרטים שהציב הבמאי דני בויל בטקס הפתיחה ב-27 ביולי היו גבוהים במיוחד, אבל כפי שהבטיחו המארגנים, גם נשף הסיום של משחקי לונדון 2012 הפך לסוג של "טקס נעילה בלתי נשכח". מה היה בתפריט? 165 דקות של טקס, מהן 68 דקות של מוסיקה בריטית, בדגש על מה שעשו הספורטאים באולימפיאדה ומה שעשתה העיר לונדון למען הצלחת המשחקים. בהקשר הזה, לא נשכח בטקס תפקידם של המתנדבים הרבים, אשר לטענת המארגנים "העבירו מסר שהאורחים שלנו לא ידעו על בריטניה בכלל ועל העם הבריטי בפרט". גולת הכותרת הרכילותית של הטקס היתה הקאמבק של להקת הספייס גירלס בהרכב מאוחד, כולל ויקטוריה בקהאם. הן, כמו כל הזמרים והלהקות שהופיעו (ובהם ג'ורג' מייקל, פט שופ בויז, אנני לנוקס ועוד), עשו זאת בהתנדבות תמורת סכום סמלי של פאונד בודד. כמחצית מהספורטאים שהשתתפו באולימפיאדה גם הגיעו לצעוד בטקס הסיום, לאחר שיתר הקולגות כבר עזבו לאחר סיום השתתפותם במשחקים. את דגל ישראל נשאה המתעמלת נטע ריבקין, שזכתה לכבוד בעקבות הישגה הנהדר (מקום 7) בגמר תחרות הריתמיקה. לפני נאומי הפרידה של יו"ר הוועדה המארגנת של המשחקים, סבסטיאן קו, ושל נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, ז'ק רוג, על פי מיטב המסורת הועבר הדגל האולימפי מלונדון אל העיר המארחת הבאה, ריו דה ז'נירו. הדמעות של אוהדי הספורט האולימפי כבר זולגות, ועכשיו לא נותר אלא לפצוח בספירה לאחור לקראת החגיגה הבאה. נותרו עוד 1,452 ימים, להתראות בריו 2016, ברזיל כבר מחכה.
