הבריטים אוהבים נשים במדים. שוטרות ובלשיות מככבות ברוב הדרמות שיצאו בשנים האחרונות מהממלכה (רשימה חלקית: "הנעדרת", "ברודצ'רץ'", “עמק האושר" ו"The Fall"), וגם במקרים שבהם הגיבורה אינה לובשת מדים, היא עדיין מצוידת בכל התכונות המאפיינות בלשית טובה: היא קרה, חדה, מהירת תפיסה וכיוצא באלה.
החוקרת ננסי דבלין, מהעיר ברייטון, מצטרפת לשורת נשים שהעולם כבר ראה. בסצנת הפתיחה של דרמת המתח היא אפילו מקבלת צל"ש על תפקודה במשטרה, מה שהופך אותה לעוד בלשית מצטיינת. אבל כאן נגמרת ההשוואה. כי דבלין, למרות הצל"ש, היא גיבורה מזן אחר ו"המישור" היא דרמת משטרה אינטנסיבית, אפלה ומותחת, כמו שהייתם מצפים מבריטית איכותית. תשאירו את המדים ואת החקירות השגרתיות לאמריקנים, וטוסו לברייטון.
בבכורת המיני־סידרה - מדובר בשישה פרקים שקשה שלא לגמוע בבת אחת - מצטרפת דבלין לשורת גיבורים בלתי שגרתיים. כמו וולטר ווייט ("שובר שורות") ודון דרייפר ("מד מן"), גם ננסי דבלין היא לא מה שהיא נראית. פגישה חשאית שלה עם איש עסקים מפוקפק, ששימש לה אב רוחני בשנות נעוריה, מסתיימת ברציחתו של הגבר המבוגר ובפציעתה. דבלין - העדה היחידה לרצח - מקבלת לידיה מייד את תיק החקירה וצריכה להוביל לפענוח הפרשה בעיירת הולדתה, ברייטון. מכאן מכהנת הבלשית בשני כובעים לפחות, ושאלת הנאמנות שלה ושל הסובבים אותה עומדת למבחן. מצד אחד, דבלין הבלשית המקצוענית והנחושה, מצד שני, דבלין בת המקום, המסובכת עד מעל הראש עם הדמויות המקומיות. כדי לתבל את העסק קיבלה דבלין זוג הורים בעייתיים (אב שוטר לשעבר ואם חולת נפש), שני מחזרים שהם גם יריבים, חפרפרת בתוך צוות המשטרה ורוצח שיושב לה על הזנב ומאיים לחסלה בהקדם האפשרי. לא קל.
בנקודה שבה הבלשית האמריקנית הטיפוסית היתה מתמכרת לטיפה המרה, שוקעת ברומן או מתחילה להתאפר, דבלין הבריטית מתחילה לפעול. כשהיא נאבקת בפציעה וביריביה מבית ומחוץ, היא שועטת לחקירה במטרה לגלות מי רצח את האיש שאהבה כמו אב. בדרך נחשפים עוד סודות ושקרים של כל הסובבים אותה, והם מעיפים לגיבורה את הראש (לא פיזית).
ייחודה של "המישור" היא בבניית סצנות אינטליגנטיות ואמינות ברובן (כוכבית: פחות הגיוני להוציא לעצמך קליע מהמותן, לחבוש את המקום ולהתנחם באנטיביוטיקה, חמודה), תוך בניית עלילת מתח מסועפת, המשאירה את הצופה דרוך על קצה הספה, כוסס ציפורניים. יש רגעים שבהם קשה לעקוב מי נאמן למי, אבל אל דאגה. פערי המידע בין הצופים לדמויות ייסגרו, האמת תתגלה, ודבלין תבין ששום דבר אינו מה שהיא חשבה. ואז היא תגלה שמעבר לאוקיינוס אמריקנית כלשהי מתחילה ללמוד את הטקסטים שלה. בהצלחה בעיבוד.
• • •
ברייק הזהב
רפאל נדאל ורוג'ר פדרר נפגשו במלבורן, אולי בפעם האחרונה שהם מתעמתים בגמר גרנד סלאם (אם כי עם החבר'ה האלה, לך תדע), שהסתיימה בניצחון פדרר - אגדה ספורטיבית שלא מפסיקה לכתוב את עצמה. שדרני יורוספורט, שלא טרחו להסתיר את חיבתם לשוויצרי ("הוא מוכרח לנצח במשחק הזה!"), התרגשו בסיום כמו תיכוניסטיות מאוהבות. "האם הוא אי פעם האמין בזה? האם העז לחלום על זה?" רטטו השדרים, העולם צפה בפדרר מניף גביע נוסף, ותאגידי ענק כמו נייקי, קיה ורולקס - רשמו יום עסקים מוצלח. כי כל גיבור צריך ספונסר, וכל אליפות צריכה תאגידים שישלמו על הגביע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו