כשמישהו או משהו נעלם לשנתיים, השאלה המרכזית שעומדת על הפרק היא אם התגעגענו אליו. אם חסרונו הורגש במשך התקופה הזו, ואם בכלל זכרנו שהוא קיים. במקרה של "דה וויס", התשובה מאוד ברורה - לא. בעיקר בגלל עודף תוכניות השירה שהציפו לנו את הפריים טיים בעשור האחרון, ויצרו תחושת מיאוס עצומה מהפורמט, שגוסס לאיטו אך מסרב לרדת מהמסך.
כשמנסים לנתח את פרק פתיחת העונה הרביעית של "דה וויס", ששודר אמש בערוץ 2, מגיעים למסקנה שהתוכנית סובלת מתסביך הסׇביר. היא תוכנית סבירה, וזה הכל. היא לא מספיק מוצלחת, אבל גם לא כל כך גרועה. משהו כזה באמצע. לא מספיק טובה בשביל להתמכר אליה בהנאה, וגם לא כזאת איומה כדי לצפות בה בגיחוך ולקטול לה את הצורה. מין תוכנית משעממת שכזאת. בקיצור, "דה וויס" היא סתם עוד ריאליטי זימרה עם כיסאות מסתובבים, וזאת ככל הנראה הבעיה הכי גדולה שלה.
בעונה הקודמת שלה, לפני יותר משנתיים, "דה וויס" התרסקה. נכון, היא סבלה אנושות ממבצע צוק איתן, שדחק אותה הצידה וחירב את הבאזז באמצע שלב האודישנים, אולם זה לא היה מקור כל בעיותיה. ההיעדרות הממושכת היתה הזדמנות טובה לנער את הפורמט, להחליף את המנטורים ו/או המנחים ולשכלל קצת את העריכה הבנאלית.
"דה וויס". תוכנית סבירה וזה ממש לא מספיק
אז כן, נעשו כמה וכמה שינויים, אולם בתום שעה ו־45 דקות של פרמיירה, שאמורה היתה לייצר את החיבור הראשוני של הצופה למתמודדים והשופטים, נדמה כאילו זה עדיין סביר ולא יותר מכך. ניקח למשל את הוויתור המאוד משמעותי על הסצנות שאחרי אודישן כושל שבו אף אחד מארבעת המנטורים לא סובב את כיסאו. בהפקה החליטו במקום להראות למנטורים את מי הם הפסידו, פשוט להוריד מייד ובשקט את המתמודד מהבמה. במקור זה אמור להיות מין רגע טלוויזיוני מזוקק, אחד מהחשובים בפורמט, שלרוב מספק בכי, התפרקות, מבוכה ועימותים עם מתמודד שבור ושופטים מקופלים המנסים לנחם ללא הצלחה. וזה חתיכת פספוס.
כל תחרות שירה קמה ונופלת על כישרון. "דה וויס" נועדה לגלות קולות חדשים, בגלל זה קוראים לה ככה. האודישן העיוור אמור למקד את הפוקוס בשירה בלבד, אבל מכיוון שכולנו יודעים שבלי סיפור אנושי מרגש קשה להתקבל, כבר אין ציפייה למצוא כאן את נינט החדשה. בכלל, כמה אנשים מסוגלים לזכור את שלושת הזוכים של העונות הקודמות? או אפילו אחד מהם. הנתון המטריד ביותר הוא ששני השמות שממש הצליחו להתניע קריירה מ"דה וויס" הם יובל דיין (שפרשה באמצע) וצחי הלוי, שבכלל פנה לקריירת משחק. וגם אתמול, איש מהמתמודדים שעברו על המסך לא הותיר שום רושם.
המנחה הטרייה שלומית מלכה עברה בשלום את תוכנית הבכורה שלה, אם כי לא כל כך קשה להתבלט לצד הסתמיות של שותפה בהגשה מיכאל אלוני. אברהם טל, המנטור החדש, עדיין לא הבין מה תפקידו שם.
לעומת זאת, מירי מסיקה היתה בדיוק הדמות החסרה בפורמט. היא מילאה בהצלחה את המשבצת האימהית הרגשנית, סיפקה קונטרה בפייט מול אביב גפן והשכיחה לחלוטין את שרית חדד, אבל בעיקר נתנה עוד הוכחה לכך שמירי מסיקה וקרן פלס הן בעצם אותו בן אדם; כמעט כמו ש"דה וויס" ו"אקס פקטור" ו"הכוכב הבא" הן אותן התוכניות.
דה וויס, ערוץ 2, 21:00
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו