כשל ניהולי של משרד הבריאות

הנתונים השנתיים על העומסים בחדרי המיון בישראל מעידים שוב על כשל ניהולי חמור קשה ומתמשך של משרד הבריאות בבקרה, בפיקוח ובניהול של מערכת הבריאות בישראל, כדי שכולנו נקבל שירות רפואי מהיר יותר ואיכותי יותר. 

הביטוי הבולט ביותר לכשל הניהולי הוא הפערים העצומים והבלתי נסבלים בעומסים בין בתי החולים השונים, והפערים בין השעות השונות ביום ובימי השבוע. אם היה ניהול נכון במשרד הבריאות היתה צריכה להיות מערכת בקרה קבועה, שיטתית ומתמשכת שתווסת את המטופלים בין בתי החולים השונים ותעודד - ככל האפשר - את הציבור באמצעות הסברה שלא להגיע לחדרי המיון בזמנים הכי עמוסים. הנתונים האלה היו צריכים להיות כמובן שקופים וגלויים לציבור בזמן אמת.

אם לדוגמה היה זמין לציבור מידע שוטף לגבי כמה זמן צפוי מטופל להמתין בכל אחד מחדרי המיון בכל רגע נתון, אין ספק שמידע זה היה מעודד לפחות חלק מהציבור לפנות לחדרי המיון הפחות עמוסים, או לפנות בזמנים הפחות עמוסים. חשוב לדעת שחלק ניכר מהפניות לחדרי המיון אינן דחופות וקריטיות, ולפונים - גם לשירותי האמבולנסים של מד"א ושאר החברות יכול וצריך להיות שיקול דעת לאן להפנות את המטופלים, בהתאם למידע על העומסים בחדרי המיון.

השבוע פירסמה ההסתדרות הרפואית נתוני סקר שערכה על התורים לניתוחים בבתי החולים הגדולים בישראל. על פי הנתונים, יש פערים עצומים בין בתי החולים בהמתנה לאותו ניתוח. לדוגמה, בניתוח אורתופדי במפרק הברך - זמן ההמתנה בבית החולים סורוקה בבאר שבע הוא 34(!) חודשים, לעומת שאר בתי החולים שההמתנה בהם היא בין שלושה לשמונה חודשים. בניתוח שקדים למבוגרים זמן ההמתנה בבית החולים שיבא בתל השומר הוא 30(!) חודשים, בעוד בשאר בתי החולים זמן ההמתנה הוא שלושה חודשים עד שנה. 

גם כאן, כמו בעומסים הקשים בחדרי המיון, יש כשל ניהולי חמור של משרד הבריאות, שלא מפרסם לציבור בזמן אמת את הנתונים על התורים לניתוחים כדי לתת אפשרות לבחור את בית החולים שיבצע את הניתוח, או להפעיל לחץ מוצדק על קופת החולים שלהם שתיתן להם אישור ומימון לניתוח בבית החולים שזמני ההמתנה בו סבירים. 

רק כשהנהלת משרד הבריאות תתעשת ותעשה סוף סוף את עבודתה בפיקוח, בבקרה ובפרסום העומסים וזמני ההמתנה בכל בתי החולים בישראל- רק אז יהיה אפשר להתחיל לקוות שהעומסים יתמתנו, והציבור יקבל שירות וטיפול רפואי זמינים ואיכותיים יותר.