"לחזור למופת של כתיבה"

לשון ראשון", כנס ראש הממשלה לשפה העברית שיתקיים בתאריכים 17-21 בינואר בראשון לציון, חוגג עשור - ולמרבה השמחה בוחר לחגוג זאת בהתכנסות צבעונית ומגוונת שמבקשת לחגוג את השפה ואת אפשרויותיה.

ואכן, לאוהבי השפה העברית מדובר בחגיגה של ממש, וגם מי שלא מקדיש את כל עתותיו לפעלולי השפה ימצא דבר מה שיעניין אותו. בין האירועים הפתוחים לקהל הרחב אפשר למנות את "עושים שוק בעברית", למשל, שידון בקשר שבין אוכל לעברית ויגיש לשולחן הדיונים מונחים כגון "חומוסצ'יפסלט" או "עגבנייה בחמש שקל". את רב השיח תנחה הילה אלפרט וישתתפו בו פרסונות לשוניות כגון אייל שני, רוביק רוזנטל ועובד סביח.

עוד אירוע מרתק הוא "מה קורוש", שידון בשפה של הקהילה הגאה, הידועה בהברקות הלשוניות שלה, שמחלחלות בהדרגה לקהל הרחב. את הדיון ינחה גל אוחובסקי וישתתפו בו אביעד קיסוס, איל שגיא ביזאווי, אוריאל יקותיאל ואחרים.

אירוע מומלץ נוסף הוא "לראות את המילים", פאנל שיבקש לדבר על החומריות, על המרקם והצליליות של המילים, ויבקש לשאול מה כוחה ונראותה של השפה. בשאלה מרתקת זו ידונו פרופ' חביבה פדיה, אפרת מישורי ושמעון אדף, ותנחה אותו שלומציון קינן.

אלא שהשנה אין מאורע ספרותי רציני ללא ציון חגיגות 100 שנה להולדתו של ס. יזהר, וגם ב"לשון ראשון" ייערך פאנל בנושא, בהנחיית פרופ' רינה

בן־שחר, ובו ישתתפו פרופ' ישראל סמילנסקי, בנו של יזהר, ופרופ' ניצה בן־ארי, זוגתו של סמילנסקי וחוקרת כתבי יזהר. כרך שני מספרה של בן־ארי, "יזהר - סיפור חיים", התפרסם לאחרונה, ובפאנל ידונו המשתתפים בצדדים המגוונים של הסופר הגדול מזוויות בלתי שגרתיות, למשל הזווית המוסיקלית.

"בלא מעט מיצירותיו הדמות מוצאת את עצמה נשבית בקסמה של יצירה של מוסיקה קלאסית כזו או אחרת", מסבירה בן־שחר, חוקרת לשון בתרבות, עם התמחות בלשון הספרות, התיאטרון והתרגום הספרותי באוניברסיטת חיפה. "למשל ב'מקדמות', אחת מיצירותיו המרשימות מהסיפורת המאוחרת, אנחנו מוצאים נער שעומד מחוץ לבית הספר 'ופתאום היתה שירה'; הנער הזה באותו רגע הוא רק המוסיקה. היות שהפאנל קורה בכנס שהוא לא אקדמי גרידא, מצאנו לנכון להכניס מימדים נוספים לדיון והזמנו פסנתרנית שתנגן את הקטע היפה הזה, של שוברט".

"לא רק בניין התפעל"

בפאנל על יזהר, שהלך לעולמו ב־2006 בגיל 89, תיקח חלק גם קבוצת התיאטרון של רות קנר, שעוסקת כבר משנת 2001 ביצירתו של יזהר והעלתה עבודות בימתיות שהתבססו על כתביו, כגון "גילוי אליהו" ו"אצל הים", ותבצע קטעים מיצירות אלה. "אני שמחה שהמושב לא ידבר רק על יזהר ככותב אלא יציג מעין ספקטרום של היצירה שלו, הן מהכיוון העיוני, הן המוסיקלי והבימתי", אומרת בן־שחר.

לרגל חגיגות 100 שנים להולדתו חייבים לשאול - איך ממשיכים להנגיש את יזהר לדור הצעיר של הקוראים?

"זו שאלה שלא קל לענות עליה. מצד אחד אני לא רוצה לענות תשובה פסימית, ומנגד רואים היום שחלק ניכר מהצעירים לא מסוגלים ואף לא רוצים לקרוא את יזהר מכמה סיבות. הראשונה שבהן היא שהם התרחקו ממכמניה ומעושרה של השפה, ולא מסוגלים להגיע להבנת המסר הלשוני והמאתגר מאוד שיזהר מציע. השנייה היא שהרבה אנשים מגלים כלפיו התנגדות מראש, כי הוא מסומן כ'שמאלני' כביכול. אמרה לי ראש חוג לספרות שהקריאה קטע מסיפור שלו, והיו סטודנטים שעזבו את הכיתה במחאה".

בן־שחר מניחה, לדבריה, "שמושב כזה פונה מטבעו למסוגלים ולאוהבים, אם כי גם בשנות ה־40 וה־50, יש לציין, יזהר היה מופת של כתיבה לסופרים רבים, שהלכו בעקבות הנורמות שטבע, של משפטים נדירים והמצאות לשוניות ומשפטים צליליים וניסיון מתמיד לבחון כיצד המוסיקה של העברית עובדת. גם אז היה קשה לקרוא אותו, שכן הוא היה הווירטואוז של הלשון העברית. כך שאין לי בשורה בעניין, אבל לא הייתי רוצה לסיים במסר פסימי".

אז מה הנקודה האופטימית?

"שיש הרבה מאוד אנשים שמתעניינים בשפה והכנס הזה הוא דוגמה לכך, אך גם מחוצה לו אפשר לזהות חזרה לשפה ועניין מחודש בה. אנשים שואלים שאלות, פונים לאקדמיה, מקימים בלוגים; אמנם לא הכל מצוין, אבל זה חלק מהעניין שבעבר לא כל אחד היה יכול לכתוב, והיום הטכנולוגיה מאפשר לכל אחד להיות מעורב. ואז נוצרים פרויקטים יפים ומגוונים שקושרים את השפה להיבטים החברתיים שלה, וזה מרתק ופותח את הראש. שפה היא לא רק בניין התפעל. היא בכל מקום".