"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

דוהרת לפסגה

אנחנו במפה 2, TOH3, 20:15

,עודכן
"אנחנו במפה 2". סאטירה נושכת המצוידת בשיניים חדות // "אנחנו במפה 2". סאטירה נושכת המצוידת בשיניים חדות

מהפתיח המקורי שלה - נעימת "מבט ספורט" המיתולוגית - "אנחנו במפה" מכוונת לקהל יעד שזוכר את העבר. קשה להתרפק על העבר הספורטיבי של מדינת ישראל. בואו, יש מעט הישגים משמעותיים והרבה מאוד סיפוק מעצם ההשתתפות - ומערכוני הסאטירה של חבורת "מה קשור", מחוזקת בצחי גראד ובשחקנים אורחים, נכנסים שוב לדייסת הספורט הישראלי המהבילה, עמוסת הקשקשת, התירוצים, השופוני והדרשני. "אתה יודע איך אומרים, קשה באימונים - קל במעצר", שואגת מקהלת אוהדי בית"ר ביציע, והמנצח מבסוט שהמסר עבר.

"אנחנו במפה" מצליחה לקשור את כל הדמויות והאירועים ליחידה ספורטיבית משעשעת, המכילה הרבה ביקורת על מוסדות הספורט הישראליים. הדמויות המופיעות במערכונים - זינה קירילניקוב, מאמנת ההתעמלות האמנותית, ובצלאל חביב, מנהל קבוצה בליגה הלאומית - מבוססות על אנשים קיימים, הפועלים בספורט הישראלי. ההגזמה וההקצנה מצליחות ליצור סיטואציות מופרכות במידה, ועם זאת, גם תוך שימוש בקו האבסורדי־מופרע (זינה לוקחת את המתעמלות לטיול בשדה מוקשים, בצלאל משלם במזומן לשחקנים), מבצבצת לה תמונת מצב על תרבות הספורט הישראלית. משהו מאוד מקומי, אותנטי ואמיתי עולה מבין המערכונים. משב רוח של אמת.

"אנחנו במפה" היא סאטירה נושכת המצוידת בשיניים חדות. היא מכוונת כלפי מעלה, כמו שסאטירה אמורה לעשות, אבל לא שוכחת את הקהל שלה - הרוצה, קודם כל, לצחוק - ולכן מפשטת את הביקורת לסיטואציות יומיומיות. את הפערים בין המגזרים היא מביאה דרך מאמן הכדורסל איימן דאודי, ששחקניו זורקים ללוחות ריקים כי אין סל, טבעת או רשת. את הבריונות והגזענות של אוהדי בית"ר היא מביאה בשירה. "לא רוצה ערבי/ לא רוצה גם צ'רקסי/ לא רוצה אף אחד/ טהורה את לעד", שרה המקהלה, שהחליפה את תזמורת משטרת ישראל ותתמחה העונה בשירי אוהדים. את מצבו הגרוע של החינוך הגופני בבתי הספר אפשר היה לגלות באמצעות המערכון שבו צחי גראד גילם מורה לספורט שוביניסט, בור וחרמן. זה לא נראה כמו מערכון, אלא כמו דוקו.

הביקורת החריפה ביותר בתוכנית הבכורה לא יצאה מפיו של קומיקאי. זוהר זימרו, אלוף ישראל במרתון, העובד לפרנסתו בסופר, פגש במערכון את אביהו ואודליה לסרי הבדיוניים - כדורגלן בליגת העל ואשתו. המערכון, מפגן של כתיבה קומית קלילה, נקטע במונולוג למצלמה של זימרו, המקושש פרנסה במקום לעסוק בספורט. המערכון הסתיים כשלסרי, המזייף פציעה, ביקש מזימרו שיסחב בעבורו סחורה לרכב והביע בקול רם חשש שיבקש ממנו תמיכה כלכלית. אאוץ'.

"אנחנו במפה" לא חוששת להיכנס גם בספורטאים (קמצנים, שקרנים ואגואיסטים? לא יכול להיות), גם במאמנים, במנהלים ובעסקנים. "בכדורגל לא חשוב אם מנצחים או מפסידים - העיקר שלא נתפסים", סיכם יפה בצלאל את כל התורה כולה. רק שלא תגיעו לפירוק.

• • •

ערב נדיר בבית "האח הגדול": כל הסמסים מתחילת העונה עפו לאן שהברווזים עפים כשהאגם קפוא, וחמישה דיירים שהודחו חזרו להמשך העונה. החזרה של כוכב ושמוליק - עד שנפטרנו מהצמד הזה?? - היתה רגע טלוויזיוני דרמטי, שלווה בחיבוקים חמים מכל אותם מתמודדים ששמחו להזדכות עליהם. בכלל, מפגן צביעות מרשים בהיקפו נרשם בין הדיירים, בדיוק הפוך מהלם, פאניקה ובהלה שטוויסט כזה אמור לעורר. הבשורות הטובות: עוד מעט יתרחש רגע האאוריקה של שני, והיא תבין שאלמלא "ההזדמנות השנייה" היא היתה יכולה להיפטר מהאנטגוניסטית שלה בבית לצמיתות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר