מארבע תצא אחת

1. בשנים האחרונות אנו שומעים יותר ויותר אמירות על כך שמשחקי הנבחרות איבדו מיוקרתם לטובת משחקי הקבוצות, בעיקר בכל הנוגע למפעל כמו ליגת האלופות. אני חושב שאין מה להשוות. טורניר כמו אליפות אירופה או מונדיאל היה ונשאר הדבר המרתק והמרגש ביותר בכדורגל העולמי, כזה שמלכד מדינות, דוחק הצידה את צרות היומיום ויכול לגרום אושר (או עצב) לאומה שלמה.

מהבחינה הזאת אליפות אירופה היא הדובדבן שבקצפת, משום שזו האפשרות לחזות בנבחרות הטובות באמת מיבשת הכדורגל הבכירה מכולן. זה נכון במיוחד לגבי האליפות הקרובה, שתהיה האחרונה בפורמט הנוכחי של 16 נבחרות. באליפות הבאה כבר ישתתפו 24, ואף שהדבר יגביר את הסיכוי של נבחרות דוגמת ישראל להשתחל לטורניר הגמר, זה יפחית מעט מהעניין - כפי שקרה בבתים המוקדמים של ליגת האלופות מאז שונתה השיטה. אני רוצה לראות את הנבחרת שלנו מעפילה כי מגיע לה, ולא בגלל החלטות פוליטיות.

הדבר הבולט ביותר לקראת האליפות הוא שאי אפשר לסמן פייבוריטית ברורה. נכון שספרד עטורת התהילה מהזכיות הרצופות ביורו ובמונדיאל אמורה לאיים שוב על התואר, אבל התחושה היא שהמאבק פתוח לפחות לגבי שלוש נבחרות נוספות - הולנד, גרמניה וצרפת.

הצרפתים מאותתים שצריך להביא אותם בחשבון. לאחר התקופה העגומה תחת שרביטו של ריימונד דומאנק, שהסתיימה בשפל הגדול בדרום אפריקה, הנבחרת הופקדה בידיו של לורן בלאן ומאז היא חוזרת למסלול הנכון. ההתחלה שלו היתה צולעת אך ליורו מגיעה צרפת במצב טוב, עם 21 משחקים ללא הפסד. בלאן ייצב את הנבחרת והחזיר את השקט גם מחוץ למגרש. היום יש בנבחרת הזאת שילוב טוב בין צעירים למנוסים. יש לה הגנה טובה, מרכז שדה חזק והרבה איכות בהתקפה. שחקנים כגון ריברי, נאסרי המצוין וקארים בנזמה, לאחר עונה טובה בריאל, מסוגלים להתגבר על כל הגנה שהיא.

שחקן נוסף בהתקפה שצריך לשים אליו לב הוא אוליבייה ז'ירו, מלך השערים והנציג היחיד בסגל של האלופה המפתיעה מונפלייה.

על הנייר, היריבה הגדולה של צרפת בבית המוקדם היא אנגליה, שתמיד מושכת תשומת לב. הפעם נראה שאפילו האנגלים, שהציפיות שלהם חורגות בדרך כלל מהמציאות, השלימו עם כך שיש להם נבחרת אפורה. אני לא ממהר לשפוט על פי משחק ההכנה האחרון עם בלגיה, אבל עם כל ההנחות שניתנות במשחק ידידות, היה אפשר להבחין שמדובר בנבחרת מוגבלת. ברור שיש גם סיבות אובייקטיביות לחולשה האנגלית, למשל העזיבה הפתאומית של קאפלו, שהיתה משמעותית מאוד, וכמוה גם הפציעות וההרחקות. בכל מצב היא עדיין עדיפה על שבדיה ועל אוקראינה, אך קשה להאמין שהיא תרחיק מעבר לרבע הגמר.

2. בית ב' הוא המעניין ביותר. הולנד היא נבחרת נהדרת. פיינליסטית המונדיאל המשיכה במסע ההצלחות שלה גם במוקדמות היורו, והיא מגיעה בכושר מצוין. המאמן ואן מרבייק שמר על הבסיס של הנבחרת ששיחקה בדרום אפריקה. יש להולנדים מרכז שדה חזק עם ואן בומל, דה יונג וסניידר והתקפה אדירה עם ואן פרסי הפנטסטי. יהיה מעניין לראות את אריאן רובן, שמגיע לאחר גמר האלופות טראומטי מבחינתו. הוא כוח רציני שביום טוב קשה מאוד לעצור.

גרמניה היא נבחרת שגורפת בשנים האחרונות אהדה רחבה. הכדורגל הגרמני תמיד היה בטופ, אך עם יואכים לב על הקווים הנבחרת הזאת שידרגה את איכות המשחק שלה והפכה להרבה יותר התקפית ומעניינת. יש לה עוצמה בכל חלקי המגרש - החל מנוייר הנפלא בין הקורות, דרך ההגנה היציבה והקישור הנהדר עם אוזיל, מולר ושוויינשטייגר ועד מריו גומז בהתקפה, מהטוענים הבולטים לתואר מלך השערים. במונדיאל האחרון ראינו ממנה תצוגות כדורגל מרשימות עד ההפסד בחצי הגמר. גם הפעם היא לא תיעצר לפני כן.

פורטוגל היא נבחרת שקשה לצפות מה נקבל ממנה. לצד כישרון עצום שיכול להתפרץ ולנצח כל יריבה, היא סובלת מחוסר יציבות. אם נוסיף לכך את הבית הקשה שאליו הוגרלה, אפשר לומר שיהיה לה קשה מאוד לעבור. דנמרק היא האנדרדוג בבית, אבל אסור לבטל מראש את הסיכוי שלה. צריך לזכור שהיא הקדימה את פורטוגל בבית המוקדם. מורטן אולסן, בעבודה השקטה שלו, משאיר את הדנים בשורה הראשונה של הנבחרות האירופיות.

3. בית א' נראה כמאוזן ביותר. לרוסיה עדיפות על יתר הנבחרות, ואני ממליץ להביא אותה בחשבון גם מעבר לשלב הראשון. יש בנבחרת הזאת שחקנים יוצאים מן הכלל והרבה עומק בחלק הקדמי. זו נבחרת מהירה ומסוכנת. ביורו 2008 הידינק הצליח בגדול ונעצר רק בחצי הגמר. אז נחשפו לעולם שחקנים כמו ארשאבין, פבליוצ'נקו, ז'ירקוב ואחרים שמצאו עצמם בקבוצות בכירות ביבשת. אותם שחקנים מובילים את הרוסים גם היום.

בבית זה תופיע אחת המארחות, פולין, שלה סיכוי סביר יותר להתקדם מאשר למארחת השנייה אוקראינה. ההיסטוריה מלמדת שבדרך כלל יש לביתיות השפעה חיובית. מעבר לזה, ההגרלה זימנה לה נבחרות שהיא מסוגלת לנצח. בנבחרת המקומית צריך לשים לב בעיקר לשלושת שחקני הדאבליסטית של גרמניה בורוסיה דורטמונד. המגן פישצ'ק, הקשר בלאשצ'יקובסקי ומעל כולם החלוץ המצוין לבאנדובסקי. ראוי לציין גם את שוער ארסנל, שצ'שני, אחד המבטיחים באירופה. מולה יתמודדו צ'כיה ויוון. על הנייר הצ'כים נראים כנבחרת החלשה יותר בבית. יוון, עם כל הביקורת על איכות המשחק שלה, כבר הוכיחה שאסור לזלזל בה. פרננדו סנטוס בנה תלכיד שקשה להכניע, ומי כמונו יודע זאת.

4. בבית ג' המוקד הוא כמובן נבחרת ספרד, המדוברת והמרתקת ביותר באירופה. נדמה שכל הסופרלטיבים בעולם כבר נאמרו על החבורה הזאת, אבל האם הם מסוגלים לעשות היסטוריה ולהשיג תואר שלישי רצוף? זו משימה קשה מאוד, אבל צ'אבי, אינייסטה וחבריהם כבר שברו הרבה שיאים בשנים האחרונות. בסך הכל ספרד אמורה להעפיל בצורה די חלקה. הקרב המסקרן שלה יהיה כבר בפתיחה מול איטליה, שלמרות הבעיות מועמדת כרגיל לעלות לשלב הבא, וזאת בזכות המשמעת הטקטית והנוקשות הידועה. אי אפשר להתפעל מהנבחרת האיטלקית, ואף אחד לא ייפול מהכיסא אם נראה אותה חוזרת הביתה בשלב מוקדם כי קרואטיה מסוגלת לאיים על הכרטיס השני. אירלנד, עם זקן השבט טרפאטוני על הקווים, מיצתה את היכולת שלה בעצם ההעפלה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו