קולה של אמא

פעם האחרונה שניקול קידמן כיערה את עצמה במתכוון, זה נגמר בפסלון מוזהב.

זה היה ב־2002, כשהיא כיכבה לצד מריל סטריפ וג'וליאן מור בסרט "השעות", בדמותה של הסופרת הנערצת וירג'יניה וולף. לשם האמינות הודבק לקידמן אף נשרי על האף הסולד שבו בירך אותה הטבע. חברי האקדמיה נפלו שדודים לרגליה, וקידמן קטפה את האוסקר. אגב, האף המלאכותי גם סייע לה לחמוק מצלמי הפפראצי, שהתקשו לזהותה ברחוב.

14 שנים חלפו מאז, וקידמן (49) שוב משנה כליל את דמותה. הפעם היא מופיעה בתספורת אייטיז איומה ולוק של ספרנית במתנ"ס בסרט החדש "סארוּ: הדרך הביתה". היא מגלמת אמא אוסטרלית מאמצת - תפקיד שהיא מכירה היטב מחייה הפרטיים. "אני עצמי אמא לילדים מאומצים", היא אומרת, "ומבחינתי הסרט הוא מכתב אהבה לילדיי. רציתי להעביר להם את התחושה העמוקה שלי כלפיהם: שיידעו שרציתי אותם".

בשנות התשעים היתה קידמן נשואה לטום קרוז, ויחד הם היו הפאוור קאפל הכי נוצץ בהוליווד, הרבה לפני בראנג'לינה. הם הכירו ב־1990, על הסט של דרמת המירוצים "ימי הרעם", כשהיא היתה יפהפייה אדמונית בת 23. השניים לא הצליחו להביא יחד ילדים ביולוגיים ואימצו את איזבלה (היום בת 24) וקונור (22) מפלורידה. אנשי הסיינטולוגיה הם שתיווכו בין בני הזוג לאימהות הביולוגיות, שביקשו למסור לאימוץ את ילדיהן.

"ניסיתי להרות ונכשלתי", סיפרה קידמן בראיון גלוי לב שהעניקה לפני שנים אחדות למגזין אוסטרלי. "היה לי הריון חוץ־רחמי שלא צלח, והיו גם הפלות וטיפולי הפריה. עשיתי כל מה שאפשר כדי להיכנס להריון. כל אישה שעברה את העליות והמורדות האלה מכירה היטב את הדיכאון שבו הייתי שרויה".

על נישואיה לקרוז סיפרה: "אני חושבת שהתחתנתי מהר מדי וצעירה מדי, אבל אין בי חרטות, כי זכיתי באיזבלה ובקונור. במשך זמן רב הנישואים שלנו היו נהדרים, אבל כשהם הפסיקו לעבוד, נאלצתי לחלץ את עצמי מהדיכאון. זה היה חלק מתהליך ההתבגרות שלי, ואני לא מתחרטת עליו".

בני הזוג התגרשו ב־2001. הילדים נותרו קרובים יותר לקרוז, וכיום הם מאמיני סיינטולוגיה ומתגוררים באנגליה. קונור שחום העור הוא די.ג'יי שמתקלט ברחבי העולם, ואילו איזבלה למדה בבית ספר לעיצוב שיער ואיפור ונישאה לפני שנה למתכנת מחשבים בריטי. קידמן לא נכחה בחתונה, אבל שלחה את ברכתה לבתה המאומצת. רק לאחרונה היא חידשה עימה את הקשר. 

חוויית האימוץ האישית של קידמן סייעה מאוד במסע יחסי הציבור של הסרט החדש. מדובר בסיפורו האמיתי והמרגש של סארו ביירלי, שנולד בכפר נידח בהודו, ובגיל 5, כשהתלווה לאחיו הבכור בחיפוש אחרי עבודה מזדמנת, נרדם ברכבת והתעורר בכלכותה, מרחק 1,600 ק"מ משם. הוא לא ידע היכן הוא, מהיכן הגיע ומה פרטי הקשר למשפחתו. 

הרשויות שאספו אותו ראו בו מקרה מצער של ילד עזוב ושלחו אותו לאימוץ באוסטרליה, שם גדל כאוסטרלי לכל דבר אצל ג'ון וסוּ ביירלי, בני זוג טובי לב (שאותם מגלמים קידמן ודיוויד ונהם מ"שר הטבעות"). רק כשהגיע לגיל ההתבגרות, התעוררה בו הסקרנות באשAר לעברו, והוא החל לחקור את מוצאו, בין השאר בגלישה בתוכנת Google Earth באינטרנט.

לפני שלוש שנים פירסם סארו את הביוגרפיה שלו, "דרך ארוכה הביתה", שעליה מבוסס הסרט. הצילומים נעשו במלבורן, בטסמניה (אי בדרום־מזרח אוסטרליה) ובהודו. את דמותו של סארו מגלם השחקן הבריטי ממוצא הודי דֶב פאטל, שכיכב לפני שמונה שנים ב"נער החידות ממומביי".

הסרט הוקרן בבכורה בספטמבר האחרון בפסטיבל טורונטו, וזכה לתשואות רמות ולמקום שני בקטגוריית "חביב הקהל". בהמשך גרף פרסים בפסטיבלי קולנוע אחרים, ונחשב לאחד המתמודדים הבולטים במירוץ לאוסקר. קידמן צפויה להיות מועמדת בקטגוריית שחקנית המשנה.

"הקריירה שלי צמחה בזכות סרטים קטנים שהוקרנו בפסטיבלים גדולים", היא אומרת, "זה סרט שזקוק לכל חיבוק אפשרי, והפרסים שקיבלנו מעידים על החיבור שחשים הצופים עם פיסת החיים שתיארנו. 

"כאם לילדים מאומצים, הנושא דיבר אלי. העוצמה האימהית היא לב הסיפור, בין שמדובר באמא ביולוגית ובין שבאמא מאמצת. לסארו יש בעצם שתי אימהות, וכשפגשתי אותו על הסט אמרתי לו שהוא בר מזל. כשאתה מוקף באהבת אם אתה פורח, לא משנה איך מגיעה האהבה הזאת.

"יש רגע בסרט שבו סוּ מגלה לסארו שהיא היתה יכולה בעצם להביא ילדים ביולוגיים משל עצמה, אבל במקום זאת בחרה בו. זה מסר חזק, מטלטל. בעיני ילד, הדבר החשוב מכל הוא לחוש נאהב ולגדול במשפחה מאוחדת. זה מה שהיה לסוּ להציע, ואני בהחלט הבנתי אותה. האהבה ללא תנאים של סו לילדיה, כמו גם החיוניות שלה - יפהפיות בעיניי.

"כשהבמאי, גארת' דיוויס, הציע לי לגלם את סו, ביקשתי קודם להיפגש עם סו בסידני. היה בינינו קליק מיידי, בילינו יום שלם יחד בשיחות אינטימיות. אחרי שש שעות כבר ידענו הכל זו על זו.

"סו היא אישה עדינה, מלאת חמלה, ואנחנו ממשיכות להתכתב באי־מייל. אני מקווה שבאמצעות הסרט, יותר ויותר אנשים יזכו להכיר אותה ואת בעלה ג'ון, כי הם אנשים מיוחדים".

את רואה בסו את עצמך?

"הסיפורים האישיים שלנו שונים, אבל מה שמשותף הוא הרצון להעניק אהבה בכל מחיר. לא רציתי שהסיפור שלי יבלוט מהדמות, כי אני מעדיפה שיכירו את סו.

"לכל אדם יש את הסיבות שלו לאמץ ילד. לסו זה הגיע אחרי חיזיון, שבו היא ראתה את עצמה יוצאת בוכה ממשבר, כשיד של ילד שחום־עור מלטפת את ידה. עוד לפני הנישואים היא אמרה לג'ון שיום יבוא והיא תאמץ ילד. 

"בעלי (זמר הקאנטרי הניו־זילנדי קית' אורבן; ד"כ) חוזר ואומר לי עד כמה הוא נפעם מהאימהוּת שפורצת ממני, אבל לי זה בא באופן טבעי. תמיד הייתי זאת שטיפלה באחותה הקטנה ובבני הדודים. הדאגה לאחרים היא הכוח שתמיד הוביל אותי.

"אני רוצה עוד ילדים משלי, ולעולם לא ארגיש שהבאתי מספיק. לאחותי יש שישה ילדים, וכשמלאו לבתה הבכורה 18, לא מזמן, הרגשתי כאילו זו הילדה שלי שהגיעה לבגרות. כולנו מבלים יחד בחופשות משפחתיות ובחגים, ואני מאוד מגוננת על אהוביי".

מה היית רוצה שילדייך המאומצים יפנימו מהסרט?

"שיבינו עד כמה האהבה שמקיפה אותם אמיתית וחזקה. רבים מאיתנו שוכחים להוקיר את האימהוֹת, ועזוב רגע את יום האם או ימי הולדת. לאמא יש כוחות שנובעים מהעובדה הפשוטה שהיא אמא, ולא משנה אם יש לה ילדים ביולוגיים או שהיא דמות־אם בחיים של מישהו. כל אישה מחפשת את האינסטינקט האימהי, וכל אחת מוצאת אותו בדרכה. למאפרת שלי, למשל, יש כלבלבים שהיא קוראת להם 'הילדים שלי'. 

"אני מצלמת כעת סרט בשם 'The Beguiled' (של הבמאית סופיה קופולה; ד"כ), ומכיוון שאני נמצאת במחיצת שחקניות צעירות, נהדר לי להרגיש שאני יכולה לתת טיפים. אני שמחה לענות להן על כל שאלה, כי עזרה והדרכה הן מתנה נפלאה שאפשר להציע לאחר. בוא נגיד שיש לי די והותר ניסיון".

•   •   •

קידמן נכנסת למלון "לונדון" בלוס אנג'לס בלוק מוקפד ואצילי: חולצה שחורה מכופתרת עד לצווארון גדול, וחצאית מינית שחורה תואמת. השיער הבלונדיני המתולתל אסוף לאחור ברישול אלגנטי. "אני קוראת לזה לחיות בשלום עם התלתלים", היא מסבירה בחיוך. "יש היום בלוגים שלמים שמקדשים שיער מתולתל, זה כבר נחשב לא פחות מרשים מפן. ברכה לנערה כמוני, שהעבירה שעות בניסיון להחליק את השיער כדי להיראות שונה". 

היא נולדה ב־1967 בהונולולו, הוואי, שם התגוררו הוריה באופן זמני כשאביה הביוכימאי, פרופ' אנתוני קידמן, לימד באוניברסיטה המקומית (האב מת מהתקף לב לפני שנתיים, בגיל 75). אמה, ג'אנל, היתה אחות מוסמכת שלימים עבדה בתנועה לקידום זכויות נשים באוסטרליה. אחותה היחידה, אנטוניה (46), היא עיתונאית ומגישת טלוויזיה שמתגוררת בסינגפור עם בעלה וששת ילדיה.

עם סאנדיי רוז. הריון טבעי // צילום: Marcel Thomas/FilmMagic 

בילדותה סבלה קידמן מגמגום, וכדי למצוא מזור פנתה ללימודי משחק בקולג' לאמנויות במלבורן, יחד עם בת כיתתה, נעמי ווטס, שהפכה גם היא לשחקנית ונותרה חברתה הטובה עד היום. בתחילת דרכה הופיעה בסרטים אוסטרליים, בהם "חבורת ה־BMX" ו"סיכון רטוב", לצד סם ניל, שעליו זכתה בשבחים. באמצע שנות התשעים כיכבה ב"פיתוי קטלני", שזיכה אותה בגלובוס הזהב, ובשובר הקופות "באטמן לנצח". 

את דרכה אל השורה הראשונה בהוליווד החלה לצד קרוז, ב"ימי הרעם" (1990), ואחר כך ב"הרחק מכאן". רגע השיא המשותף שלהם נרשם ב־1999 בסרט החושפני "עיניים עצומות לרווחה", סרטו האחרון של הבמאי סטנלי קובריק, שיצא בסמוך לפרידתם המתוקשרת.

בתחילת המילניום המשיכה הקריירה שלה לנסוק. ב־2001 היא הופיעה בסרט האימה "האחרים" ובלהיט המוסיקלי "מולן רוז'", שעליו זכתה שוב בגלובוס הזהב. כעבור שנה כיכבה ב"השעות", שעליו זכתה בגלובוס הזהב השלישי, וגם באוסקר הראשון. 

•   •   •

היא הוכתרה כאחת הנשים היפות בעולם והיתה שנייה לג'וליה רוברטס בתואר השחקנית המרוויחה ביותר, עם שכר ממוצע של 14.5 מיליון דולר לסרט ב־2005. היא גם ניפצה את שיא השכר לפרסומת, כשגרפה 12 מיליון דולר על הפרסומת לבושם "שאנל 5".

אחרי "מולן רוז'" ניסתה את כוחה במוסיקה, כשהצטרפה לזמר רובי וויליאמס לחידוש הדואט "Something Stupid" של פרנק סינטרה ובתו ננסי. לימים טען וויליאמס שניהל רומן עם קידמן, והשמועות הוסיפו לה רומנים עם אדריאן ברודי וג'וד לאו. בין 2003 ל־2004 ניהלה מערכת יחסים עם הזמר לני קרביץ, ואף רמזה שהיו מאורסים לתקופה קצרה, עד שנפרדו.

את קית' אורבן (49), שהתגורר בנאשוויל ושפט בעבר ב"אמריקן איידול" וב"דה וויס" האוסטרלית, פגשה לראשונה ב־2005, באירוע לקירוב בין אמנים של הקונסוליה האוסטרלית בלוס אנג'לס. כמו קרוז, גם הוא נמוך ממנה בכמה סנטימטרים (היא עצמה מתנשאת לגובה 1.80 מטר).

הם נישאו ב־2006, וכעבור שלושה חודשים התאשפז אורבן במכון גמילה, לאחר שנים של התמכרויות לאלכוהול ולקוקאין. מאז שיקומו הוא מקפיד בכל הזדמנות להודות לרעייתו על התמיכה ועל הדחיפה שהעניקה לו ברגעיו הקשים.

"כשאת מוצאת פרטנר שמבין אותך, ואת מבינה אותו, התחושה ביניכם בטוחה ובריאה", סיפרה לאחרונה. "צריך להושיט יד לעזרה, למרות שכל אדם צריך להציל את עצמו.

"עבורי, כמישהי שתמיד עוזרת לזולת, זה היה שיעור חשוב. בנקודה מסוימת אמרתי לקית' שאני אוהבת אותו ושאהיה לצידו, אבל רק אם יחליט לעבוד על עצמו - אחרת זה יסתיים בינינו. למזלי זכיתי לראות את קית' משתנה. זה מה שסייע לנו בהמשך החיים ובגידול ילדינו".

בניגוד לקרוז, עם אורבן הצליחה קידמן להרות באופן טבעי, והביאה לעולם את בתם סאנדיי רוז (8). בהמשך, משום שלא הצליחה להיכנס שוב להריון, הסתייעה בפונדקאית כדי להביא לעולם את הבת השנייה, פיית' (6). כך הפכה קידמן לאם לארבעה.

"אם הייתי יכולה עכשיו להיכנס שוב להריון הייתי קופצת מאושר, אבל בגיל 47 זה כבר לא יקרה", אמרה לאחר לידתה של פיית' בראיון לתחנת רדיו אוסטרלית. "מצד שני, סבתי הרתה בגיל 49, אז לעולם אין לדעת. אבל אם זה יקרה לי, קית' פחות יקפוץ מאושר. הלוואי שהייתי פוגשת אותו קודם ומביאה איתו יותר ילדים. אילו יכולתי לעשות איתו ארבעה ילדים, זה היה אלוהי".

•   •   •

לצילומי הסרט החדש היא לקחה איתה את שתי בנותיה הקטנות, כדי שייהנו מהנופים המרהיבים של מולדתה. "צילמנו בטסמניה, בתחתית של אוסטרליה, והבנות נהנו שם מנופש, בזמן שאני הייתי עסוקה בעבודה. התגוררנו שם בפונדק מקומי קטן, וזה היה מושלם, למרות שהן היו מעדיפות את האוטובוס הנודד של אבא שלהן במהלך סיבוב הופעות עם הלהקה שלו. אני מתה לחזור לשם לטיול. עיזבו אתכם מווגאס, החופשה הבאה שלכם היא בטסמניה".

הילדות צמודות אלייך בכל סרט שאת מצלמת?

"כן. והן יכולות לספר לחברות בבית הספר על החוויות העולמיות שחוו. אני רוצה לבלות במחיצתן כמה שיותר, דווקא כי הבאתי אותן לעולם בגיל מאוחר יחסית. אני מתפללת שאהיה בריאה ואאריך ימים עבורן. 

"כל אמא רוצה להגן על גוריה מהעולם הנורא שבחוץ, אבל צריך גם לתת לילד לעשות מה שליבו מורה לו. אם צריך הוכחה לזה, הסרט המרגש על סארו מספק אותה. אני יודעת שלא מעט מהצופים יזילו במהלכו דמעה, גם אם הם גברים קשוחים".

בשנות האלפיים החלה הקריירה של קידמן לדעוך, כשהיא מתאפיינת בעיקר בסרטים שניסו לעורר פרובוקציה, אבל לא הותירו חותם. בין אלה בלטו "לידה", "העיתונאי" ו"גרייס ממונקו", שהוקרן בפסטיבל קאן ב־2014, נקטל קשות, ובארה"ב שודר רק בערוץ כבלים זניח.

קידמן. אחרי הסרט "מולן רוז'" ניסתה את כוחה גם במוסיקה // צילום: GettyImages

בראיון ל"טלגרף" הבריטי על "גרייס ממונקו" התייחסה קידמן לתקופות הגאות והשפל שאפיינו את חייה. "היו לי תקופות מוזרות של מסלול התנגשות בין הצלחה מקצועית לכישלון בחיי האישיים", אמרה. "חוויתי עליות מקצועיות ומורדות אישיים, ולהפך. אני מחכה ליום שבו זה יפסיק.

"כשזכיתי באוסקר על 'השעות', חשתי ערבוב בין רצון לפתוח בקבוק שמפניה לבין המועקה של הבדידות. ב'גרייס ממונקו' הייתי בתקופה טובה מבחינה אישית, אבל לא בשיאי המקצועי. בכל מקרה, תמיד אעדיף את העליות בחיים האישיים. עליהן לא אוותר לעולם".

במהלך הקריירה דחתה קידמן שורה של תפקידים שהפכו בדיעבד למכוננים בקריירות של שחקניות אחרות. ב־2002 סירבה להשתתף בעיבוד הקולנועי למחזמר "שיקגו", בתפקיד שנחת לבסוף אצל רנה זלווגר. בהמשך סירבה גם ל"יומנה של ברידג'ט ג'ונס", שהפך את זלווגר לכוכבת־על. היא אמרה לא לתפקיד הראשי ב"הצעה מגונה", שהלך לדמי מור, ופרשה מהפקת "מר וגברת סמית'", כשהיא סוללת את דרכם של בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי אל הזוגיות. ב־2010 ויתרה על "נער קריאה", תפקיד שהביא לקייט ווינסלט את האוסקר. 

"אני קוראת לעצמי קלף משוגע", אמרה פעם בראיון. "אני מאוד ספונטנית, ולפעמים זה בעוכריי, אבל כזאת הייתי תמיד. אפילו בעלי לא יודע באיזה תפקיד אבחר. אני גם לא מסוגלת לנמק לו למה בחרתי או דחיתי". 

היום היא מנסה להסביר: "ב'נער קריאה' הייתי בהריון הראשון, שלו חיכיתי כל חיי. המפיקים הציעו לי שאעבוד עם בטן הריונית, אבל לא הסכמתי. הייתי במקום מאוד מיוחד ורציתי להתרכז בו. רציתי להעניק לילדה שגדלה לי בתוך הרחם תחושות של שקט ושלווה, ובדיעבד זאת היתה הבחירה הכי טובה שעשיתי. כזאת אני מגיל 14, הולכת נגד מוסכמות. זה בטבע שלי".

אין בך חרטות, לנוכח ההצלחה של השחקניות שהחליפו אותך?

"מובן שיש רגעים שבהם אני עוצרת וחושבת מה היה קורה אלמלא הייתי מסרבת לתפקיד מסוים. אבל תפקידים מגיעים בכל מיני שלבים בחיים. אתה מפספס אחד ומקבל אחר. אם משהו לא מתנהל חלק, הנטייה שלי היא פשוט לסגת. זו המסקנה שלי מחיים שלמים של תפקידים.

"ככל שאני מתבגרת, יש בי השלמה עם כך שתפקידים מסוימים מגיעים אלי וחלק לא. הדבר היחיד שנותר לי הוא להיות מרוצה ומאושרת".

•   •   •

עם הון שמוערך ב־130 מיליון דולרים, כולל נכסים בלוס אנג'לס, בנאשוויל, בסידני ובניו סאות' וויילס שבאוסטרליה, קידמן ממשיכה לעבוד במרץ. השנה כיכבה בסרט "מלכת המדבר", שביים ורנר הרצוג הגרמני, ובקנה יש עוד שני סרטים שייצאו ב־2017 (נוסף על זה שמביימת קופולה). 

בהתאם לצו השעה, היא תבצע גם גיחה כפולה לטלוויזיה: בעונה השנייה של המיני־סידרה המוערכת "קצה האגם", שיצרה הבמאית הניו־זילנדית ג'יין קמפיון ("הפסנתר"); ובסידרה של HBO "שקרים קטנים גדולים", עם חברתה הטובה ריס ווית'רספון. השתיים גם מפיקות את הסידרה, שתעלה בפברואר.

"הצילומים עם ריס היו חוויה מופלאה", היא מספרת. "שתינו הפכנו לאימהות בגיל צעיר, ושתינו נמצאות בסיבוב שני של אימהוּת. לשתי המשפחות שלנו יש בתי נופש שכנים באיי הבהאמה.

"הרעיון לעבוד על הסידרה הלהיב אותי, כי משחקות בה חמש נשים בתפקידים ראשיים. זה מאמץ אדיר לעבוד גם על תקן המפיקה, לא משימה שאוכל לקחת על עצמי לעיתים קרובות". 

השלמת מסלול מרשים מאז היית "הצעירה האוסטרלית שבאה לכבוש את הוליווד".

"אלו הם חיי, הפכתי לבינלאומית. אגב, אני לא חושבת שעדיין קיים המושג הפשטני הזה, 'הוליווד'. הכישרון כיום מפוזר בכל העולם, ו'הוליווד' נשמע יותר כמו משהו מהעבר. 

"יש לי מזל שאני חיה בדור הזה, כי בעבר שחקנים היו מוגבלים הרבה יותר. אני שחקנית אוסטרלית שיכולה לגלם בני לאומים שונים ולהכיר אנשים מגוונים. זה העניק לי חיים יוצאי דופן, וראיתי פחות או יותר כל פינה בעולם".

את חוששת מגיל 50?

"לא. בכנות - אני מצפה כבר להצטרף למועדון ה־50. הבהרתי מראש לכל חבריי שאיני מעוניינת בשום מסיבה. לא ארגיש שאני מחמיצה משהו אם לא תהיה חגיגה. אני אעדיף להישאר בבית בפיג'מה עם קית' והבנות".

dudic@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו