פינוי עמונה: בין שלטון החוק לאהבת הארץ

המראות הנוגים מגבעת עמונה בנטישתה שיקפו מאבק עקרוני באמצעים אלימים בין שני ערכים יהודיים. עליונות שלטון החוק ורדיפת הצדק כנגד אהבה יוקדת לארץ ישראל. לולא הכאב והצער היה האירוע המתמשך סיבה לגאווה. זה גם זה שיקפו מגמות נאצלות במורשת עתיקה.

21 שנים ידעו תושבי עמונה, שביתם נבנה על אדמה פרטית שנגזלה מפלשתינים. הרי הבינו שהציגו בפני בית המשפט אישורי קנייה שלא היו ולא נבראו, והתנסו בכך כאשר ב־2006 התבצע בראש הגבעה פינוי ברוטלי והבתים ההרוסים נותרו כמצבות אילמות מאז ועד עולם. בכל זאת בחלוף השנים העמיקה תחושתם כי זה ביתם אל מול עמון שממזרח לירדן.

רק שהציונות חזרה לארץ בתחושה של תיקון עוול נורא. היא הניפה את ליבת הטיעון של ישעיהו בן־אמוץ זה כ־2,800 שנים כי "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה", ובעמונה לא הקפידו על העיקרון הנבואי. לפיכך הסבל קורע הלב שנגלה שלשום חייב היה, ויכול היה, להגיע אל קו הסיום לפני שנים. תרופות הדמה שהציגה הממשלה לשיכוך הכאבים רק העצימו אותם. זה מחיר ההתפכחות מן האשליה.

הממשלה ידעה כי מדובר בלא כלום והפיחה תקוות שווא. במקום ללכת בנתיבו של המיישב הנודע זאב (זמביש) חבר, שלעולם עשה שלושה צעדים ולעיתים נסוג אחד, הסעירה הממשלה את הרוחות כאילו בידה מטה קסמים שישביע את רצונם. רק ברגע נתון אחד, שפג וחלף במהירות, התעמתו בנימין נתניהו ונפתלי בנט ואיילת שקד עם המציאות הקשה ואמרו כי יש פינוי, ואין בלתו, ומייד חזרו בהם.

לא היה מקום לתקוות־שווא. פינוי עמונה, השבוע // צילום: זיו קורן

כך נולד חוק ההסדרה, שהוא עיוות מזיק בכל זירה בינלאומית (הראשון שבהם התממש בסירוב האמריקני להטיל וטו בהצבעה במועצת הביטחון). הצעת החוק מוסיפה להשלות מתנחלים נוספים שהקימו בית על קרקע פלשתינית פרטית. נתניהו ראה לנגד עיניו בבעתה את בית הדין הבינלאומי בהאג, שעלול לדרדר את ישראל למעמד של מדינה נצורה כפי שאירע השבוע, כאשר מירי רגב סירבה לנהוג כאקדמיה הישראלית והותירה את האומה ללא הסכם תרבות עם אירופה. עוד טעות מהותית בתחומה.

לפיכך נתניהו קיבל את חוות הדעת של ד"ר אביחי מנדלבליט והתנגד, אבל ברגע של מצוקה פוליטית שלף את תרופת האליל והחיה בכנסת את חוק ההסדרה, ומה שעשתה רגב בתרבות עלול לפקוד בעתיד הרחוק את ישראל בכל מערכת יחסיה עם אירופה. מייד החרה־החזיק אחריו בנט, וכל הליכוד מציפי חוטובלי עד דוד ביטן הגיב כמקהלה מדברת כאילו כך גם ייעשה למי שהתיישב בטעות על אדמת אדם אחר בתל אביב. הם התעלמו מהיות תל אביב בריבונות ישראלית ואילו עמונה לא סופחה מעולם. רק בני בגין קרא לרעיון ההסדרה בשמו: "חוק הגזל".

זאב חבר (זמביש). הממשלה נהגה כאילו בידה מטה קסמים // צילום: מירי צחי

הוא הדין גם במתווה החלופי שהבטיחה הממשלה לתושבי עמונה. רגע של נוחות, וההבטחה נעלמה ונותרה כצלקת בזיכרונם של המתנחלים התמימים. מבחינה ציבורית מה שאירע שם הוא בלשון המשפט מירמה והפרת אמונים.

עתה נותר לקוות כי הסערה תחלוף והמתיישבים ימצאו מזור לנפשם, והפוליטיקאים יחדלו להבטיח אוויר חם.

בין לחץ לסקרנות

בביקורתו החריגה בחריפותה תיאר בנימין נתניהו את התקשורת כשמאלנית ובולשביקית, וככזאת היא חותרת להפילו, ובכלל אין זה דמוקרטי מפני שממשלה מחליפים בקלפי. הכל לא נכון.

אמנם רצוי מאוד שממשלה תוחלף בקלפי. אבל חקירת טוהר המידות של כל חבריה עד כדי העמדתם לדין במהלך תקופת כהונתם היא חלק אינטגרלי מהדמוקרטיה. נתניהו זוכר את ימיו בראש האופוזיציה (2009-2007) בבית הקפה מול תיאטרון הבימה בתל אביב, שם האזין בשקיקה לתיאורים על מצב החקירות נגד אהוד אולמרט.

אז היו אלה ח"כי קדימה שזעקו בתדהמה מלאכותית נגד "חקירת ראש ממשלה מכהן". נתניהו, לעומתם, סבר כי יש למצותה עד תום, ולא להירתע מעוצמת השלטון ומסיעתו בכנסת, שעלולים לחסום את אנשי מבקר המדינה והמשטרה והפרקליטות בדרכם אל האמת. דבר לא השתנה, רק שמות השחקנים. מה שעשו ח"כי קדימה אז אימצו לעצמם עמיתיהם מהליכוד עתה.

בפועל יש לקיים חקירות בכל התיקים. ארנון מילצ'ן אינו לבד. גם אינו חולק את עמדתו עם מזכירתו בלבד. למגעיו של נתניהו עם ארנון מוזס ממתין עדיין שובל ארוך של עדים, ואולי גם נחקרים. במה שקרוי "תיק הצוללות" - ובעיקר בפרשת הפרטת המספנה של חיל הים - יש ציפייה דרוכה לעדות של החשוד אבריאל בר־יוסף ולזו של מפקד חיל הים בדימוס אליעזר (צ'ייני) מרום, שהתמנה לתפקיד חדש דווקא באגף התעופה. בהיוודע תוכן שתי העדויות האלה יתברר מי טבע בעומק הצוללות, מבקרי נתניהו או מי שמאמצים את קו ההגנה שלו.

אבריאל בר־יוסף. במה שקרוי "תיק הצוללות" - ובעיקר בפרשת הפרטת המספנה של חיל הים - יש ציפייה לעדותו

העיתונות לוחצת בחלקה על היועץ המשפטי ד"ר אביחי מנדלבליט להעמידו לדין? ייתכן. ממש כפי שנתניהו בביקורתו חסרת התקדים על העיתונות, או בנאומו בכנסת שבו שטח את קו ההגנה שלו בתיקי "1000" ו"2000", הפעיל לחץ נגדי לסוגרם.

תפקיד התקשורת ללחוץ. לגלות סקרנות. להביא עובדות חדשות לידיעת הציבור (השבוע הגיע תורו של ניר דבורי מערוץ 2, שחשף עוד חקירה בנדון במשרד הביטחון בהסכמת ובחסות אביגדור ליברמן). דוד אמסלם ואחרים בליכוד רואים בכך התנכלות של מערכת המשפט לדמוקרטיה.

ההפך נכון, הדמוקרטיות ברחבי העולם הקימו מערכות עם יועצים משפטיים ופרקליטות חזקה מפני שהן עצמן יודעות כי אין משטר שאינו נוטה ל"עריצות הרוב"; ומפני שחובה להגביל כל קואליציה להוראות החוק; והפירוש המוסמך לחוק ניתן מפי היועץ המשפטי ובג"ץ מעליו, ובלעדי אלה השחיתות והשוחד ועבירות המין יאמירו לשיאים חסרי תקדים.

היועץ המשפטי אינו פועל נגד הכנסת. הוא דואג שהרוב לא יחליט לדרוס את המיעוט, ושהעבודות והמכרזים לא יחולקו כמו במרכז ההשקעות בתקופת אהוד אולמרט. אך במענה לטענותיו של נתניהו - הנהנה כראוי מחזקת חפות - חייבת גם העיתונות ההודפת אותן להגדיר ולנסח לעצמה את עמדתה.

תפקידה לחשוף מידע, ולהבטיח כי היועץ המשפטי יחליט אם להגיש כתב אישום או לסגור תיק בהתאם לכל החומר שלנגד עיניו, ובלי להתפשר עם מצפונו והבנתו, ובלי שיקולים זרים. על כך עליו להיות נתון למעקב תקשורתי רצוף גם אם הדבר נחשב בחוגי השלטון ליוזמה עיתונאית להדחת ראש הממשלה. זה הכל. זה הרבה.

שליש? קודם שיביע חרטה

לאהוד אולמרט מגיע ניכוי שליש מתקופת מאסרו אם התנהג בכלא כראוי, אבל לא חנינה. מפני שעבירותיו - ובצמרתן השוחד - הן הגרועות במעשים האסורים של אנשי "הצווארון הלבן"; ומפני שנוסף על שוחד ועל כסף במעטפות של משה טלנסקי ועל השחתה שנהג במרכז ההשקעות, שיבש הליכי משפט בלשון מחרידה כפי שעלה בשיחתו המוקלטת עם שולה זקן.

רוב שופטי העליון נהגו בו חמלה. ספק זעיר הציל אותו מהרשעה בפרשת הכסף שהעניק עד המדינה שמואל דכנר לאחיו ד"ר יוסי אולמרט. אלמלא כן היה נידון ל־72 חודשים בפי השופט דוד רוזן ולא ל־27 בלבד. עתה מבקשים להפחית גם מזה, ומה יאמרו שכניו לתא המאסר איצקוביץ ובוזגלו? ששוב הוכח כי לא כולם שווים בפני החוק? די אם הנשיא ראובן ריבלין יפעיל את עקרון בוזגלו ולא ייענה לבקשת החנינה עזת המצח של אולמרט.

אהוד אולמרט. רבה התקווה שאיילת שקד לא תתמוך בחנינה לעבריין המורשע

עקרונית ייתכן שצריך דווקא להחמיר איתו. אילו גם ניתנה חנינה לבוזגלו שתחב ידו לקופה הציבורית אין להעניקה לראש הממשלה מפני שהציפייה ממנו גדולה יותר. אלא מה? אולמרט באלפיון העליון. חבריו טרם הסתייגו אפילו מהדיבור הנאלח שלו עם זקן. סליחה? חרטה? לא אולמרט. לפיכך רבה התקווה שאיילת שקד לא תשמע בקול כמה ממקורביה ולא תתמוך בחנינה לעבריין שהורשע בשיעור כה ניכר של מעשים. אם תאכזב - סביר להניח כי ניתן לבטוח בריבלין, שיטיל וטו על הבקשה.

תגובת המנהל רם כהן

אם היה למישהו ספק שרם כהן מתנהל באורח לא־דמוקרטי בבית הספר העירוני "תיכונט", ופותח את שעריו רק בפני "שוברים שתיקה" (זה בסדר), ואוסר להשמיע דעות בעד שלמות הארץ (וזה פסול), בא מכתבו בתגובה לדברים שכתבתי פה ומאשר את כל טענותיי. הנה תגובתו במלואה, כי בדמוקרטיה שלימדו בבית הספר העירוני שלי חינכו שיש לאפשר גם לדעות שאינן נראות למנהל להתפרסם (כהן שמע על הפילוסוף הצרפתי וולטר, שקבע: אני שונא את דבריך, אך איהרג על זכותך להביעם?):

"אני מחנך ומנהל בית ספר ומבוקר לעיתים תכופות על כך שאיני מביא לתלמידיי את אלה התומכים בשלמות הארץ, ואני תוהה מדוע עלי להביאם לבית הספר, אם חלה עלי חובה לחנך את הילדים להכרה כי כל בני האדם נולדו שווים, חופשיים וזכאים לזכויות אדם. כמי שרואה עצמו מוביל דעה חינוכית ולא רק בבית ספרו חובה עלי לקשור אנשי חינוך ותלמידים רבים לטענה כי במציאות הנוכחית שבה אנו חיים, 50 שנה לאחר כיבוש הגדה המערבית, מדינתנו אינה מתנהלת על פי משפט העמים והיא חוטאת בחטא מוסרי כבד, שברבות הימים נשלם על כך אנו וצאצאינו מחיר כבד.

"לא ניתן לבקש ממני להכניס לבית הספר אנשים התומכים ב'ארץ ישראל השלמה', שהיא מילה מכובסת לאזור כבוש שבו חיים בני אדם שווים ושווים פחות. הישראלים בגדה המערבית נהנים מזכויות יתר שאין לתושבים הערבים שגרים במקום. הם אינם נהנים מרשת אינטרנט מתקדמת, רווחה חינוכית, אספקת מים וחשמל סדירה, מכבישי אפרטהייד ומתשתיות עודפות. מי שמבקש להיכנס לבית ספרי, הגם שיש לו זכות הבעה אין לו זכות במה. אם הצדקת שלמות הארץ לאחר עשרות שנות כיבוש פירושה הנאה מזכויות יתר וחיים במציאות לא שוויונית מודעת ומכוונת - גישה זו מנוגדת לערכים שעליהם אנו מחנכים.

"דרישת האיזון המקודש להבאת מגוון דעות אינה מצדיקה דיון עם מי שרואה בקהילה הלהט"בית חולים הראויים לטיפול רפואי בשל 'מחלתם' או כבודה של בת מלך - פנימה, או תומך בטרנספר של ערבים.

"ארגון 'שוברים שתיקה' לא מציגים דעה אלא מציגים עובדות שעד לרגע זה לא נמצא שהן שקריות למרות מאמצים רבים לטעון כך. מאחר שאין טענה מוכחת שהם משקרים, אין להביא ארגון שטוען כך ללא הוכחות" (רם כהן, מנהל בית הספר תיכונט ע''ש אלתרמן, תל אביב־יפו).

עד כאן. הרי לכם, רק דעה קיצונית אחת בלי זכות מקבילה להגיב עליה, או לטעון לצדקת המוסר שבתפיסת שלמות הארץ. מתנשא. בולשביקי. השתלטות עוינת על בית ספר השייך לכולנו בהיותו עירוני. רק זכות הבעה. לא זכות במה. רק כהן יודע ומבין מה נכון ומה ראוי, ופועל בעזות מצח בגיבוי רון חולדאי וההורים. מישהו ראה את נפתלי בנט בסביבה?