"זה היה מוזר, אפילו קצת מביך", מודה קלייר דיינס כשהיא נזכרת במפגש הקצר שהיה לה עם גלעד שליט לפני כשלושה חודשים ברחוב יפת ביפו. דיינס בדיוק צילמה בישראל את העונה השנייה של הסידרה "הומלנד", שמבוססת על "חטופים" - ולכולם על הסט היה ברור בדיוק איך שליט, שקפץ לבקר, מתקשר לסדרות האלו. "אמרתי כמובן, 'שלום, ברוך הבא' וכאלה, אבל אחרי זה היה די קשה למצוא מילים. מובן שאני רק מנסה להבין מה עבר עליו, חוויה שבסופו של דבר כמעט בלתי אפשרי להעלות על הדעת. בנסיבות שהוא ביקר אותנו, לא היה מקום להתעכב על מה שקרה לו, אבל חשתי כבוד עצום לפגוש אותו. זאת היתה הפתעה נעימה".
דיינס (33) חייבת המון ל"חטופים", ליוצר גידי רף ולמפיקים הראשיים של העיבוד האמריקני, שאיפשרו לה לעשות קאמבק. ב"הומלנד" היא מגלמת את דמותה של קרי מתיסון, חוקרת מבצעים של הסי.איי.אי, המתמודדת עם הפרעה דו-קוטבית (מאניה דיפרסיה). השנה שחלפה מאז הושקה "הומלנד" היתה עמוסת פרסים ושבחים עבור דיינס.
זה מזכיר קצת את הפריצה הראשונה שלה - התפקיד של אנג'לה צ'ייס בדרמת הנעורים המוערכת "אלה הם חיי", ששודרה ב"אי.בי.סי" ב-1994 ובוטלה בתום עונה אחת. המבקרים התרגשו, ודיינס, שהיתה אז נערה בת 15 עם שיער אדום, זכתה בפרס גלובוס הזהב לשחקנית הדרמה המצטיינת בטלוויזיה והתפתחה לכיוון הקולנוע. אבל היא לא הצליחה לשחזר את ההצלחה הראשונית. לפני שנתיים זכתה למחמאות ופרסים על השתתפותה במיני-סידרה "טמפל גרנדין", על חוקרת מדעי ההתנהגות האמריקנית שהגיעה לפריצת דרך בתחום גידול בעלי חיים ושחיטתם. בינואר עלתה שוב על במת טקס גלובוס הזהב, 17 שנים אחרי הזכייה הקודמת - וקטפה את פרס שחקנית הדרמה הטובה ביותר על "הומלנד". בסוף ספטמבר תעלה לשידור העונה השנייה של הסידרה.
יהיה מי שיאמר כי אחרי הראיונות שהעניקה בעיתונות האמריקנית סביב ההקשר הישראלי של "הומלנד", דיינס הפכה לשגרירת הסברה לא רשמית שלנו. ואכן, אחרי שני ביקורים בארץ לצורך צילומים, היא מודה שהתאהבה בישראל. "היו לי שם חוויות יוצאות מגדר הרגיל", היא אומרת בראיון בלעדי שנערך במלון בבוורלי הילס. לראיון היא מופיעה בשמלה אדומה צמודה, שמסגירה בטן של אמצע הריון.
"היה נהדר בישראל. אני אוהבת לעבוד בסביבה חדשה ולהכיר תרבויות חדשות, ובמקרה הזה זכיתי וקיבלתי הזדמנות יוצאת דופן להכיר מקרוב מקום שהיה זר לי, ואהבתי אותו במיוחד. אני יודעת שרבים חושבים שמדובר במקום מלא סכנות שמתאפיין בחוסר יציבות, אבל זה כל כך מנותק מכל מה שאני חוויתי שם".
הביקור הראשון בישראל היה לצורך צילומים של חלקים קטנים מהפיילוט לסידרה. בביקור השני כבר צולמו סצנות מכמה פרקים. "זה היה נהדר לחזור", היא מספרת. "הצטיידתי בחומר עיוני שאירגנו לי, שהתייחס לכל מוקד העלילה שלנו בלבנון. ההחלטה לצלם בישראל היתה פשוטה מאוד, כי זו חלופה נוחה ופרקטית לעומת מלטה או יעדים אחרים שנשקלו. זו מדינה שכנה ללבנון, ומעל הכל מדובר בפורמט ישראלי, אז מכל הבחינות היה נכון עבורנו להגיע".
מתי נראה אותך שוב בישראל?
"אני עוד לא יודעת מה מתוכנן לעונה השלישית, אבל בסביבות אפריל או מאי בוודאי אהיה מוכנה לצאת שוב לטיול בישראל. זה תלוי כמובן בכותבים, אבל אני אשמח. יש שם חומוס מצוין".
"הומלנד" עלתה לשידור באוקטובר 2011 ברשת "שואו-טיים" בארה"ב (וב"יס" בישראל). קו העלילה של "חטופים" שו-נה. הסידרה זכתה בגלובוס הזהב עבור סידרת הדרמה הטובה ביותר, ומועמדת גם לתשעה פרסי אמי בטקס שייערך בחודש הבא. במוקד העלילה ניצבת קרי (דיינס), שנשענת על מידע מודיעיני מאיש קשר שלה בעיראק ולפיו חייל אמריקני, שנחטף על ידי זרוע של אל-קאעידה, הפך לסוכן של ארגון הטרור. עם חילוצו של סמל הנחתים ניקולס ברודי (דמיאן לואיס) מתמקדת קרי במעקב אחריו במטרה לגלות אם הוא הבוגד שעליו מדובר. ברודי נכנס לפוליטיקה כשהוא נישא על אהדת הציבור, על תקן הגיבור שחזר מהשבי. תיאוריות הקונסיפרציה של קרי מובילות את הממונים עליה לחשוב כי דעתה השתבשה, ובזמן שהיא מושעית ומאושפזת במוסד סגור, ברודי מקדם את תוכניותיו. בפרק הסיום הוא עוטה חגורת נפץ כדי לבצע פיגוע התאבדות בצמרת השלטון, אולם המטען שעל גופו לא מתפוצץ.
בשני הפרקים הראשונים של העונה השנייה, שצולמו בישראל ובצפון קרוליינה (שם נמצא סט הצילומים הקבוע של "הומלנד"), קרי נקראת שוב אל הדגל בעקבות מתיחות בין ישראל ללבנון. היא משנה את זהותה עבור הסי.איי.אי ויוצרת קשר עם אשת הקשר המוסלמית שלה, השחקנית קלרה חורי. העלילה מתרחשת אמנם בביירות, אבל הצופים הישראלים יזהו בנקל את הלוקיישנים מתל אביב, מיפו, מחיפה, מנצרת וגם מנמל התעופה בן-גוריון. העונה השנייה תתבסס על הקשרים הנסתרים שמקיים ברודי ועל הדרך של קרי לחשוף אותם.
"עוד לא צפיתי באף אחד מהפרקים, כך שאני עדיין בסוג של בלבול", אומרת דיינס, "אני כל-כולי בצילומים. כבר חצינו את קו האמצע של הצילומים, אז בינתיים אני יכולה לומר שבשלושת הפרקים הראשונים קרי עדיין מתעמתת עם עצמה ועם הספק העצמי שנטעו בה, אבל מהר מאוד היא מקבלת תמריץ של ביטחון עצמי שמכניס אותה לפעולה, דבר שהיא הזדקקה לו מאוד".
כמה זה מאתגר לגלם דמות מתוסבכת כמו קרי-
"אני לא יכולה לומר שזה כיף לגלם דמות שנמצאת בלחץ מתמיד. אבל ככל שסצנות ההתקפים הפסיכוטיים שלה היו קשות יותר, כך חשתי סיפוק אדיר. רק מהעובדה שאפשר באמת לנסות להבין מה עומד מאחורי המצב הכל כך בעייתי הזה, ומדוע אותם אנשים דו-קוטביים לא מוכנים להתמסר לטיפול: הם חוששים לאבד את ההזדמנויות האלה להגיע לגאות רגשית כזאת".
במיני-סידרה "טמפל גרנדין" הדמות שלך התמודדה בין השאר עם אוטיזם, וגם לקרי מתיסון יש סטטוס רפואי יוצא דופן. את מחפשת את האתגר הזה במודע-
"אכן, גם ב'הומלנד' וגם ב'טמפל גרנדין' הדמויות דומות בכך שהן מעבירות לצופה מסר שמגבלתן הרפואית, דו-קוטביות או אוטיזם, היא אבחון מקצועי נתון ולא מחלה. אני לא רוצה להישמע אובססיבית ולצאת בהכרזות שכל אחד מאיתנו זקוק לטיפול, אבל יש תובנות שמגיעות מבן אדם עם סוג כזה של אבחון רפואי שיכולות להיות משמעותיות, ויכילו חוכמה שלא תסולא בפז. זה לא משפט, וזה לא עונש. הם גם יכולים להגיע למצב שהם מביאים את הנסיבות האלו לשימוש אפקטיבי מאוד בסביבתם".
העונה הקודמת הסתיימה כשקרי מתאשפזת ונאלצת לקבל טיפול בשוק חשמלי בשל מצבה הפסיכיאטרי. כמה זה השפיע על הדמות בעונה החדשה ועל האופן שבו את מגלמת אותה עכשיו-
"קרי בהחלט השתנתה והיא כעת יציבה יותר. יש כמובן את ההשלכות של כל הבלאגן שהתחולל בפרק הסיום של העונה הקודמת, אבל למעשה ההתפרצות שלה ביעבעה, ורק עכשיו היא לקחה אחריות על המצב שאליו הגיעה. היא נחשפה, כולם עכשיו יודעים מה האבחון הרפואי שלה, וזה מה שמשנה באופן בסיסי את ההתנהלות שלה: היא כבר לא צריכה להתחבא. היא לא נקלעת לפאניקה או נהיית הגנתית כמו פעם. קרי מתאפיינת עכשיו בהרבה ענווה וסבל מכל משבר האמון שהיא חוותה. לאט לאט היא תשיג את הכוח שלה בחזרה, אבל זה ייקח זמן. אני חשה שהיא הרבה יותר חופשייה".
בפרשנות שלך, הטיפול בשוק חשמלי פגם ביכולותיה כחוקרת סי.איי.אי-
"שאלה מעניינת, אבל לא. אני חושבת שלהיות חוקרת טובה זה דבר שהיא חייבת ללמוד בעצמה, והפעם קרי באמת מתעמתת עם עצמה יותר. היא מבינה יותר את העובדה שמצבה הבריאותי הוא הגורם לגאונות שבה, כמו שזה לבטח מה שקורה אצל אנשים הלוקים בהפרעה דו-קוטבית. להערכתי, היא תגיע לתובנה שהביטחון נובע מתוכה והיא צריכה לשלוט בו, כך שהיא תישאר מבריקה וחדה בו בזמן".
בעונה החדשה קרי חוזרת לשתף פעולה עם סול, הממונה על המזרח התיכון בסי.איי.אי. השחקן שמגלם אותו, מנדי פטינקין, התלווה אלייך לצילומים בישראל.
"כן, מנדי הוא אדם נפלא, אני מעריצה אותו כאדם וכשחקן. במובן מסוים, אני סוגדת ליכולות שלו, לרבות בסצנות המשותפות. בהרבה מובנים הוא ההיגיון הבריא שמאחורי קרי. אין אדם אחר שהיא סומכת עליו יותר מאשר סול. כשאני חושבת על כך שאני עומדת לצלם סצנות מורכבות, אני מתנחמת בעובדה שהן עם מנדי, היות שהוא תמיד נוכח ומחזק אותי. זה דבר שקשה מאוד למצוא בקרב שחקנים, יש בו המון נדיבות".
איך משפיעה עלייך ההימצאות הממושכת בתוך דמות-
"לא יודעת לומר, אבל בוא נגיד שאם הייתי לוקחת את הדמויות שלי איתי הביתה, חצי מהחיים שלי היו פשוט אומללים. אני משתדלת להפריד ככל האפשר את העבודה מהחיים האישיים, אפילו שאני לא חסידה של אף מתודת משחק באופן ברור".
זה מה שמקל עלייך-
"כן, משחק הוא אמנם עסק לא פשוט, אבל כבר פיענחתי עבור עצמי שיטה כיצד להרפות. זה הגיע בדרך הקשה. בתור נערה, חששתי הרבה יותר ונתתי לזה לפגום באושר שלי, בדרך קיצונית ביותר. רק לאחרונה למדתי שמדובר בעבודה, ונדרשת סוג של משמעת עצמית".
היא גדלה בניו יורק, לאב יועץ מחשבים ולאם שעבדה בין השאר בתור מטפלת ומעצבת טקסטיל, ושימשה בשנים הראשונות המנהלת האישית של בתה. בגיל 13 עשתה את התפקיד הראשון שלה בטלוויזיה, כשהתארחה בסידרה "חוק וסדר".
דיינס היא נצר לשושלת של בוגרי אוניברסיטת ייל: סבה היה הדיקן לאמנות וארכיטקטורה, וגם היא החלה ללמוד שם בגיל 19. הבמאי אוליבר סטון, שהכיר אותה בצילומי סרטו "סיבוב פרסה", היה זה שכתב עבורה את מכתב ההמלצה. כעבור שנתיים החליטה לעזוב את הלימודים לטובת קריירת המשחק, שצברה תאוצה.
באופן אירוני, בינואר האחרון קיבלה דיינס תואר של כבוד בתור אשת השנה של קבוצת הסטודנטים לתיאטרון של אוניברסיטת הרווארד, יריבתה המרה של ייל. מדובר בפרס היתולי שמחולק בתום מצעד תחפושות ורווי קטעי הומור אוונגרדיים. דיינס התגאתה בתואר הסטודנטיאלי ואמרה שיש לה הערכה חדשה להרווארד, אפילו בתור תלמידת ייל לשעבר. מאוחר יותר התלוצצה שהמעמד החדש עלול בקלות להביא לכך שתוכל לקבל מעתה סכומי כסף בלתי רגילים עבור הפרויקטים העתידיים שלה, בשל הקישור לאוניברסיטה הנחשבת.
בנעוריה, אחרי ההצלחה עם "אלה הם חיי", כיכבה דיינס לצד לאונרדו דיקפריו בעיבוד של באז לורמן ל"רומיאו ויוליה" של שייקספיר, ב"עלובי החיים" לצד ליאם ניסן ואומה תורמן וב"ארמון של סורגים", שבו גילמה עם קייט בקינסייל שתי בוגרות תיכון שנכלאות בכלא בתאילנד. הסרט היה כישלון קופתי, אך הוא משודר ללא הרף בערוצי הסרטים, ותפקידה בו נחשב עד היום לאחד התפקידים שהיא הכי מזוהה איתו.
לאחר הנתונים המאכזבים של "ארמון של סורגים" כשעלה לאקרנים, לקחה דיינס הפוגה מהקולנוע והתנסתה מעט בתיאטרון. בשנת 2000 היא השתתפה בהפקת אוף-ברודוויי של "מונולוגים מהוואגינה". ב-2007 עשתה את הופעת הבכורה על במת ברודוויי כששיחקה את אלייזה דוליטל ב"גברתי הנאווה", ובד בבד חזרה גם להופיע בסרטים. אלה אמנם זיכו אותה בתשואות המבקרים, אך היו רחוקים מלשים אותה על המפה כאחת הכוכבות הבולטות של הוליווד. עיקר הקסם נשען על התהילה שלה מימיה בטלוויזיה.
נדמה כי הקריירה הקולנועית והיעדר ההצלחות הקופתיות פגמו בנסיקה של דיינס והשאירו אותה מדשדשת, ממתינה לפריצה מחודשת שתעניק לה את אור הזרקורים. חרף העליות והמורדות היא שמרה על מעמד של שחקנית איכותית. לדבריה, השורשים שנבטו בה מגיל צעיר הם שמחזיקים אותה עד היום.
"זכיתי לגדול בניו יורק, ומעבר לזה הספקתי לראות עולם כבר מגיל צעיר מאוד. למעשה, אני עובדת במשחק במשך רוב ימי חיי, אם חושבים על זה".
יש לזה גם צדדים שליליים-
"ברור. להיות מרוחק מהבית ומהחברים זה קשה, גם כיום. אני תמיד אומרת שהמצב הנתון שלי בחיים הוא געגועים למישהו. אין ספק שהיתרון של העבודה שבה בחרתי זה שהיא לוקחת אותי למקומות חדשים ואני לומדת דברים חדשים, וגם יוצרת קשרים וחברויות מכל מיני סוגים. עוברים בדרכי אנשים שבנסיבות אחרות לא הייתי זוכה לפגוש, אבל הם גם נותרים מאחור כשעלי להיפרד. וזה עצוב".
הניסיון שצברת בברודוויי תרם לך-
"הניסיון שלי על במה הוא כלום לעומת הדברים שעשיתי על המסך, כלומר, מול מצלמה. חשוב לי לומר שסט צילומים זה גם קהל. הצוות ואנשי ההפקה תמיד מגיבים אלי, וזה מאוד מעודד, כי תמיד אני מרגישה מחובקת במעין אחווה קבוצתית. זה משהו שמורגש מאוד, בטח ב'הומלנד' ובטח בלוקיישנים המרוחקים והפחות קונבנציונליים שאליהם הגענו".
אחרי שנים שהתרכזת בקולנוע, איך זה הרגיש לחזור לטלוויזיה-
"חזרתי בשנת 2010, לראשונה מאז 'אלה הם חיי'. זה לא היה פשוט לחזור, ולו רק מפאת כמות החומר העצומה שצריך לשנן ולהכניס לזיכרון. דרך הפעולה שלי היא פשוט להיכנס לעומק של תסריט מהרגע שהוא מופץ בינינו, כי אני לא רוצה לפספס אף חלק וצריכה לשנן אלמנטים רבים, בוודאי בתפקיד של חוקרת סי.איי.אי. חשוב שאהיה אמינה בתור הדמות של קרי".
איך את מרגישה עם סוגיית העירום? בעונה הראשונה היתה לך סצנה אינטימית עם דמיאן לואיס.
"זה לעולם לא יהיה משהו קל או רצוי במיוחד עבורי, אבל אם להתייחס לרגע לאותה סצנה מכוננת בין קרי לברודי, אז בעונה החדשה יש רגע שבו העבר רודף אותם, וזה לא משהו שהם יכולים להרפות ממנו בקלות. זה בעיקר מרגיש לא נעים בסיטואציה עבור הדמויות, אני זוכרת שביום שצילמנו היה מזג אוויר חם מאוד והצרצרים מחוץ לבקתה היו רועשים מאוד. אבל מעבר לזה, אני רואה באותו פרק את אחד הרגעים שבהם קרי חווה אושר אמיתי, וחופש. רגעים כאלה בחיים, שמרגישים ככה, הם די נדירים".
תמיד את לוקחת ברצינות את התפקידים ומכינה שיעורי בית מראש-
"כן. וגם אז, במקרה הכי גרוע לוגמים קצת יין. בעצם, בעונה הזאת זה בעייתי עבורי לשתות יין".
שבועות לאחר הביקור בישראל עם צוות "הומלנד" אישרה דיינס כי היא ובעלה, השחקן הבריטי יו דנסי, מצפים לילד ראשון. כל שנותר להניח הוא שהמפיקים חושבים פעמיים כשהם מתכננים עבורה סצנת אקשן פיזית, ובעיקר, שהם ינסו לסיים את הצילומים לפני שהבטן תהיה גדולה ולא יהיה אפשר יהיה להסתירה. "עד עכשיו זה לא הפריע לי כל כך", משתפת דיינס, "אבל יש לנו קצת חששות".
יכול להיות שההריון ייכנס לתסריט-
"לא, קרי נשארת בינתיים לא הריונית בעליל. כמובן, העלינו כל מיני אפשרויות, אבל בינתיים הכל נותר כמו שהוא, ובאמת, כל עניין ההריון לא משחק תפקיד במהלך העבודה על העונה החדשה".
בהנחה שגם בעונה הבאה תצלמו בישראל, תגיעי עם התינוק-
"בהחלט. אני כבר רגילה לכך שאני מסתובבת בעולם עם הכלב שלי, שמקבל תיק משלו כשאני עולה לטיסה. ואחרי הכל, בשלב הזה של חייהם, גם תינוקות הם ניידים מאוד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו