ברק אובאמה, נשיא מהגרועים בהיסטוריה

"אם לא היתה לנו השאיפה להתקדם לשלום, היינו היום בתקופת האבן או בימיו של ג'ינגיס חאן אונסים, רוצחים ובוזזים", שטח אתמול בפני אילנה דיין הנשיא היוצא ברק אובאמה את משנתו, אמונתו - ואולי גם תירץ את בגידתו בידידי ארה"ב (כולל ישראל) למען הדבר האציל הזה המכונה שלום.

מהראיון מצטייר אובאמה בדיוק כמו אותו מועמד אידיאליסט ב־2008, שנחת עלינו ממרומים. העם האמריקני לא בחר אז בנשיא ה־44, אלא במשיח שבא להציל את העולם מעצמו. כך לפחות ביקשו חסידיו לצייר זאת. אלא שבין לבין התפוצץ הבלון, וכמה טוב שהיה ראיון. אילנה דיין איפשרה לאובאמה לדמיין מה יכול היה אובאמה להיות. אילו רק הצליח. פרט שולי עבור עדת חסידיו. המציאות התנגשה עם החלום. 

הנשיא היוצא ביקש להזכיר לנו שהוא בתפקיד עד 20 בינואר. למה לאיים? במזרח התיכון על קירות הבתים שעוד נותרו על תילם קשה למצוא מקום לגרפיטי בין טבלאות הייאוש המונות את השעות שנותרו לתום כהונתו.

אובאמה, כמו רבים לפניו ואחריו, יודע לדבר על שלום. הוא קיבל פרס נובל לשלום על מילים. הוא צריך היה לקבל במקום זאת פרס נובל לספרות.  

אילנה דיין ביקשה מאובאמה שיספר על המפגש בין הנשיא היוצא, השקול והרפלקטיבי, לנשיא הנכנס, המיליארדר המוחצן. היא לא אוהבת את טראמפ. אובאמה סיפר על פגישה לבבית עם טראמפ, שבה הסביר לו את החובה המוטלת על ארה"ב לשמור על הסדר העולמי. מאחר שאובאמה נשיא אחראי וטראמפ כוכב ריאליטי מטורלל (כך עולה מהשאלה), אנחנו מצווים להכין את המקלטים. חבל שלא סיפרו על כך מבעוד מועד לסורים המסכנים. האמת היא שלנוכח הבלאגן שמשאיר אחריו הנשיא האחראי, טראמפ צריך להגיע עם מטאטא גדול. 

כמה דיברנו בשמונה השנים האחרונות על יחסי אובאמה־נתניהו. כל קלקול ואי הסכמה, כל תקרית ומחלוקת, קושרו מייד ליחסים בין השניים. אובאמה בתפקיד המשיח ונתניהו בתפקיד השטן, כמובן. אחרי שמונה שנים מבינים עד כמה אובאמה מתקשה לקרוא את העולם. הוא משוכנע שתרם לשלום באי הטלת הווטו במועצת הביטחון של האו"ם שבועות אחדים לפני עזיבתו את הבית הלבן. הוא נשאל אם אין לו בעיה לכרוך באותה החלטה כמה קרוואנים בשומרון עם העיר העתיקה, וענה שהוא מכיר בהבדל. למי מועילה הכרתו? באי הטלת הווטו הוא הפך את החלטת מועצת הביטחון האחרונה (2334) דומה להחלטה 242 שניתנה לאחר מלחמת ששת הימים (נסיגה "משטחים" או מ"השטחים") - החלטה נפיצה שנולדה עם פוטנציאל לחילוקי דעות ולמלחמה תמידית, בוודאי לא עם פוטנציאל לקדם אפילו את השלום המדומיין של אובאמה.

אובאמה הבטיח לנו עולם אחר. השאיפה לשלום, אמר אמש, מונעת מאיתנו ג'ינגיס חאן חדש. בכל הקשור לעוצמה ולאסטרטגיה צבאית, בשאר אסד רחוק מאוד מהשליט המונגולי; אבל בכל הקשור לרצח, לאונס ולביזה דומה שהוא מצטיין לא פחות. העיקר שיש שאיפה לשלום.

ההיסטוריה העולמית תזכור את אובאמה כאחד הנשיאים הגרועים בהיסטוריה. נשיא עם המון כוונות טובות ולא מעט תוצאות גרועות. הוא ייזכר כנשיא שהכיר במהפכה האיראנית (עוד תוצאה של הסכם הגרעין המסוכן) של משטר איסלאמי־פשיסטי במקום לסייע לעם האיראני בגל הירוק ב־2009, וכמי שבחותמו על הסכם על איראן הפך אותה למעצמה במזרח התיכון. הוא ייזכר כנשיא שהמציא במלחמה בלוב את המונח האמריקני הסוריאליסטי "להוביל מאחור", וגם מי שגרם לפלשתינים להאמין שיש בסיס איתן לשאיפותיהם לשליטה אפילו על הכותל.

 

כך חולפת תהילת עולם

נקודת האור בראיון היתה הודאתו בתמיכה המקיפה של האמריקנים בישראל. לדבריו, לא משנה מה ישראל תחליט ביחס להתיישבות ולנושאים המדיניים, האמריקנים, דמוקרטים ורפובליקנים, תמיד יתמכו בישראל. חומר טוב למחשבה עבור אלה שהבטיחו לנו השכם והערב שאיבדנו את אמריקה. אובאמה משוכנע שהיה ידיד שלנו, בדיוק כפי שהוא משוכנע שאת נאום קהיר לא צריך לשנות, אף על פי שהמציאות ענתה לו בדם ואש. סיק טרנזיט גלוריה מונדי, אמרו הקדמונים. כך חולפת תהילת עולם. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו