והפרס הולך ל...

את היום השני בדרום שוב בחרתי להתחיל בביקור שלא היה לי ספק שירגש אותי, בנווה חנה שבקרית גת. בניינים ישנים של עמידר שלפני למעלה מ-40 שנה הפכו להיות בית לילדים שנאלצו לעזוב את ביתם בנסיבות קשות של אלימות במשפחה, או כאלה שהוצאו על פי צו של בית משפט.

בכניסה קיבל את פנינו איש מדהים שמוביל את המקום ומנהל אותו כבר עשרות שנים - דדו וגר. כדי לנהל כפר ילדים שכזה שבו גדלים 120 ילדים מגיל 4 ועד גיל 18, אתה חייב להיות איש רוח, איש עם נשמה ולב ענקי, בדיוק כמו שמצאתי אצל דודו.

מתחילים בסיור בפינת החי. זו לא פינת חי, זה גן חיות קטן. מקום קסום שבו הילדים מוצאים דרך לבטא רגשות ולדעת לקחת אחריות על בעלי החיים. שי מנהל את פינת החי כבר 12 שנה. זה אומר הרבה על הקשר והמחויבות שלו למקום.

המשכנו למאפייה שבתוך הכפר - "מאפיית ילדודס". הילדים הם שמפעילים את המאפייה שהיא עסק מצליח לכל דבר ועניין. הכיבוד במשרדו של דודו היה כל כולו על טהרת המוצרים המדהימים והבריאים של בית המאפה.

התרגשתי לאחוז ב"יונת הזהב לשלום", פרס נודד שקיבל כפר הילדים בסוף שנת 2015 על פועלם המיוחד בכפר הילדים, עבור חינוך הילדים ברוח ערכי הדמוקרטיה, אהבת האדם ושוויון בין כל הדתות.

בשנים האחרונות קיבלו את פרס יונת הזהב לשלום אנשים כמו נלסון מנדלה, מיכאל גורבצ'וב, האפיפיור, ברק אובמה, הדלאי לאמה, הקנצלרית אנגלה מרקל ועוד. בסוף שנת 2016 היונה תנדוד למקבל פרס נוסף. אנחנו ננסה לעשות כל מה שניתן כדי שכפר הילדים יעמוד ברשות עצמו.

משם לביקור אצל דיירים יחד עם סלי מזון לכל אחד מהם. הביקורים מלמדים המון על הפעילות שלנו בשטח, בביצוע השיפוצים ובהיענות לפניות של הדיירים. המפגש עם כל דייר הוא בעצם מפגש של עולם מלא. זה מפגש עם חייו של הדייר ומשפחתו. זו הזדמנות לשמוע על ילדיו, עליו עצמו, חלק מהם נחשפים, מרצונם שלהם, עד הרמות הכי אישיות.

הגענו לדירתה של שרה, אם חד הורית. אחד הילדים לוחם באחת מיחידות החי"ר. בסיור ששערכתי בבית מצאתי שיש שבור ודלתות חדרים לא תקינות. זוהי אחת מהדירות שנמצאות בתוכנית השיפוצים של עמידר לפיה עד סוף שנת 2017 לא תהיה דירה שלא נגיע אליה. שרה עידכנה אותי שבנה חוזר לראש השנה מהצבא ויש גם בעיה עם דוד השמש. ביקשתי שיעשו הכל כדי שלבן החייל יהיו מים חמים כשהוא חוזר הביתה, ובאותה הזדמנות שיתקנו את כל מה שצריך תיקון בדירה. בערב כבר עידכנו אותי שמתחילים לבצע את התיקונים.

זהו צב השעה! יו"ר עמידר וידיד // צילום: יח"צ

את ארוחת הצהריים אכלתי יחד עם אורי אשכול. עובד בשב"ס שעלה עם משפחתו מאתיופיה בשנות ה-90. הוא פעיל חברתי שהקים את עמותת "עתיד – וודפת" שמפעילה קבוצות כדורגל בהתנדבות מלאה במס' מקומות בארץ. זה מעורר השראה לשמוע את הלהט ואת הפעילות שאורי עושה בעצמו, עם קומץ מתנדבים, למען אלה שאין להם, שלא זכו, ושהכדורגל הוא זה שמרים אותם ונותן להם אופק. לדברי אורי, בזכות הפעילות הזו הוא לא יזכה לפגוש אותם במקום העבודה האחר שלו – בשירות בתי הסוהר. הפעילות ממש מזכירה את הפעילות של "מפעלות חינוך וחברה" וכבר בפגישה עשינו "שידוך" בין העמותות כדי לאחד כוחות ולחבר בין הפעילויות.

אי אפשר להיפרד מהעיר בלי לפגוש את ראש העיר. אבירם דהרי. זו לא הפעם הראשונה שאנו נפגשים. שוחחנו על הפרויקט של התחדשות עירונית שאנו מקדמים בעיר לבניית 1,200 יחידות דיור וגם על העשייה החברתית. לשמוע מראש העיר שעל כל שקל שלנו לפעילות חברתית הוא ישים שני שקלים, ממריצה אותנו לקדם את העשייה חברתית בעיר.

לסיום היומיים, ממש ערב ראש השנה, זו הזדמנות להודות לעובדים המדהימים של סניף קרית-גת ועל כן נפגשתי איתם להרמת כוסית ולהבעת תודה והערכה על כל פעילותם.

זהו, חלפה לה שנה ביעף, ואני מחכה בקוצר רוח לשנה הבאה לעוד סיורים מרגשים של "יו"ר בג'ינס".