הקשר בין ח"כ באסל גטאס למחבל הערבי־ישראלי וליד דקה, שאליו, על פי החשד, הבריח גטאס טלפונים ניידים, לא החל עכשיו. קו מקשר ועבה במיוחד עובר בין המחבל, תיאטרון אל־מידאן ומפלגת בל"ד.
סיפורו של דקה, שהיה מעורב ברציחת החייל משה תמם ב־1984 ונידון למאסר עולם, הועלה כהצגה פרי עטו בתיאטרון הערבי החיפאי אל־
מידאן. החלטת התיאטרון להעלות את ההצגה "הזמן המקביל" לפני שנתיים עוררה סערה שבסופה נקנס התיאטרון ב־300 אלף שקלים, וההצגה הוסרה מסל התרבות. המפלגה המזוהה ביותר עם התיאטרון היא מפלגת בל"ד. המפלגה קיימה כנסים בתיאטרון, כשהשיא התרחש באירוע תמיכה אחרי שהתפוצצה פרשת ההצגה על ידי ארגון נפגעי הטרור "אלמגור", שבו הודפס על הכרטיסים לאירוע הלוגו של התיאטרון ושל מפלגת בל"ד.
הארגון שנטל על עצמו את הייצוג המשפטי של התיאטרון, אחרי שהפרשה הגיעה עד לפתחו של בג"ץ, הוא ארגון "עדאלה", שאחד ממייסדיו הוא ח"כ גטאס. יו"ר הוועד המנהל של עמותת התיאטרון, וליד פארום, הוא חבר מפלגת בל"ד ואף היה ברשימתה לכנסת. בפברואר 2016 נפגשו גטאס ושני חברי מפלגתו חנין זועבי וג'מאל זחאלקה עם משפחות מחבלים שנהרגו תוך כדי ביצוע הפיגוע.
בימים אלה אוסף ארגון "אלמגור" חומרים נוספים המקשרים בין המפלגה למחבל, שיועברו לגורמי האכיפה, שעשויים לשפוך אור נוסף על הפרשה שבה נחשד כעת גטאס.
אולם למרות שחלק מהמידע הזה כבר היה מצוי וידוע, החליט בג"ץ לאשר את התמודדות המפלגה בבחירות לכנסת.
בדרך כלל לא מקובל לכתוב על שופטים במונחים של "צדק" או "טעה", כי הכל הרי בעיני המתבונן. אולם כשהכתובת על הקיר כה זועקת, ואחרי שכבר טעו בפעם הקודמת כשאישרו לבל"ד בראשות עזמי בשארה להתמודד והוא גרם נזק חמור לביטחון המדינה ונמלט, ייתכן שאין ברירה אלא לומר כי גם בעניין זה השופטים טעו.
סיומו של שבוע זה סימן את תחילתו של פרק חדש בקואליציית נתניהו הנוכחית. איום עמונה חלף לו, ועם אישור התקציב ביום רביעי קנה לעצמו נתניהו תקופה ארוכה של שקט פוליטי. דו"ח המנהרות, פרשת הצוללות, העימות הבא עם נפתלי בנט - לאף אחד מהם אין פוטנציאל נפיץ כמו סיפור עמונה שיכול לפרק את הקואליציה, או התקציב, שבלעדיו, כידוע, הממשלה נופלת.
שר האוצר כחלון. העביר תקציב ראשון, בדמותו ובצלמו // צילום: דודי ועקנין
תקציב המדינה שעבר ביום רביעי הוא הראשון של שר האוצר משה כחלון. להיטותו להעביר את התקציב הניבה שיתוף פעולה בינו לבין נתניהו גם בנושא התאגיד, שבו היו עד לפני חודש משני עברי המתרס. מקורבי שני הצדדים אומרים כי השניים כבר קיימו דיונים בנושא בארבע עיניים, זאת אחרי שצוות המנכ"לים שהוקם סיים את עבודתו ללא כל מסקנות.
שיתוף הפעולה בין נתניהו לכחלון החזיר לקדמת הבמה את האפשרות לאיחוד בין "כולנו" לליכוד לפני הבחירות, ולמעשה לחזרת כחלון למפלגת האם. במפלגתו של כחלון מריחים אפשרות זאת כבר זמן מה. לכן גם בזמני העימותים הכי קשים בין כחלון לנתניהו נזהרים חברי הכנסת של כולנו שלא לתקוף את ראש הממשלה או את הליכוד. התקציב שעבר נעשה בדמותו ובצלמו של שר האוצר, אולם עם כל הכבוד לבשורות ולהישגים שיש בו, המבחן הגדול שלו היה ונותר מחירי הדיור. על זה ישפטו אותו לקראת הבחירות הבאות - ורק על זה.
אין אשליות
מפלגת העבודה נמצאת בשפל בסקרים, ואיך שהדברים נראים כרגע, היא מתמודדת במקרה הטוב על המקום השלישי או הרביעי. זה לא מפריע לראשיה להמשיך להתקוטט ולהתמודד על ראשות המפלגה כאילו מדובר בהתמודדות ריאלית על ראשות הממשלה.
עמיר פרץ היה הראשון שקפץ למים השבוע כשקרא תיגר על הנהגת יצחק הרצוג והכריז על מועמדותו, צעד שגרר לא מעט הרמת גבות בנוגע לעיתוי ההכרזה. הרי רק בעוד חצי שנה תתכנס הוועידה ותחליט על מועד לבחירות. פרץ הרי פוליטיקאי משופשף, אמרו, הוא לא יעשה טעות של טירון על ידי הכרזה מוקדמת מדי.
אלא שהחלטת פרץ להכריז כעת היתה מחושבת. פרץ ראה את הרצוג מתחיל לסדר את הכלים על לוח השחמט והחליט לשבש לו את התוכניות. אם להרצוג היו כוונות לצרף את משה יעלון ולהעביר בחירות פנימיות בוועדה מסדרת ולא בפריימריז, למנות את איתן כבל למזכ"ל ולנסות לדחות את מועד הבחירות תוך ניצול כוחו בוועידה, אז פרץ חשב אחרת. ככל שהיה מעכב את מועמדותו, היה עשוי לגלות שהתעורר מאוחר מדי.
כעת, כששלי יחימוביץ' כבר הודיעה שככל הנראה תזנח את ההתמודדות על ראשות המפלגה ותעדיף התמודדות על ראשות ההסתדרות, זה הזמן מבחינתו לקבוע עובדות בשטח.
ח"כ פרץ. הראשון שקפץ למים // צילום: אורן בן חקון
בינתיים החליט כבל שלא להתמודד למזכ"לות. אחרי שהרצוג העביר במיוחד עבורו את ההחלטה כי ח"כ יוכל לשמש מזכ"ל במקביל, בחר כבל שלא להתבזות בקרב שסיכוייו לנצח בו היו לא גבוהים. כעת מסתמן שהמאבק הוא בין ח"כ מיכל בירן לבין יאיר (יאיא) פינק, יועצה הפוליטי של יחימוביץ'.
אבל מצבה העגום של המפלגה מעמיד כל מועמד שיבחר להציג את מועמדותו בפני סכנת כישלון שעוד עשויה להידבק בו. גם נתניהו הבין שבבחירות הבאות מלחמת הראש־בראש תהיה עם יאיר לפיד.
בעוד לפיד עושה מאמצים למשוך ימינה, בליכוד לא מרפים מהניסיון להדביק אותו לשמאל. למרות שהבחירות לא נמצאות באופק, הקרב על התודעה כבר פה. מה שמדהים הוא שלכולם ברור שהימין הולך לנצח שוב. לאף אחד במחנה השני כבר אין אשליות שיש סיכוי למועמד מהשמאל להוביל. המלחמה על דעת הקהל היא בעצם על מי ימין אמיתי ומי מתחזה.
אין ספק שלפיד צריך לעבוד הרבה יותר קשה כדי לשכנע שהוא ימין. לא תמיד זה מספיק לתקוף את השמאל. גם המלחמה ב־BDS היא לא ממש ימין. לפעמים אפילו להכריז על ירושלים המאוחדת כבירת הנצח של עם ישראל - גם זה לא מספיק.
כשלפיד היה שר בכיר בממשלה הקודמת נהג להתריע מפני כל ניסיון לבנות ביהודה ושומרון, כולל בגושי ההתיישבות. "זה לא העיתוי", נהג לומר בכל פעם שפורסמה בתקשורת ידיעה על אישור תוכנית תב"ע באחד היישובים.
עכשיו, כשדונלד טראמפ נבחר ואין עיתוי מושלם מזה לבנות בלי הבחנה לכל הכיוונים, יכול היה לפיד להכריז כי כעת, אחרי ארבע שנים שהוא בפוליטיקה, סוף כל סוף הגיעה השעה. נכון לעכשיו הוא טרם עשה זאת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו