עולם חדש ואמיץ

במוצאי השבת, כשצפיתי בקטעים מתוך טקסי ההשבעה של הנשיא דונלד טראמפ, התרגשתי. חשתי שמדובר באירוע עוצמתי מכונן שיכול לשנות את פני העולם ולתת תקווה, בדרכו שלו, לכל שוחרי החופש, האמת והביטחון בעולם כולו.

בספרו "שקיעת המערב" סבר הפילוסוף אוסוולד שפנגלר שמשטר דמוקרטי מוביל את הציביליזציה המערבית אל סוף דרכה. שפנגלר צדק באשר לתהליך השקיעה אך טעה באשר לסיבותיה. לא הדמוקרטיה קרסה, אלא אותם מנהיגים שגרמו לה לשדר אותות חולשה, עייפות ורפיסות. מנהיגים שהדחיקו את הרצון לעוצמה ולחיים, ובשם הפוליטיקלי קורקט עיוותו את האמת.

אחריות הנשיא אובאמה לניוון המערב היתה מכרעת. ארה"ב, שהיתה המעוז העיקרי והחשוב להגנה על הציביליזציה המערבית, ויתרה על תפקידה ההיסטורי וטילטלה את הסדר העולמי כולו. נשיא אמריקני שלא ידע להבחין בין טוב לרע, בין אמת לשקר, בין סדר עולמי לכאוס, בין לוחמי חירות למחבלים שפלים, מותיר אחריו גוונים של אפור ותו לא.

טראמפ נבחר על ידי מיליוני אמריקנים שמאסו בדיבורים מבלי מעש, בכניעה מבלי תכלית ובליברליזם מתנשא מבלי חיבור למציאות. טראמפ במסע הבחירות שלו, מול ממסדים ותיקים ותקשורת עוינת, נטע בהמונים את התחושה שיש לו היכולת להחזיר את אמריקה לימי גדולתה ותפארתה. תחושה שגרמה להם ללכת להצביע, אף שבבחירות קודמות כלל לא טרחו לעשות זאת.

כאשר נשמע ההמנון, דגלי הפסים והכוכבים נעו בחורף הוושינגטוני ומשמר הצבא הכתיף את נשקו, רבים בעולם נשאו את עיניהם לקראת עתיד טוב יותר. עתיד שיש בו שילוב של חזון ומעש, משי ופלדה, ערכים ומציאות. התקשורת המנותקת, הגאוותנית ובעלת העניין, שמזכירה כלי תקשורת בישראל, לא נתנה ולא תיתן לטראמפ דקת חסד. היא מלבה את להבות השנאה כלפיו ללא הרף. הוא לא צריך את הטובות שלהם, גם בארה"ב רבים כבר הפנימו את מי התקשורת משרתת.

כישראלי, אחרי שמונה שנות בצורת אני משוכנע שנכונו לנו שנות אתגר ותקווה מדינית. עולם חדש ואמיץ שיבקע כמו עלות השחר מתוך העולם הישן ההולך ומתפוגג ממש בשעות אלה. אני מאמין ביושרה, בהגינות ובמנהיגות של טראמפ וצוותו מול הפלשתינים המתקרבנים, האירופאים הצבועים והאיראנים ששיטו באובאמה ובקרי.

בהצלחה, דונלד טראמפ, לך בדרכך ותשנה את העולם, כדי שיהיה טוב ובטוח לחיות בו למען הדורות הבאים.