המינימום האולימפי

קיווינו, התפללנו והחזקנו אצבעות, אבל אולימפיאדת לונדון 2012 תינעל ביום ראשון בערב ללא שום נציג ישראלי על הפודיום. לי קורזיץ סיימה את השיוט האחרון במקום התשיעי והידרדרה בדירוג הסופי למקום השישי. בפעם הראשונה מאז משחקי סיאול 88', צפוי הספורט הישראלי לשוב הביתה בלי שום מדליה לרפואה. לפחות השגנו את המינימום הנדרש כדי להגיע למשחקים. הבעיה היא שעם המינימום הזה גם נשארנו.

קורזיץ, שהתחרתה בגלישת רוח, היתה התקווה האחרונה למדליה באולימפיאדה ה-30 בבירת אנגליה, וההפסד הוא המסמר האחרון בארון עמוס האכזבות של המשלחת הישראלית. השורה התחתונה: אם לא תהיה סנסציה אדירה ולא צפויה מכיוון הנציגים האחרונים שלנו במשחקים - נבחרת ההתעמלות האמנותית, המתעמלת נטע ריבקין או רץ המרתון זוהר זימרו - הספורט הישראלי יחזור הביתה בידיים ריקות.

בתום השיוט האחרון אמרה קורזיץ: "עשיתי הכל כדי לייצג את המדינה בכבוד. רציתי לשמח את כולם אבל זה לא הצליח. בכל מקרה אני גאה להחזיק את הדגל. הייתי רוצה להיות על הפודיום כי אני חושבת שמגיע לי. ברור שאני מאוכזבת אבל אין מה לעשות - זה הספורט. אני מקווה שיידעו להעריך שנתתי הכל למען המדינה".

"אין ספק שמדובר בכישלון", סיכם גילי לוסטיג, מנהל היחידה לספורט הישגי. "אנחנו מאוכזבים וברור שלא עמדנו במטרות. אפילו בשני הענפים המרכזיים שלנו, שיט וג'ודו, לא הצלחנו לבוא לידי ביטוי. זו משלחת עם 37 ספורטאים איכותיים שהיתה ראויה לפחות למדליה אחת", אמר.

התחזית היתה 3 מדליות

והאכזבה אכן גדולה. ערב המשחקים האולימפיים חזו ביחידה לספורט הישגי שהמשלחת תשיג בין מדליה לשלוש מדליות אולימפיות. בנוסף, הוצבו שלוש מטרות לקראת לונדון 2012: המשך הרצף של חזרה לפחות עם מדליה אחת מאז ברצלונה 92', זכייה במדליה בענף שבו טרם זכינו והצבת ספורטאית על הפודיום האולימפי, לראשונה מאז יעל ארד לפני 20 שנים.

מדליה של קורזיץ היתה גורמת לסימון וי על שתיים משלוש המטרות הללו, אבל כמעט כרגיל בספורט הישראלי, זה נגמר רק בכמעט. הסיבות לכישלון חוזרות על עצמן עוד מהימים שבהם כן הופיע שמה של ישראל בטבלת המדינות שזכו במדליות. אלא שאז שימשו החגיגות תירוץ טוב לטאטא מתחת לשטיח את הטיפול בבעיות השורש - מיעוט תקציבים, תשתיות לקויות וחוסר תרבות ספורט וחינוך לספורט.

הופעה טובה בשחייה

אז היו לנו כמה מדליות בשני העשורים האחרונים, בעיקר בענפים איזוטריים כשיט, ג'ודו וחתירה - אבל אנחנו עדיין במרחק שנות אור ממדינות באירופה. אבל עם הרצון להיכנס שוב לדיכאון, האולימפיאדה הזאת לא כל כך שחורה. עם או בלי מדליה של קורזיץ, לא מעט ספורטאים ישראלים הוכיחו שמקומם בצמרת העולמית. נבחרת השחייה רשמה את הופעתה הטובה ביותר אי פעם והשיגה ארבע תוצאות בטופ 16 העולמי (יעקב טומרקין עם מקום 7 היסטורי, עמית עברי היתה לשחיינית הראשונה שמעפילה לחצי גמר אולימפי וגל נבו סיים פעמיים בטופ 10); המתעמל אלכס שטילוב והגולשת קורזיץ סיימו במקום 6, והקלע סרגיי ריכטר דורג 9. מכובד ביותר, גם אם נזכרים באכזבות הגדולות בג'ודו (אריק זאבי ואליס שלזיגנר), בשיט (שחר צוברי וצמדי מפרשיות ה-470) או בנפילות של המתעמלת ולריה מקסיוטה. להתראות בעוד ארבע שנים, ריו 2016 כבר מעבר לפינה.

* * *

זה לא הגנים

הספורטאים היהודים שווים זהב

בזמן שהמשלחת הישראלית רושמת אולימפיאדה מאכזבת ונטולת מדליות, ספורטאים יהודים רבים ממשלחות אחרות זוכים במדליות, מצטיינים ומוכיחים - כפי שמארק ספיץ לימד אותנו כבר מזמן - שהבעיה אינה בגנים היהודיים אלא רק בסביבה, בהשקעה ובתרבות.

המתעמלת היהודייה הכי מעוטרת בלונדון 2012 היא צעירה ממסצ'וסטס - אלכסנדרה "אלי" רייזמן שזכתה בזהב הקבוצתי עם נבחרת ארה"ב ואתמול הוסיפה זהב אישי בתרגיל הקרקע בנוסף למדליית ארד על הקורה. גם בבריכת השחייה ג'ייסון ליזאק היה חלק מנבחרת השליחים האמריקנית שהשיגה מדליית כסף. היא הפסידה לשליחים הצרפתים שזכו בזהב היסטורי, כשאחד מרביעיית השחיינים הצרפתים - פביאן ז'ילו - הוא נצר למשפחה יהודית ועם קעקוע בולט על זרועו לזכר סבו היהודי - "בלעדיכם אני כלום". עוד יהודי שזכה בזהב מרשים הוא ניית'ן כהן הניו-זילנדי בתחרות החתירה לזוגות.

ג'סיקה פוקס היהודייה בת ה-19 מאוסטרליה הדהימה בסלאלום קיאק כשהשיגה מדליית כסף. היא עשתה זאת 16 שנה אחרי שאמא שלה - מרים ירושלמי - זכתה במדליית ארד באטלנטה. ירושלמי, אגב, השתתפה עם נבחרת צרפת במכביה ב-1997. זה לא הכל: אם הישראלים כשלו על מזרן הג'ודו, לפחות יהודי מברזיל בשם פליפה קיטאדל זכה בארד במשקל עד 60 ק"ג. אפילו על מסלול האתלטיקה יש כבוד: סטיבן סולומון האוסטרלי בן ה-19, שהשתתף במכביה האחרונה, העפיל לגמר ריצת 400 מ' היוקרתית שבה סיים שמיני ואחרון.

יש עוד ספורטאים שייתכן שהם יהודים, אך לא הצהירו על כך. ביניהם המתעמל קריסטיאן ברקי ההונגרי שזכה במדליית הזהב בסוס הסמוכות.

והיה גם את ג'וש בות', משמיניית החותרים האוסטרלית, שהיה מתוסכל מההפסד, השתכר, ניפץ חלונות, נעצר, והועף הביתה.

עמית לוינטל

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו