ההחלטה לאתחל מחדש את סידרת סרטי "ספיידרמן", עשר שנים בלבד אחרי החלק הראשון בטרילוגיה שביים סם ריימי, היא חוצפה ממדרגה ראשונה. ראשית, מפני ש"ספיידרמן המופלא", שבוים בידי מרק ווב ("500 ימים עם סאמר"), מבצע שינויים קוסמטיים בלבד בסיפור המוצא של פיטר פרקר. ושנית, מפני שמדובר בסרט הרבה פחות טוב מ"ספיידרמן" של ריימי. הוא ארוך מדי, משעמם מדי, מוכר מדי, ותאמינו או לא, הדבר היחיד שמדהים בו הוא העובדה שאין בו אפילו רגע אחד שיצליח להדהים אתכם. במילים אחרות, מדובר בסרט מיותר.
אנדרו גארפילד, הבריטי הכחוש שנכנס לחליפת הספנדקס של איש העכביש, ואמה סטון, שמגלמת את אהובתו הבלונדינית גוון סטייסי, אמנם סחטו מחמאות רבות על תפקידיהם כאן, אך לטעמי, השניים אינם מביאים שום דבר משמעותי אל המסך.
נכון, בסיבוב הזה החליטו היוצרים להקדיש יותר תשומת לב למערכת היחסים הרומנטית שנרקמת בין הדמויות הראשיות, והושם דגש על "המימד האנושי", אך בפועל התוצאה מכילה בעיקר גמגומים, גלגולי עיניים וצחקוקים נבוכים, ונראית כאילו נתפרה למידותיהן של מעריצות "דמדומים".
גם הקטעים המוקדשים להפיכתו של פיטר פרקר לספיידרמן (נשיכת העכביש, הרצח של הדוד בן, הכנת החליפה) אינם מחדשים דבר, ואם להיות כנים, אחרי "קיק-אס", שהציג גירסה חתרנית ומעט חולנית לאותו סיפור בדיוק, כל העסק הזה, של "כוח" ושל "אחריות", נשמע פתאום מיושן ומעט פתטי.
מכל המגרעות האלה היה אפשר להתעלם אילו "ספיידרמן המופלא" לפחות היה מועיל בטובו לפנק את צופיו בכמה סצנות אקשן מושקעות. אבל מלבד כמה שניות שבהן נצפה העכביש מתעופף מעל מנהטן בתלת-מימד, גם כאן הסרט מפשל. לא נורא, בסוף השבוע יגיע באטמן ויראה לו איך עושים את זה נכון.
ציון: 4
ספיידרמן המופלא, ארה"ב 2012
