ככל שנתכונן אליו יותר, כך ידאג המוות, לרוב, למצוא עוד ועוד דרכים להכות אותנו בתדהמה. הוא יתפוס אותנו לא מוכנים בעזרת שתילת טוויסט בעלילה, כמו היה תסריטאי הוליוודי מתוחכם, מנוסה ומצליח. כך עשה, למשל, עם הגרנד פינאלה של שנת 2016, עת לקח בתוך 24 שעות אם ובת מעולם הזוהר - השחקניות דבי ריינולדס (84) ובתה קארי פישר (60).
שתיהן התכוננו לבואו כשהסכימו להשתתף בסרט "אורות בוהקים", המספר את סיפורן המסקרן, תוך שהוא נע על הגבול הדק והמבלבל שבין דוקומנטרי לריאליטי. חלקיו המציצניים ביותר לא מלכלכים את משתתפיו בצהוב רכילותי, אלא להפך, הפתיחות של שתי הכוכבות, ריינולדס ופישר, כמעט לאורך כל הסרט, גורמת לתחושת שותפות לאבל שירד על תעשיית הבידור האמריקנית עם לכתן.
החלק הראשון של הסרט עוסק בבת, קארי פישר, המוכרת בעיקר מתפקידה בן ה־40 שנה, הנסיכה ליאה מהסרט המיתולוגי "מלחמת הכוכבים". בחלקו השני ההתמקדות היא באם, דבי ריינולדס, קשישה ההולכת ודועכת, למרות אחיזתה הבלתי מתפשרת באורות הזרקורים. בנה, טוד פישר (האח של...), הגדיר זאת היטב כשאמר עליה "היא מומחית בלהיות במיטבה תמיד", גם אחרי שהחליקה באמבטיה ונפצעה בפניה וברגליה.
הדקות ארוכות העוסקות במי שכיכבה בסרט "שיר אשיר בגשם", ומאז לא עזבה את הבמה במשך 64 שנה, הן למעשה תהליך פרידה מתועד מהשחקנית היפהפייה: ההכרה כי כוחה כבר אינו עומד לה, למרות שמחשבתה חדה, החששות והמחיר שהיא משלמת על עוד לילה אחרון על הבמה של לאס וגאס, מלווה במחיאות כפיים סוערות של המעריצים. גם לפחדיה אלה מצא טוד הגדרה נכונה: "זה משפיל לראות כוכבים שכבר אינם כוכבים". אבל ריינולדס אינה מושפלת. היא זוכה כל העת למילות אהבה, מקרוביה ומהקהל שמאוהב בה, והתחושה היא של הספד מכובד (ומצולם), שיכול לרגש גם את מי שריינולדס עבורו היא רק שם הוליוודי נושן.
היעדר הפילטרים לאורכו של "אורות בוהקים" (שעה וחצי) הופך אותו למוצלח. הצד הרכילותי, כאמור, הוא לא יותר מאשר רעש רקע קל, שאינו מורגש בשל כנותן של ריינולדס ופישר - הן לא מוציאות החוצה רק את מה שנוח ויפה. למעשה, הכביסה המלוכלכת, המכוערת והמביכה מקבלת זמן מסך ניכר.
פישר, למשל, אינה מסתירה את הבעיות שליוו את חייה: האבא המכור לסמים (הזמר המצליח אדי פישר), שרק בזקנתו המביישת נזכר להיות אבא; המאניה־דיפרסיה שממנה סבלה עד יומה האחרון; וכמובן ההתמכרות לסמים (ממריחואנה ועד קוקאין). המשפחה גם מציגה לראווה את חובות האם, תוצאה של שיגעון אספנות לפריטים מסרטי קולנוע מצליחים.
אך למרות שלאורך הסרט אנו רואים איך הזוהר, צעד אחר צעד, מתקמט, מתקלף ומתפוגג ממי שהיתה פנטזיה של רבים בזכות אותו תפקיד אייקוני ב"מלחמת הכוכבים" - הקסם לא עוזב אותה לרגע. למה? אולי זאת הציניות ("אני חווה משבר של אושר"), ההומור העצמי, הרגש, הפשטות והמסירות של כוכבת הקולנוע (למעריציה ולאמה), ויותר מכל - היעדר הזיוף שלה, גם אם נערך באלגנטיות מחוץ לסרט.
"אורות בוהקים" מתקרב לסיומו עם הענקת פרס מפעל חיים לריינולדס, שפרשה מהשואו ביזנס בגיל 83, בלית ברירה. הסצנה הסוגרת מתנהלת תוך כדי שיחה על מותה המתקרב ועל מוכנותה לבואו... לו רק היתה יודעת את תוכניות העבודה השטניות שלו, לקטוף את בתה יום אחד לפניה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו