ההסתה המתמשכת נגד בנימין נתניהו עלתה מדרגה. עשרות הפוסטרים בדמותו עם חבל תלייה סביב ראשו, שנתלו במסדרונות האקדמיה לאמנות ולעיצוב בצלאל, מהווים חציית קו אדום - התרת דם ממש.
במדינה מתוקנת הסטודנט שתלה את הפוסטרים ומנהלי המוסד "האקדמי" שלא הורידו אותם מייד, היו מובלים לחקירת משטרה באשמת הסתה לרצח וקשירת קשר לביצוע פשע. אך מה לעשות שבמדינת ישראל יש קבוצה קטנה והזויה, חסרת אחריות, שבשם חופש הביטוי האמנותי מרשה לעצמה לעבור כל גבול. כל מי שמבקר את התנהלותם הבזויה, מוצג מייד בתקשורת השמאל כמי שפוגע בציפור נפשה של הדמוקרטיה ומסכן את החירות והחופש במדינת ישראל. אילו היו מטפלים כיאות ובמהירות באותו "אמן" שתחב את דגל המדינה לישבנו, ובאלה שפירסמו את תמונת ראש הממשלה בלבוש קצין נאצי, ייתכן שפוסטרי השנאה לא היו מתפרסמים. חבל מאוד שרשויות החוק במדינה טרם הפנימו את משמעות המדרון החלקלק, שיכול להוביל את ישראל לתהומות שאיש לא רוצה שניפול אליהן.
למען האמת, אינני מופתע. הפוסטרים הם המשך מובהק למסע ציד האדם ("סזון") שמתנהל כבר כמה שנים בתקשורת נגד נתניהו ומשפחתו, והתעצם לאחרונה. מסע שאין בו גבולות של הגינות, יושרה ומקצועיות עיתונאית. מסע שכל כולו נועד לפגוע בלגיטימיות בחירת נתניהו לראשות הממשלה. ניסיון לבצע הפיכה שלטונית מבלי צורך להתמודד בקלפי. אם ב"ארזי התקשורת" נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי קיר, סטודנטים לאמנות, שכדי לקבל כמה דקות של תהילה הזויה הם מוכנים לכל מעשה נבלה. האמן שיצר את פסל הזהב בדמות נתניהו נתן את האות, ומיצג הפוסטרים הוא ההמשך.
גם התקשורת אינה פועלת בחלל ריק. היא מושפעת מביטויים של פוליטיקאים מתוסכלים, שלא מצליחים להבין מדוע הציבור הישראלי התנתק מהם ומדרכם. פוליטיקאים שנכשלו כישלונות מהדהדים, ומוכרים פעם אחר פעם סחורה שאין להם. הראשונה שבהם היא ציפי לבני, גברת ניקיון, שהסבירה לעיני כל האומה שצריך "להוריד את הזבל" והתכוונה לנתניהו, ואחריה אהוד ברק שמצייץ ללא הרף ומשמיץ בגסות את ראש הממשלה, רק כדי לבצבץ מתוך תהום הנשייה, ואפשר להוסיף גם אחרים. לכן הצעתי היא לא לזלזל בפוסטרים, הם לא מצחיקים. איש אינו יודע מי עלול להבין כפשוטו את המסר.
נועם (דבול) דביר, גדעון אלון, שלמה צזנה, מתי טוכפלד ויורי ילוןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו