רשלנות רפואית בגלל עיכוב בביצוע בדיקת הדמיה
מצבו הרפואי של התובע חייב ביצוע ניתוח של הסרת לחץ (דקומפרסיה) והוצאה של הדיסק. בית המשפט קבע כי העיכובים של בית החולים לאחר הניתוח הראשון ולקראת הניתוח הנוסף, בשעה שהתעכב בביצוע בדיקת הדמיה מעבר לזמן הסביר, מהווה רשלנות רפואית של ממש
,עודכן
בשיתוף ברק רום
מאת: עו”ד יניר הראל
מצבו הרפואי של התובע חייב ביצוע ניתוח של הסרת לחץ (דקומפרסיה) והוצאה של הדיסק. לאחר הניתוח הראשון שבוצע בבית החולים התרחשה דווקא החמרה במצבו של התובע והוא נדרש לעבור ניתוח נוסף, אך עבר פרק זמן של כמה ימים עד שהניתוח הנוסף בוצע וזאת כאשר לגורם הזמן בניתוח תיקון מסוג זה יש חשיבות מכרעת. התובע הגיש תביעה נגד בית החולים בטענה כי קיבל טיפול רפואי רשלני. התובע הדגיש כי בית החולים התרשל בכך שלא ביצע את הניתוח השני במהירות הנדרשת מהבחינה המקצועית דבר שלטענתו היה מונע את הנזקים הרבים שנגרמו לו.
בית המשפט קבע כי לא הוכח בפניו שנפל פגם בהתנהלות בית החולים והצוות הרפואי בכל הקשור לניתוח הראשון שבוצע בתובע וכי ההתנהלות בשלב זה לא סטתה מסטנדרט הטיפול הראוי המתחייב בנסיבות העניין. עם זאת בית המשפט קבע כי העיכובים של בית החולים והצוות הרפואי לאחר הניתוח הראשון ולקראת הניתוח הנוסף, בשעה שהתעכב בביצוע בדיקת הדמיה מעבר לזמן הסביר כמתחייב מנסיבות המקרה והתעכב כפועל יוצא בביצוע הניתוח הנוסף, מהווהרשלנות רפואיתשל ממש, שכן חרגה מהפרקטיקה המקובלת במקרים מעין אלו ומסטנדרט הטיפול הרפואי הראוי.
בית המשפט קבע כי בנסיבות אלה, הונחה תשתית מספקת לביסוס יסוד ההתרשלות של בית החולים והצוות הרפואי במכלול התנהלותם במתן טיפול רפואי לאחר השלמת הניתוח הראשון. התנהגות בית החולים והצוות הרפואי גרמה להחמרה מסוימת במצבו הרפואי של התובע, בכך שמנעה שיפור מסוים שניתן היה להשיג במצבו אילו הייתה מתבצעת הבדיקה מיד לאחר הניתוח ולאחריה, בהקדמת הניתוח הנוסף. עיכובים אלו ומניעת האפשרות להטבה במצב מהווים חריגה מסטנדרט טיפולי ראוי הנדרש למקרה ומהווים רשלנות רפואית.
בית המשפט ציין כי אמנם לא ניתן להגדיר את היקף ההחמרה במצב התובע באופן מדויק, אך בשל שיקולים של צדק מתקן ושיקולי הרתעה, ראוי לפצות את התובע בגין הנזק שנגרם לו חרף העמימות העובדתית בקשר לגודל הנזק, שנגרם בשל ההתרשלות. בית המשפט קבע כי גודל הנזק, שהינו קטן ומתון מצדיק, בנסיבות העניין, את קביעתו על-דרך האומדנה, משלא נמצא טעם להטיל על בית החולים את האחריות למלוא הנזק. בהתחשב בכלל הנסיבות, נקבע שיעור הפיצוי המגיע לתובע בשיעור מתון.
מקרה זה מלמד על כך שגם צוות רפואי מיומן יכול לטעות ולגרום במעשיו לנזק רפואי למטופלים. במקרים מצערים אלו זכאי המטופל שנגרם לו נזק גוף לתבוע את נזקיו מבית החולים והצוות הרפואי. כפי שאירע במקרה זה אף אם שיעור הנזק אינו ניתן להערכה מדויקת בית המשפט מוכן לבוא לקראת הניזוק ולפסוק לטובתו פיצויים על דרך האומדנה וזאת משיקולים רחבים של התרעה ועשיית צדק. לפיכך מוצדק לבחון היטב כל מקרה של נזק שנגרם עקב טיפול רפואי ולראות אם מתקיימת עילה מספקת להגשתתביעה בגין רשלנות רפואית.
רשלנות רפואית - תסמונת זנב הסוס - בלט דיסק - עו”ד יניר הראל - יניר הראל ושות’
* ת”א 2455-08 פלוני נ’ מדינת ישראל
בשיתוף ברק רום
טעינו? נתקן!אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו