מלחמת כל בכל

בין "פשע המאה", הלוא היא הצהרת בלפור, לבין "פענוח חידת מותו של ערפאת" על ידי ועדת חקירה שמינה יו"ר הרשות הפלשתינית - "המרעיל" כביכול, שלא במפתיע, הוא יריבו הגדול של אבו מאזן, מוחמד דחלאן - עסקו השבוע במוקטעה שברמאללה גם בשאלה פרקטית יותר: מי יירש את אבו מאזן? או במילים אחרות: שאלת היום שאחרי.

ועידת פת"ח השביעית שהתקיימה השבוע ברמאללה - והתכנסה שלא במקרה ב־29 בנובמבר, יום החלטת האו"ם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל לפני 69 שנה - מספקת לכאורה תשובות מוסמכות מבעבר לחידת היורש. יו'"ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן אמנם נבחר פעם נוספת לעמוד בראש ארגון פת"ח, אבל ספק אם הוא עצמו מתכנן לסיים קדנציה נוספת של חמש שנים. אבו מאזן בן ה־81, שרק לפני חודשיים עבר צנתור נוסף בליבו, אינו אדם בריא, ובשנים האחרונות הביע לא פעם את רצונו לפרוש מתפקידיו.

הבחירות להנהגת פת"ח יאפשרו לאבו מאזן לכאורה לממש את מאווייו, כאשר יחליט שהגיע הרגע. הבחירות הללו מסמנות לראשונה באופן רשמי את מרואן ברגותי ואת ג'יבריל רג'וב כיורשים פוטנציאליים לאבו מאזן, ומציבות את השניים בעמדת זינוק טובה להתמודדות על הירושה ביום שאחרי. הבחירות הללו גם מסמנות את מוחמד דחלאן כמי שנבעט החוצה על ידי אבו מאזן, ברגל גסה ובפומבי.

דחלאן, עם זאת, טרם אמר את המילה האחרונה. כוחו בשטח רב. הוא מגובה על ידי מצרים ואיחוד האמירויות, והוא גם מערער בפומבי על עצם הלגיטימיות של ועידת פת"ח ותוצאותיה. דחלאן מאיים עתה למעשה להקים מבחוץ את "פת"ח האמיתי". באמצעות מקורביו הוא תוקף עתה את אבו מאזן ישירות. אם רק ירצה - דחלאן מסוגל להבעיר את הגדה. נאמניו החמושים במחנות הפליטים כבר הוכיחו זאת.

דחלאן. טרם אמר את המילה האחרונה // צילום: רויטרס

אלא שנכון לעכשיו, שני המרוויחים הגדולים בבחירות לפת"ח הם כאמור ברגותי ורג'וב. ברגותי מרצה בישראל עונש מאסר של חמישה מאסרי עולם מצטברים ו־40 שנות מאסר על מעשי טרור שבהם נרצחו ונפצעו ישראלים רבים. רג'וב, לשעבר ראש מנגנון הביטחון המסכל של הרש"פ, התבלט בתפקידיו האחרונים כיו"ר הוועד האולימפי הפלשתיני וכיו"ר התאחדות הכדורגל ברשות, וכמי שהוביל את המאבק נגד הספורט הישראלי. בשנים האחרונות רג'וב תומך בטרור באופן גלוי, בירך מחבלים רוצחים בשידורים בטלוויזיה הפלשתינית, ולפני שנים אחדות אף נשבע שאם היה לפלשתינים נשק גרעיני, הרי שהיה משתמש בו מיידית.

אבל ברגותי הוא כנראה המנהיג הכי פופולרי כיום ברשות הפלשתינית. בסקרי דעת קהל, שהמרכז הפלשתיני לסקרים ולמחקרים מדיניים בראשות פרופ' חליל שקאקי עורך מעת לעת, ברגותי מנצח כל מועמד, בין שמדובר באבו מאזן עצמו ובין שמדובר באיש חמאס מעזה איסמעיל הנייה.

ברגותי מזוהה ברחוב הפלשתיני כ"רמטכ"ל האינתיפאדה השנייה", כמנהיג עממי שצמח מלמטה, וכמי שהציב עוד בהיותו חופשי אלטרנטיבה לאצולת תוניס, שבאה מהגלות והשתלטה על השטח.

ברגותי הודיע רשמית על כוונתו להתמודד על נשיאות הרשות ביום שבו אבו מאזן יפנה את כיסאו, אבל הסבירות שבחירות כאלה יתקיימו בקרוב אינה גבוהה. ישראל ואבו מאזן, שחוששים מניצחון חמאס, אינם מתכוונים לאפשר מערכת בחירות שכזאת. גם האפשרות שנשיא חדש ייבחר על ידי מצביעי הגדה בלבד, ללא השתתפות העזתים ותושבי מזרח ירושלים - אינה סבירה. מה שסביר אף פחות הוא שישראל תשחרר את ברגותי מכלאו ותאפשר לו להתמודד כאדם חופשי על תפקיד הנשיא. אם למרות הכל, ולכאורה כנגד כל הסיכויים, תתקיים בשנים הקרובות מערכת בחירות וברגותי ייבחר לנשיא, ישראל תמצא עצמה נתונה בלחצים בינלאומיים קשים לשחררו מהכלא ולפתוח דף חדש עימו.

ברגותי רצוי, אבל לא מצוי

מרואן ברגותי, שכלוא בכלא הדרים, מכין עצמו כבר שנים ליום השחרור. הוא תומך בפיוס עם חמאס, תובע מאבו מאזן להפסיק את שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל, מצדד בפתרון שתי המדינות, וגיבש משנה סדורה של מרי אזרחי לא אלים נגד ישראל, שבמהלכו יצעדו מאות אלפים בצעדות המונים לעבר ירושלים ומרכזי אוכלוסייה אחרים בישראל.

ח"כים ערבים־ישראלים, כמו איימן עודה מהרשימה המשותפת, מקפידים לבקר את ברגותי בכלאו, וגם כמה ידידים ישראלים שומרים עימו על קשר. קודם שפרצה האינתיאפדה השנייה, זוהה ברגותי כ"פעיל שלום" וניהל קשרים עם ראשי השב"כ לשעבר כרמי גילון ועמי איילון, עם ראש מרצ לשעבר חיים אורון ועם השר לשעבר חיים רמון. כשאפשרות שחרורו עלתה על הפרק היא נתקלה בהתנגדות חריפה של משה יעלון, שר הביטחון לשעבר, ושל אבי דיכטר, ראש השב"כ לשעבר וכיום יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.

ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון הסכים לפני 12 שנה לשחרר את ברגותי מהכלא במסגרת עיסקה אפשרית עם ארה"ב, תמורת שחרורו של יונתן פולארד, אבל האמריקנים דחו את הרעיון. ממשלה ישראלית שתרצה בעתיד לשחרר את ברגותי תצטרך להסביר לציבור כיצד היא משלחת לחופשי אסיר עולם שהנהיג את חוליות הטרור של התנזים וגדודי חללי אל־אקצא; סייע לממן ולחמש חוליות טרור; אישר ביצוע פיגועים והואשם על ידי המדינה במעורבות בלא פחות מ־37 פיגועים ופעולות טרור.

רג'וב. בעמדת הובלה בקרב הירושה // צילום: אי.אף.פי

אבל הפלשתינים רואים את הדברים אחרת. ברגותי נבחר שלא במפתיע ראשון בבחירות לוועדה המרכזית של פת"ח (הגוף הבכיר בתנועה). אחריו, בהפרש של פחות מ־100 קולות, נבחר רג'וב. מבחינת הפלשתינים, ברגותי הוא אולי הרצוי, אבל הוא גם הלא מצוי. המשך מאסרו הופך את רג'וב למועמד בולט לתפקיד המזכיר הכללי של הוועדה המרכזית, מה שמציב אותו כיורש אפשרי לאבו מאזן וכמספר 2 בפועל.

גם לרג'וב עבר בעייתי בלשון המעטה, אבל מה שמטריד יותר מנקודת מבט ישראלית - גם ההווה שלו בעייתי. הוא אסיר עולם לשעבר, ששוחרר בעיסקת ג'יבריל ב־1985, השתתף באינתיפאדה הראשונה, גורש ללבנון ב־1992 וחזר ארצה אחרי הסכמי אוסלו ב־1994. במסגרת תפקידו כראש מנגנון הביטחון המסכל של הרשות, רג'וב סייע לישראל לסכל כמה פיגועים ומנע מאנשיו לקחת חלק בטרור, אך מפקדתו נהרסה על ידי צה"ל לאחר קרב יריות במהלך מבצע חומת מגן.

בשנים האחרונות רג'וב מגבה מחדש את הטרור, או "השהדה" כלשונו. לא היתה לו בעיה להתייצב מול המצלמות במהלך גלי הטרור האחרונים ולהלל בכל פה מחבלים רוצחים. הוא מדבר בלשון אחת, רכה יותר, לישראלים, ובלשון שונה לפלשתינים.

בבחירות שקיימה השבוע ועידת פת"ח, רג'וב נתמך על ידי קטאר העשירה, שמוזכרת כמקום שאליו יפרוש בעתיד אבו מאזן. קטאר, שסייעה לארה"ב במלחמת המפרץ לשחרר את כוויית מהכיבוש העיראקי, ושמשמשת גם היום בסיס למטוסי ארה"ב שמעורבים בתקיפות אוויריות של דאעש בסוריה ובעיראק, היתה גם נותנת החסות העיקרית למשטר האחים המוסלמים של מוחמד מורסי במצרים. היא נחשבת עתה לאויבו של המשטר החלופי במצרים, שבראשו עומד א־סיסי.

קטאר היא גם תומכת חמאס מוצהרת, שמארחת בתחומה דרך קבע את חאלד משעל, יו"ר הלשכה המדינית של חמאס. באוקטובר האחרון היא קיבלה יפה גם את אבו מאזן בעת שביקר שם. משעל, בניגוד ל"חמאס עזה", בירך ממקום מושבו שבקטאר את ועידת פת"ח השביעית, מה שמרמז על תיאום אפשרי בינו לבין רג'וב, שזכה לתמיכת הקטארים הן על רקע פעילותו כעסקן ספורט רב־השפעה - קטאר צפויה לארח את המונדיאל ב־2022 - והן על רקע תמיכתה של מצרים, יריבתה הגדולה, בשנוא נפשו של אבו מאזן - מוחמד דחלאן.

דחלאן ינקום את העלבון?

דחלאן נבעט בוועידה השבוע החוצה, ללא כל גינונים דיפלומטיים. אבו מאזן זוכר לו שעזה נפלה לידי חמאס ב"משמרת" שלו כראש המועצה לביטחון לאומי, בשנת 2007, ושכמה מתומכיו הבולטים ברחו מהרצועה כשחמאס ביצע שם הפיכה. ועדת החקירה שתוצאות עבודתה פורסמו השבוע במהלך הוועידה השביעית של פת"ח, מאשימה את דחלאן לא רק בהכנסת תרופות מורעלות לחדרו של ערפאת בעת שהיה מאושפז בפאריס, אלא גם בכך שניסה לגייס קצינים ומפקדים ממוסד הנשיאות כדי לבצע הפיכה נגד אבו מאזן.

בין שלדברים יש בסיס ובין שהם מופרכים - אבו מאזן מיהר לפעול בעניין דחלאן עוד לפני הוועידה. הוא דחה נחרצות הצעה מצרית לתווך בינו לבין דחלאן, והדיח למעשה מהשתתפות בוועידת פת"ח מאות מתומכיו של דחלאן. הוא אף דאג להגביל את מספר המשתתפים בוועידה הנוכחית ל־1,400 (לעומת 2,500 שהשתתפו בוועידה הקודמת ב־2009 בבית לחם), הכל כדי למנוע אפשרות שתומכי דחלאן יסתננו לאולם.

לפני כחודש וחצי הדיח אבו מאזן מפת"ח את ג'יהאד טמילה, שאירגן כנס תמיכה בדחלאן במחנה הפליטים אל־אמערי, וחדל לשלם משכורות לעשרות מתומכיו של דחלאן. לאחרונה החליט אבו מאזן אף לבטל ביקור באזור ג'נין, מוקד תמיכה נוסף של דחלאן, לאחר ששומרי ראשו הזהירו אותו שלא יוכלו לערוב לביטחונו שם.

האפשרות שדחלאן הפגוע ישבור את הכלים ויחולל מרד של ממש נגד אבו מאזן היא אחד התרחישים במגירות של גורמי הערכה בישראל. התרחיש הזה נשען על חילופי אש שכבר התרחשו במחנות הפליטים בעיקר באזורי שכם, ג'נין ורמאללה, בין תומכיו של אבו מאזן לתומכי דחלאן.

ברגותי. מכין עצמו כבר שנים ליום השחרור // צילום: אי.פי

דחלאן עצמו, הגם שהצהיר פומבית על תמיכתו בברגותי, אינו יושב בחיבוק ידיים אל מול הרחקתו מפת"ח. מוחמד רשיד, מקורב לדחלאן ולשעבר יועצו של יאסר ערפאת, פירסם מאמר חריף נגד אבו מאזן שבו כינה אותו "גופה פוליטית הממתינה לקבורה". רשיד האשים את אבו מאזן בכך שמאמציו להסדיר את פרישתו הפוליטית נעשים במנותק מפת"ח ומהעם הפלשתיני. תגובת אבו מאזן מיהרה להגיע. העורך הראשי של יומון הרשות, "אל־חיאת אל־ג'דידה", מחמוד אבו אל־היג'אא, תקף בחריפות את רשיד. הוא כתב בין היתר: "אין דבר מאוס יותר מגנב אשר מדבר על יושר וטוהר כפיים, שהתעשר מדמי תיווך ומגניבת כספי ציבור".

אנשי דחלאן גם אירגנו שני כנסים חלופיים לוועידת פת"ח באתר הנופש המצרי אל־עין אל־סח'נה ועוד כנס בבריסל. תומכיו של אבו מאזן הודרו משני הכנסים במצרים שדנו בעתידו של פת"ח ובעתיד פלשתין. הכנס בבריסל, דיווח השבוע "ממר"י", הסתיים בהתקפה חזיתית נגד מדיניותו של אבו מאזן בעניין דחלאן ותומכיו.

דחלאן עצמו הודיע שיפעל לקיים ועידה לאומית נוספת ליישוב הסכסוכים הפלשתיניים, שבה תמלא פטרוניתו מצרים תפקיד חשוב. קהיר, שיחד עם איחוד האמירויות - מקום "גלותו" של דחלאן - מוסיפה לגבות את דחלאן ושיחסיה עם אבו מאזן הצטננו מאוד, אינה מסתירה את דעתה כי על אבו מאזן למנות לעצמו יורש. מצרים מזהירה מפני היווצרות חלל ריק אם ייעלם עבאס, ומתריעה מפני אפשרות שבמקרה כזה חמאס ישתלט על העניינים גם בגדה.

יש גם מועמדי פשרה

פורמלית, מי שאמור למלא את מקומו של אבו מאזן במקרה שנבצר יהיה ממנו להמשיך, הוא יו"ר הפרלמנט הפלשתיני שלא התכנס כבר תשע שנים. בראש הפרלמנט עומד שייח' עזיז דוויק, איש חמאס. בפת"ח לא מתכוונים לאפשר לדוויק לממש את האופציה הזאת, ולכן בחירת יורש לאבו מאזן נחשבת שם למשימה דחופה ביותר.

עתה, לאחר שנבחרו 18 חברי הוועדה המרכזית ובראשם ברגותי ורג'וב, יצורפו אליהם עוד ארבעה חברי פת"ח - מינויים של אבו מאזן. הללו יבחרו מתוכם את המזכיר הכללי של הוועדה המרכזית, שנחשב למ"מ יו"ר פת"ח, כלומר לממלא מקומו של אבו מאזן. מי שייבחר לתפקיד הזה - וכרגע לפחות נראה שמדובר ברג'וב - ממצב עצמו כמספר 2 של אבו מאזן וכמועמד טבעי להחליפו בבוא היום.

בישראל עוקבים בעניין וגם בחשש אחר חוסר היציבות ברשות. לפני ימים אחדים התריע ראש אגף המודיעין בצה"ל, האלוף הרצי הלוי, על המתרחש ברשות והעריך ש־2017 תהיה שנה לא יציבה בגיזרה הזו.

באגף המודיעין חוששים מאפשרות קריסתו של אבו מאזן וממלחמת הכל בכל שתפרוץ שם רגע אחרי שאבו מאזן יסתלק. במלחמה הזאת, חוששים בישראל, ייטלו חלק רג'וב, דחלאן וגם חמאס, כשכל אחד ינסה להשתלט על הרשות. מבחינה זו, בחירתו המחודשת של אבו מאזן לתפקיד יו"ר פת"ח מעניקה לישראל, וגם לצדדים הנאבקים על ירושת אבו מאזן, ארכה להיערך ליום שאחרי.

אחד התרחישים שמובאים בחשבון, ושעליו התריע לא פעם השר זאב אלקין, הוא קריסה של הרשות. ראש הממשלה בנימין נתניהו סבור שישראל צריכה לפעול כדי למנוע התמוטטות כזאת, אך להיערך במקביל לאפשרות שלא תצליח למנוע זאת. האלטרנטיבה, לדעת גורמי ביטחון, עשויה להיות גרועה יותר, בין שמדובר בברגותי כנשיא נבחר וכלוא, בין שמדובר ברג'וב ובין שמדובר בדחלאן. מתאם הפעולות בשטחים, האלוף יואב (פולי) מרדכי, אכן העריך לפני חודשים אחדים בעניין זה, שכל מנהיג פלשתיני שיחליף את אבו מאזן צפוי לנקוט מדיניות חריפה יותר כלפי ישראל.

ניסתה לספק תשובות מוסמכות לחידת היורש. ועידת פת"ח, השבוע ברמאללה // צילום: רויטרס

וכמו תמיד, בבורסת השמות של המועמדים להחליף את אבו מאזן ו/או להשתלב בהנהגה החדשה שתבוא אחריו, עולות גם דמויות של פשרה, מהמעגל השני, או ממעגל המקורבים של אבו מאזן. מדובר בראש המודיעין הפלשתיני מאג'ד פרג', בחוסיין א־שייח', מקורבו של רג'וב שמקובל על ישראל, במוחמד א־שטייה, מקורב נוסף של רג'וב, ובתאופיק טיראווי, אחד מיריביו של רג'וב, שהצליח להיבחר לוועדה המרכזית.

טיראווי, לשעבר מראשי מנגנוני הביטחון הפלשתיניים, היה מקורב בעבר הן לאבו מאזן והן לדחלאן, אבל יחסיו עם שניהם אינם משופרים. ישראל האשימה בעבר את טיראווי שהיה אחראי לפעולות טרור רבות. דמות נוספת ששמה עלה בבורסת השמות הוא נאסר אל־קודווה, אחיינו של ערפאת, ולשעבר שר החוץ של הרשות.

והנה, לסיום, תרחיש נוסף שעליו מדברים ברמאללה: בניסיון למנוע תוהו ובוהו ועימות אפשרי בין רג'וב לטיראווי ואחרים על ההנהגה העתידית, ייתכן שאבו מאזן ימנה למזכיר הוועדה המרכזית את מקורבו סאיב עריקאת.

עריקאת צבר שעות מו"מ רבות מאוד מול נציגים ישראלים, ובעבר הגדיר את דרישת ישראל להכיר בה כמדינה יהודית כ"דרישה מגוחכת שמנוגדת למשפט הבינלאומי". הוא תומך מוצהר בזכות השיבה ועמד מאחורי הניסיון הפלשתיני לפנות למוסדות האו"ם כדי לשדרג שם את מעמדה הבינלאומי של הרשות הפלשתינית, ולפעול באמצעותו נגד ישראל.