לא מזיק ברובו

דירק ג'נטלי עומד במרכזה של קומדיית בילוש בריטית המכילה ארבעה פרקים בלבד. לפעמים ארבעה פרקים הם עונה ולא צריך יותר. גיבור הסידרה הוא הבלש הפסיכי ג'נטלי, שאותו ברא הסופר המחונן דאגלס אדאמס. ג'נטלי הוא טיפוס תיאטרלי וחד הבחנה ("לדעתי גברים משופמים הם יצורים לא מכובדים במיוחד, היטלר וטום סלק הם הדוגמה לכך"), העומד בראשה של סוכנות בילוש הוליסטית. דרכו לפתרון תעלומות, המבוססת על ההנחה שכל האירועים המתרחשים בעולם קשורים זה לזה, רצופה שופינג, הצקות, בימוי אירועים חריגים ותחקור עדים בשיטות לא קונבנציונליות. הוא עושה את כל אלה בחן לא מבוטל, תוך כדי שהוא מספק בדרך שלל רעיונות לבלשים חובבים ולנערים המצויים במקרה בחופשה.

חרף העובדה שג'נטלי נראה כמו בוגר קולג' שלא מצא את דרכו בחיים - אולי זו התספורת הגרועה - כל מהלך שלו בעצם מתוכנן מראש. בפרק הבכורה הוא נשכר על ידי אישה קשישה המבקשת למצוא את חתולה הנעדר. ג'נטלי נוטל את המשימה, ומייד רוכש לעצמו מקרר חדש. בהמשך הוא מתאחד עם חבר מימי הלימודים, משתמש בשירותיו של גאון מחשבים בן 10 לפריצת מייל, מפענח היעלמות של מיליונר ועוזר להשיב אוהבים זה לזה. גם מי שלא הכיר את סידרת הספרים של אדאמס עשוי להתרשם לטובה מג'נטלי, המתאים לימי הקיץ החמים כמו מגבת לחה, הפריט היחיד שתצטרכו כשסוף העולם יגיע. לפי התחזית, זה יקרה בקרוב.

* * *

לב שבור/שלם

בית מקלפים, yes דוקו, 22:00

"אף פעם לא זכיתי שיהיה לי חיים מאושרים", אומר אלירן בהשלמה, בדקות הפתיחה של הסרט התיעודי שביים אורי לוי. הנער שגדל בבית ספוג אלימות הפך לנער פנימיות שאינו מוצא את מקומו בעולם. הוא סובל ומתייסר, מפגין אלימות מילולית ופיזית כלפי סביבתו ונראה תלוש ואומלל. לוי ליווה את גיבורו בשנה משמעותית בחייו, שבמהלכה הפך אלירן מנער בסיכון לאיש צעיר המתעקש למצוא את מקומו בחברה. "אולי אני נראה ילד מכוער, טיפש, מסכן, דפוק, אבל מה שיש לי בפנים, הנשמה... זה נשמה טהורה", מסביר הגיבור למי שפיספס את הנקודה המרכזית: הרושם הראשוני לא תמיד קובע.

חרף תנאי פתיחה איומים - בהם טראומת ילדות, נדודים בפנימיות והיעדר תחושת ערך עצמי - מצליח אלירן לגבור על הקשיים הרבים בחייו ולמצוא לעצמו פינה שקטה. כשהוא מוקף בעלי חיים, מתגלים הרוך והחום המצויים בנער גדול המימדים. סירובו ליטול תרופות הרגעה, המקבל גושפנקה מאשת מקצוע, יכול לשמש חומר רב למחשבה לאנשי חינוך ולהורים המבקשים לרסן נערים שלא הולכים בתלם בעזרת נרקוטיקה. אין חומר שישכך את הכאב של אלירן ויעזור לו לעבור את גיל ההתבגרות האיום. היעדרו של סיפור מסגרת מוצק פוגע מעט בסרט המשווע להפי אנד, אך גם ללא סצנת סיום משפחתית חמה או סצנת ליטוף סוסים מנחמת "בית מקלפים" משאיר טעם של כבוד והערכה, הן כלפי הגיבור והן כלפי יוצר הסרט.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו