איפשהו בשעה חמש בבוקר, כשהמומנטום כבר מזמן עם דונלד טראמפ, נוצר פתאום מיני־מהפך. האתר "538" של נייט סילבר החזיר את סיכויי הניצחון להילארי קלינטון - ונקב במספרים: 55%-45% לזכותה. סילבר דווקא היה מהחזאים השמרנים יותר ערב הבחירות והעמיד את סיכוייה של קלינטון על 70%. הוא גם היה ישר ונאמן למודל הראשוני שלו. תוצאה כלשהי מאחד המחוזות בארה"ב לא התיישבה כנראה עם המגמה הכללית לטובת המועמד הרפובליקני, וכמו רמזור תנועה בעיר ישראלית בערב יום כיפור, המודל המשיך לעבוד בסביבה חסרת הקשר לחלוטין.
סילבר הוא מהדור החדש של החזאים. הוא איננו סוקר, אלא סטטיסטיקן שמנתח את תוצאות הסוקרים האחרים. ב־2008 הפך לכוכב כשהצליח לנחש את זהות המנצח בכל אחת מ־50 המדינות, כשברק אובאמה גבר על ג'ון מקיין. חזאים מסוגו של סילבר הם במצב נוח מהסוקרים ביום כזה. הם הרי רק מנתחים את הסוקרים.
וזו הבעיה: סוקרים לפחות נמדדים מול תוצאות האמת. אפילו הסקר האחד שניבא ניצחון של טראמפ, של ה"אל.איי טיימס", טעה לא פחות מאחרים. הוא ניבא ניצחון בהפרש של 5-4 אחוזים בכלל הקולות למועמד הרפובליקני, כשבדיעבד התוצאה (לאחר ספירת 95% מהקולות) היא כמעט תיקו. אבל סטטיסטיקנים קובעים אחוזי סיכוי ואת זה קשה לשפוט.
למה? כי כל מה שסילבר אומר הוא שטראמפ "הפתיע" והסיכויים נטו לזכותה של קלינטון (30%-70%). השיטה של סילבר נולדה בניתוח ביצועי שחקני בייסבול וזכתה שם להצלחה גדולה ביכולת לנבא סיכויי ההצלחה של שחקנים צעירים. אבל כאן יש הבדל לא קטן: שחקני בייסבול יש אלפים ועשרות אלפים. זה מאפשר בדיקה של יעילות המודל. כדי לבדוק את הערכות האחוזים של סילבר צריך לקיים את הבחירות הללו מחדש עשרות פעמים ולראות אם באמת קלינטון ניצחה במרבית האירועים. זה כמובן בלתי אפשרי, ולכן איכות התחזית היא בערך כמו "מחר יהיה משחק כדורגל מצוין" - ניחוש חסר פרמטרים, שאי אפשר למדוד את איכותו.
כרוניקה של הפתעות
יש עוד כמה סיבות מקומיות לכישלון הסוקרים בבחירות לנשיאות ארה"ב 2016. הנה אחת: בבחירות הקודמות - בין אובאמה למיט רומני - הוכרעו רק ארבע מדינות בפער של חמישה אחוזים או פחות. בבחירות לפניהן היו חמש מדינות כאלו. הפערים היו 5 מיליון קולות ב־2012 ו־10 מיליון ב־2016. בפערים כאלו סוקרים כמעט לא יכולים לטעות. הפעם 12 מדינות הוכרעו על פחות מחמישה אחוזים, וקלינטון אפילו ניצחה במניין הקולות.
סיבה אחרת היא אופייה של מערכת הבחירות, שקשה לחלוק על כך שהיתה המלוכלכת ביותר בהיסטוריה. בחירות בכל מקום הן מלוכלכות ובאמריקה לא פחות, אבל הפעם היה קשה לאתר איזשהו עימות אידיאולוגי. הדמוקרטים בנו את הקייס שלהם על כך שטראמפ הוא לכאורה מטריד מינית, גזען ומסית. הרפובליקנים תיארו את קלינטון במונחים של בוגדת וסכנה לביטחון המדינה. שני הצדדים קראו די במפורש להעמיד לדין את המועמד של המחנה השני. מערכת בחירות כזו קשה מאוד לנתח, בוודאי יותר ממערכת רגילה - שלרוב מתמקדת במדדים כלכליים.
עוד בעיה לא קטנה שהיתה לסוקרים היא המירוץ הכמעט ארבע־ראשי. זה פגע בקלינטון בחלק הדמוגרפי שהביא לאובאמה את שני ניצחונותיו המרשימים - הצעירים. כבר בפריימריז הדמוקרטיים קלינטון הפסידה קשות בקרב הבוחרים הצעירים לברני סנדרס.
טראמפ לא הצליח לשפר את ההישג הרפובליקני בקרב בוחרים צעירים - וכמו מיט רומני השיג 37%. אבל קלינטון השיגה 6% פחות מאובאמה, וזה יהיה כמובן חלק מחשבון הנפש של המפלגה הדמוקרטית בהתייחסות לסנדרס ולתומכיו. גם לסוקרים בוחריו של סנדרס היו כאב ראש לא קטן כשניסו לנתח את התנהגותם.
בעיה אחרת היא כללית, וכאן הבחירות בארה"ב לא התקיימו בוואקום. הן המשך של הפתעות הרגע האחרון בלא מעט מדינות - ובהן בריטניה וישראל. סקר שנערך שלושה ימים לפני הבחירות הראה כי 15% מהבוחרים עדיין מתלבטים. רק ארבע שנים קודם לכן עמד המספר על 5% בלבד. האם זו תוצאה של מערכת בחירות יוצאת דופן? כנראה שלא. בבריטניה הראו מחקרים על עליית מספר הבלתי מחליטים ביום הבחירות מ־2%-1% במערכת הבחירות הראשונה של המאה ה־21 ל־15% במערכת הבחירות האחרונה.
מסורת של הדחה
והסוקרים גם לא התחשבו בעניין קטן שנקרא היסטוריה. פוליטיקה, כמו מחירי מניות או ביצועים ספורטיביים, נכנסה בשנים האחרונות לעידן ההיפר־סטטיסטי. ניתוחי BIG DATA הפכו חזות הכל לעומת ניתוחים מסורתיים.
מי שמכיר את ההיסטוריה הפוליטית האמריקנית אולי מופתע קצת פחות, בלי קשר להשתייכותו הפוליטית. כי לאמריקנים, מאז מלחמת העולם השנייה, דפוס התנהגות אלקטורלי ברור מאוד בבואם לבחור נשיא. מאז הוחלה הגבלת שתי הכהונות - בתקופת כהונתו של הארי טרומן - הדיחו האמריקנים רק שני נשיאים מכהנים בקלפי - את ג'ימי קרטר ואת ג'ורג' בוש האב. אבל מנגד, רק פעם אחת הצליחה מפלגה לשמור על הבית הלבן אחרי נשיא שכיהן יותר מקדנציה אחת.
הסוקרים רק עושים את עבודתם, אבל לתקשורת זה לקח חשוב. עם כל הרצון לרדד אירוע אנושי מורכב כמו בחירות במושגים סטטיסטיים - פוליטיקה היא גם היסטוריה ותרבות. וכאן האמריקנים לא ממש חרגו מהעבר שלהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו