בחודש ינואר השנה הגיעה שרית בת ה־19 (שם בדוי מכוח החוק, כמו שאר שמות המעורבים) לבקר את בנה בן השבועיים במעון לתינוקות בני יומם, שהופרדו מהוריהם הביולוגיים. אחרי שילדה אותו, בגפה, ראתה אותו פעמיים בלבד: ביום הלידה, וכמה ימים לאחר מכן, בבית החולים. ניסיונות קודמים שלה לראות אותו לא נענו; העובדות הסוציאליות בבית החולים הסבירו לה שזה לא מומלץ, שהיא עלולה להיקשר לתינוק, וכך תתקשה למסור אותו לאימוץ. אבל שרית התעקשה לראות את בנה עוד פעם אחת ודי.
למעון היא הגיעה מלווה בידיד קרוב, לבושה יפה, בחצאית ובסוודר שחורים. בידה נשאה שקית עם בגדי חורף זעירים שקנתה עבור התינוק. היא ישבה על כיסא וחיבקה את בנה בידיה במשך שעה. נושמת אותו, סופגת לתוכה את חום גופו. עד שהבהירו לה שזמנה תם.
לפני שפנתה ללכת ביקשה להשאיר לבנה מכתב ממנה, שהוכנס למעטפה סגורה, שתיפתח כשימלאו לו 18. "אני אוהבת אותך ומבקשת ממך שתסלח לי", כתבה לו, והסבירה שאינה יכולה לגדל אותו לבדה ובמצבה. עוד כתבה שאביו לא יודע על קיומו.
"היו צריכים להבין כבר אז שהיא לא בשלה לצעד הקריטי הזה", אומרת הלן, אחותו של האב, בראיון ראשון. "היא היתה מאוד לא שלמה עם עצמה ועם הסיטואציה האיומה הזאת".
באותו זמן, ביישוב לא רחוק משם, התכונן זוג נשוי, חשוך ילדים, לרגע המרגש בחייו. שנים השתוקקו השניים להפוך להורים ועברו בהצלחה כל מבדק שהתבקשו לעבור לצורך קביעת התאמתם לאימוץ.
כשנמסר לידיהם, היה התינוק בן חודש ויומיים. הם נקשרו אליו מייד, והוא הציף את חייהם באור גדול.
כשהתינוק היה בן ארבעה חודשים וחצי גילה אביו, יואב בן ה־18, על לידתו. רק אז נודע לו ששרית, חברתו לשעבר, הרתה ממנו ללא ידיעתו. שכאשר פנתה לגורמי הרווחה כדי שבנה יימסר לאימוץ, היא ביקשה לא למסור את זהות האב, ושבינתיים נמסר בנו למשפחה אחרת.
בתמיכת משפחתו החליט יואב לצאת למאבק לביטול האימוץ ולהשבת הילד. שרית, כיום חיילת בצה"ל שבינתיים שבה להיות בת זוגו, הצטרפה למאבק. יואב פנה לבית המשפט בבקשה לבטל את האימוץ. משרד הרווחה התנגד לבקשה, כמו גם האפוטרופוסית לדין שמונתה לתינוק מטעם האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים.
ב־9 באוקטובר פסקה שופטת בית המשפט לענייני משפחה באשדוד, עפרה גיא, כי התינוק יועבר להוריו הביולוגיים. זאת בשל שורת כשלים בהתנהלותם של גורמי הרווחה שטיפלו בהליך האימוץ, ובהם היעדר ניסיונות ממשיים לאתר את אבי התינוק ואי מתן הסברים מספקים לאם על זכויותיו של האב ועל תוצאות אי ידיעתו, שעלולות לבטל את האימוץ.
השופטת ציינה כי גורמי הרווחה הזדרזו מדי להוציא את הליך האימוץ לפועל. "בשים לב לכך שהרשויות לא עמדו בכל התנאים המקדמיים, לרבות משך הזמן שלא איפשר כלל את איתור האב, אני קובעת שמדובר בפגם היורד לשורשו של ההליך, ויש בו כדי להצדיק את ביטולו", כתבה.
בתוך זמן קצר הוגשו ערעורים על ההחלטה, הן מצד האפוטרופוסית לדין והן מצד משרד הרווחה. גם ההורים המאמצים ביקשו להשמיע את קולם בפני בית המשפט. ביום רביעי הקרוב יידון הערעור בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. לכל הצדדים ברור שתהיה הפסיקה אשר תהיה, המערכה לא תסתיים שם, אלא בבית המשפט העליון.
ועוד דבר ברור מעל לכל ספק. אושרו של צד אחד יהיה כרוך בהכרח באומללותו של הצד האחר.
יואב ושרית הכירו בסוף שנת 2014 באמצעות חברים משותפים. היא היתה תלמידת י"ב, והוא תלמיד י"א.
"הם היו זוג מאוד אוהב ואפילו דיברו על חתונה", מספרת הלן. "אבא שלי אמר לאחי, 'אל תרוץ, חכה עד אחרי הצבא, אין מה למהר עם חתונה. תיהנו מהאהבה שלכם בלי קשר לחתונה'. שרית היתה בת בית אצלנו, ואני הייתי כמו אחות גדולה שלה.
"אחרי כמה חודשים ביחד נפטר אבא של שרית ממחלה, באופן די פתאומי. באותה תקופה מצבו הבריאותי של אבא שלי התחיל להידרדר, ואחרי ארבעה חודשים גם הוא נפטר. מכאן הקשר ביניהם התחיל להיסדק, עד שהם נפרדו ונוצר ביניהם נתק מוחלט".
"בחורה שברירית ושמרנית"
כחצי שנה לאחר הפרידה, כשהיא בתחילת החודש השמיני להריונה, גילתה שרית שהיא נושאת תינוק ברחמה. מקורביה מספרים שההריון כמעט לא ניכר עליה באופן פיזי, למרות ואולי בגלל מבנה גופה הצר.
"אמא שלה היתה זאת שהתעשתה ושמה לב שהגוף שלה השתנה", מספר עו"ד מתן חודורוב, המייצג את יואב ושרית. "עד אז היא היתה שרויה באבל כבד על בעלה ולא מאוד מחוברת וערנית. היא מודה בזה ומלקה את עצמה מאוד. גם בבית המשפט אמרה שהיא מצטערת שלא ראתה הרבה מעבר לאבל שלה".
אמה של שרית האיצה בה לבצע בדיקת הריון וליוותה אותה מאותו רגע ואילך. לאחר גילוי ההריון פנתה שרית מייד לבצע הפלה, אבל הבינה שאיחרה את המועד מאחר שמדובר בשלב מתקדם מאוד של ההריון. היא ביקשה להיפגש עם עובדת סוציאלית של משרד הרווחה כדי לפתוח בהליך של מסירת הילד לאימוץ.
"מדובר בבחורה מאוד עדינה ושברירית", מספרת חברה קרובה. "היא היתה מבולבלת והמומה והרגישה שאין לה אופציות, למעט לידה ומסירת התינוק. היא בסך הכל בת 19, באה ממשפחה ללא אמצעים כלכליים, נמצאת לפני גיוס לצה"ל ואבא שלה נפטר, כשהוא היה המממן העיקרי.
"בנוסף, המשפחה שלה שמרנית מאוד. היא הרגישה שלהפוך לאם בלי להיות נשואה, בגילה הצעיר, זה לא דבר שהיה מתקבל בטבעיות. אז היא לקחה את ההחלטה הלא נכונה של החיים שלה, החלטה שהיא מתחרטת עליה.
"לא הסבירו לה על התהליך של מסירת הילד לאימוץ, לא ניסו לפרוס בפניה אפשרויות אחרות, פחות קיצוניות, כמו אומנה או כל מסגרת שיכולה לסייע לה ולתמוך בה. נכון, היא לא הסכימה לומר מי האבא. הם לא היו בקשר הרבה זמן, והיא לא היתה בטוחה איך יקבל את הבשורה. היא ידעה שהוא קיבל מאוד קשה את המוות של אביו ולא רצתה להוסיף על הקושי שלו.
"אבל היו דרכים לגרום לה למסור את זהות האב. הרי בסופו של יום היא הסכימה למסור את הפרטים והם הוכנסו לתוך מעטפה, למקרה שתתעורר בעתיד בעיה רפואית ושהילד ירצה בגיל 18 לברר מי אביו.
"היא סיפרה לי שכשישבה מול עורכת דין וחתמה על ההסכמה לאימוץ, היא לא הפסיקה לבכות. אתם רואים שהיא שבורה ומרוסקת, אולי תציעו לה עוד פתרונות?"
מעל לכל, טוען עו"ד חודורוב, "שרית היתה משוכנעת שיש לה חצי שנה לשנות את דעתה. זה לא בלתי הגיוני, כי רק אחרי חצי שנה האימוץ הופך לפורמלי. זאת טענה שהיא משמיעה שוב ושוב, מתחילת הדרך. לכן אני מרגיש שלצעירה הזאת, שהיתה מבולבלת וחסרת אונים, היה מן הראוי להבהיר את הדברים יותר טוב ולוודא שהיא מבינה את המשמעויות ומבינה שיש עוד אפשרויות, חוץ מאימוץ.
"אבל משרד הרווחה רואה לנגד עיניו תינוק יהודי, בריא, רך בימים, שמעוניינים למסור אותו לאימוץ. זה מצרך נדיר, במיוחד כשלוקחים בחשבון את רשימות ההמתנה לאימוץ בישראל".
עו"ד מתן חודורוב // צילום: פלג אלקלעי
את התינוק ביקשה שרית ללדת לבד. לא היה מדובר במאורע מרגש עבורה. למחרת הלידה היא יצאה לאזכרה במלאות שנה למותו של אביה, שאליו היתה מאוד קשורה. רק לאחר כמה ימים, כשאישרו לה לראות את בנה, חזרה לבית החולים. הפגישה האחרונה והכואבת מכולן התקיימה במעון התינוקות.
עם זאת, משהו גרם לה לשמור עדויות ללידת בנה, והיא הצטלמה איתו כמה פעמים. שופטת בית המשפט לענייני משפחה ציינה כי "ככל הנראה, החלו לקנן בה הרהורי חרטה".
קצת לפני הלידה פנתה שרית לחברו של יואב וסיפרה לו על הריונה. החבר, שהעיד בפני בית המשפט, חשב שמכיוון שהשניים נפרדו זמן רב קודם לכן, אין אמת בדבריה. כך או כך, גם הוא כבר לא היה בקשר עם יואב. "מתוך סקרנות הוא נכנס לחשבון האינסטגרם ולחשבון הפייסבוק שלה", נכתב בפסק הדין, "חיפש תמונות המעידות על הריון, אך לא מצא דבר".
"התינוק יזכור מה קרה?"
בחודש מארס קיבל החבר הודעה נוספת משרית, שבה סיפרה לו על הלידה וצירפה תמונה שלה עם סרט של בית החולים. בהודעה נוספת מאותה תקופה היא צירפה את תמונתה מנשקת תינוק.
את ההודעות האלה גילתה אמו של החבר לאחר חודשיים. היא אמרה לבנה שהוא חייב לעדכן את יואב בהתרחשויות. החבר לא הצליח לאתר את יואב ופנה אל הלן, אחותו.
"קיבלתי הודעה בווטסאפ שבה נכתב ששרית ילדה ילד, שהוא של אח שלי, ושאמא של שרית מגדלת אותו", מספרת הלן. "מייד התחלתי לברר אם זה נכון. נכנסתי לפייסבוק שלה, ולא מצאתי שום ראיה לכך. צילצלתי אליה, דיברנו בהתחלה שיחת חולין, וברגע שהעליתי את הנושא היא סיפרה לי הכל. לא ניסתה להסתיר כלום.
"היא סיפרה שהילד הוא של אחי, שגילתה על ההריון מאוחר, ושמתוך לחץ וחוסר אונים הילד נשלח לאימוץ.
"לא האמנתי למילים שאני שומעת. הרגשתי שהשמיים נפלו עלי. האמנתי לכל מילה שלה, ובכל זאת, התדהמה היתה כל כך גדולה שרציתי לראות בעיניים שלי. למחרת כבר הייתי אצלה בבית, עם שתיים מהאחיות שלי, כדי לראות באמת שאין תינוק, שהוא נמסר לאימוץ.
"ראינו שהתינוק כבר איננו. שרית לא היתה בבית, אלא בבסיס שלה בצבא, אבל אמא שלה צילצלה אליה ודיברנו איתה. זאת היתה פגישה מאוד אמוציונלית, מאוד קשה. בכינו, כולנו. בכינו המון. השבר וההלם היו עצומים, בלתי נתפסים.
"באותו יום שרית התקשרה לרווחה כדי להגיד שמשפחת האב יצרה איתה קשר, ושהיא רוצה את הילד חזרה. אמרו לה שהעובדת הסוציאלית בחו"ל. התקשרתי בעצמי. נאמר לי שרק האמא הביולוגית יכולה לקבל פרטים, שאפילו האבא לא יכול לקבל מידע. עשיתי שיחת ועידה, עם שרית על הקו, ואמרו שיעבירו את הפנייה הלאה.
"באותו רגע היה ברור לי, לאחיות שלי ולאמא שלנו שאנחנו צריכות לנצל כל דקה כדי להבין מה הזכויות של האב הביולוגי במקרה כזה. התחלנו ללמוד על הנושא. לא התכוונו לחכות שיחזרו אלינו מהרווחה".
ולא עידכנתם את יואב?
"יואב לקח את המוות של אבא שלנו מאוד קשה. הוא היה בכיתה י"ב, נכנס למשבר עמוק. אבא שלי היה עמוד התווך של הבית. כולנו היינו מאוד קשורים אליו, ובמיוחד יואב - שהוא הבן היחיד, בן הזקונים.
"אני החלטתי שאני מתגברת על ההלם, משיגה את כל המידע הרלוונטי כדי להציג אותו לאח שלי, שיוכל להבין מה האפשרויות ולקבל החלטה.
"אחרי כמה ימים ישבנו איתו בבית, אני ואמא שלי. הראיתי לו תמונה של התינוק ושאלתי אותו, 'אתה יודע מי זה?' והוא הסתכל ושאל: 'אני?'
"חייכתי אליו, כי באמת שהתינוק דומה לו, למעט העיניים, שמאוד דומות לאלה של שרית. אמרתי לו, 'כמעט. היית קרוב'. ואז סיפרתי לו הכל.
"התגובה הראשונה שלו היתה: 'איפה הילד? אני יכול לראות אותו?'
"ואז הסברנו לו כל מה שלמדנו. שלמעשה, בשלב כזה אין הרבה סיכויים להחזיר אלינו את הילד. כשחולפים 60 יום מרגע הכרזת האימוץ, ההורים הביולוגיים לא יכולים להתחרט. אבל בגלל שליואב לא היה מושג על ההריון והלידה, הרגשנו שיש פה סיכוי מסוים.
"לפני הכל, היה חשוב לי להבין מה הוא באמת רוצה לעשות. היה ברור לנו שאם הוא רוצה את הילד, זה יהיה מאבק קשה ויקר. ובכלל, היה חשוב שיבין מה המשמעות של גידול ילד. מה המשמעות להפוך לאבא בגיל 18. והוא הבין. זה ברור לגמרי כשמכירים אותו וכשמבינים באיזו משפחה גדלנו.
"אח שלי הוא אדם טוב, עם לב ענק, ואצלנו המשפחה היא ערך עליון, תמיד היתה. אי אפשר לצאת לתהליך כזה, שאת חלקו הוא מממן בעצמו (בנוסף למימון של המשפחה; נ"ל), אם אתה לא עומד במאה אחוזים מאחורי ההחלטה שלך.
"הוא החליט שהוא רוצה את הילד שלו. ולא סתם: הוא רוצה לגדל את הילד יחד עם האמא, חד־משמעית".
למרות הפרידה הממושכת ביניהם, ולמרות שהסתירה ממנו את ההריון והלידה?
"הם נפרדו לא בגלל שהאהבה ביניהם נגמרה, אלא בגלל ששניהם היו במשבר. עם כל הכעס והכאב, הם נפגשו והחליטו שהם ממשיכים ביחד. די מהר שרית עברה לגור אצלנו, והיא עדיין איתנו, כשהיא לא בצבא.
"אנחנו כעסנו עליה בהתחלה, לא אגיד לך שלא. אבל ברגע שהוא מצא בלב שלו את החמלה והחליט שהוא רוצה לגדל איתה את התינוק, אנחנו כולנו איתו. עם שניהם".
עשרה ימים אחרי שיואב גילה שהוא אב לתינוק, פנה עו"ד חודורוב לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לבטל את האימוץ.
"מפה התחילו דיונים אינסופיים", מספרת הלן. "דיונים שבהם הרגשנו שבוחנים את העמידות שלנו, את הנחישות של יואב ושרית לגדל את הילד. דיונים לא נעימים ופוגעניים מאוד.
"באחד מדיוני המשפט אמא שלי התעלפה. עורכי הדין מטעם היועץ המשפטי לממשלה, שייצגו את הרווחה, והאפוטרופוסית לדין, שמייצגת את התינוק, שאלו אותה שאלות כמו 'לא ידעת מה הבן שלך עושה בחדר הסגור עם החברה שלו?'. הם רצו כנראה לבחון אם באמת לא ידענו על ההריון. זה היה נורא.
"אחר כך התחילו לשאול שאלות על המוות של אבא שלי, ובזה היא כבר לא עמדה. הרגשנו שמתנהגים אלינו ללא טיפת רגישות, אפילו באכזריות.
"גורמי הרווחה ערכו תסקירים לאח שלי כדי להכיר אותו ואת המשפחה, ושם הטילו ספק ברצון שלו לגדל את הילד. התנשאו עליו, שהוא כאילו לא מבין במה מדובר, לא מבין את המשמעויות. שאנחנו מכניסים לו מילים לפה. שאלו אותו על תדירות יחסי המין, על אמצעי מניעה.
"כשקראנו את סיכום התסקירים שהוגשו לבית המשפט, נדהמנו. הם היו מעוותים, לא שיקפו את הדברים שאמרנו ואת העמדות שלנו. הכל כדי להצדיק את ההחלטה של משרד הרווחה, ולרעתנו.
"גם אחרי שהאפוטרופוסית לדין נפגשה עם יואב ושרית, והיתה פגישה נהדרת שכולנו יצאנו ממנה בתחושה טובה, הרגשנו בבית המשפט שהיא נגדנו. למרות שהיא אמורה להיות ניטרלית ולייצג רק את טובת התינוק.
"התהליך הפך להיות ארוך ומייגע. את בדיקת סיווג הרקמות, למשל, שהיא בדיקה קריטית לאישור שאכן מדובר באבא של התינוק, דחו פתאום. ההליכים התמשכו והתמשכו, היו פגרות ועיכובים, ובינתיים התינוק גדל. כשאחי התחיל בכל התהליך, התינוק היה בן ארבעה חודשים וחצי. בערעור במחוזי הוא כבר יהיה בן עשרה חודשים. וזה אחד הטיעונים נגד ביטול האימוץ - שהתינוק כבר נקשר להורים המאמצים. מבחינתו, הם ההורים שלו.
"השאלה היא האם הוא יזכור מה התרחש בשנה הראשונה לחייו? אני מאמינה שלא. בכל מקרה, כשהוא יהיה איתנו, אנחנו נעניק לו את כל החום והאהבה. נעטוף אותו מכל כיוון.
"ואם חלילה האימוץ לא יבוטל, מה יקרה לילד הזה כשהוא יגלה בעוד כמה שנים שהוא מאומץ? ולא סתם מאומץ, אלא מאומץ בהליך שהיה לא תקין, ושהוריו האמיתיים רצו לגדל אותו, אבל לא נתנו להם בגלל שהמדינה התנהלה ברשלנות וברשעות?
"כולנו עומדים מאחורי יואב. גם כשהעובדות הסוציאליות ניסו להציג אותו באור שלילי, כדי להצדיק את הטעויות הקשות וההתנהלות הנמהרת והלא רגישה שלהן. ככה חונכנו, אנחנו איתו באש ובמים.
"יש מולנו שני גופים שמערערים על ההחלטה לבטל את האימוץ - הרווחה והאפוטרופוסית לדין. אנחנו נדהמים מהכוח שיש בידיהם לחרוץ ככה גורלות. מי הן שיחרצו את דינו של תינוק, כשהמשפחה הביולוגית שלו משתוקקת לגדל אותו? מי הן שיחרצו את גורלו של בחור שלא יזכה לגדל את בנו, על לא עוול בכפו?
"העובדת הסוציאלית שליוותה את האימוץ לא עשתה דבר כדי לברר מי האבא. לא הסבירו לשרית את הזכויות של האבא. הן פשוט זיהו הזדמנות קלה לאימוץ.
"אין לי שום טענה כלפי ההורים המיועדים לאימוץ, הם לא חטאו בדבר, וליבי עליהם. אבל התינוק צריך לגדול אצל ההורים הביולוגיים שלו. זה המקום הטבעי שלו. ברור לנו שזאת תהיה מערכה ארוכה וקשה, אבל אנחנו לא נוותר".
איתור מוקדם ככל האפשר
"בחוק האימוץ יש סעיף הנוגע בדיוק לסיטואציה שבה אישה מבקשת למסור לאימוץ תינוק בלי למסור את זהות האבא", אומרת עו"ד לידיה רבינוביץ', הממונה הארצית על ייצוג קטינים באגף הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, שמייצגת את התינוק בהליכים יחד עם עו"ד מיה חונגר, האפוטרופוסית לדין.
"בחוק יש קשב ואיזון לכל אחד מהצדדים. לפני הכל, דואגים שבחודשים הראשונים לחייו של התינוק הוא לא ייטלטל בין מסגרות, אלא יגדל בחיק משפחה. לגבי ההורים הביולוגיים, רבות מהאימהות שמוסרות ילדים לאימוץ נמצאות במצוקה קשה, ואינן במצב להתמודד עם הליך הוכחות וחקירות כדי להגיע אל האבא. מה גם שיש לכבד את החלטתן לא לגדל את התינוק ויש לכבד את הפרטיות שלהן ואת הסירוב המוחלט שלהן לגלות מי האב.
עו"ד לידיה רבינוביץ'. "מגבשים את עמדתנו מתוך ראיית הילד בלבד, ללא סנטימנטים למי מהצדדים"
"מצד שני, יש לכבד גם את זכותו של האב לגדל את הילד, או לפחות לדעת שיש לו ילד ולקבל החלטה לגביו.
"לכן נקבע בחוק שהמאמצים לאיתור האבא ירוכזו בחודש הראשון לחיי הילד. במקרה הזה התינוק הוכרז כבר אימוץ בתוך 25 יום, וזה בהתאם לחוק. אבל בדיעבד, השופטת החליטה שזה פרק זמן קצר מדי.
"מבחינה משפטית, זה לא תקין. בית המשפט לענייני משפחה, שהוא הערכאה המשפטית הכי נמוכה, למעשה שינה את חוק האימוץ מבלי שיש לו סמכות לכך.
"בנוסף, השופטת עשתה דבר מדהים. היא זאת שאישרה את האימוץ בחודש פברואר השנה, ואחרי שמונה חודשים היא הפכה את ההחלטה שלה עצמה, תוך שהיא מותחת ביקורת על ההליך.
"בזמן אמת היא לא סברה ש־25 יום זה מעט מדי זמן. היא נתנה החלטה יומיים לאחר שקיבלה את הבקשה של שירותי הרווחה להכריז על הילד כבר־אימוץ, ועשתה את זה בלי לקיים שום הליך בעניין.
"במקרים רבים חודש זה בוודאי זמן מספיק, כי מדובר במשפחות שמוכרות לרווחה, או שניתן לבדוק בקלות במרשם האוכלוסין. לא כך היה במקרה שלנו, כי האמא סירבה למסור כל פרט מזהה".
והיו ניסיונות כנים של הרווחה לשכנע את האמא למסור פרטים?
"אנחנו התרשמנו שכן. גורמי הרווחה לא יכלו לעשות שום דבר מעבר למה שעשו, אולי למעט התעקשות מול הסבתא של התינוק, אמא של שרית, שתמסור את פרטי האב. אני התרשמתי שאי אפשר היה לשכנע את האמא למסור את זהותו, והאמא עצמה מודה בכך. מדובר בבחורה בוגרת, חיילת. היא היתה מאוד נחרצת בדעתה לגבי האימוץ ולגבי הסתרת זהות האב".
המשפחות של שרית ויואב הרגישו שאתם, שאמורים לייצג את טובת הילד, נוטים נגדם ולטובת המשפחה המאמצת.
"מצטערת שכך הם חשים, וננסה לשוחח איתם. ברור לי שההליך הזה קשה ומורכב רגשית מבחינתם. אני בטוחה שיש להם הרבה כעסים, כולל על עצמם.
"אבל צריך להבין שאנחנו, כעורכי דין של ילדים, נאמנים רק לילד ולחוק. את העמדה שלנו אנחנו מגבשים מתוך ראיית הילד בלבד, ללא סנטימנטים לאף אחד מהצדדים, וכמובן, בגבולות החוק.
"בתחילת הדרך עמדנו במצב משפטי מאוד ברור. חוק האימוץ הרי חד־משמעי ולא משתמע לשתי פנים, ולמעשה חוסם את האפשרות של ההורים הביולוגיים לפנות בשלב כל כך מאוחר ולבקש לקבל את הילד לחזקתם. העמדה שלנו היתה מבוססת על הוראות החוק, וגם על ההתרשמות שלנו שהתינוק יטופל היטב במשפחה שמיועדת לאמצו".
ועכשיו אתם משוכנעים שטובת הילד היא שיישאר אצל הוריו המאמצים?
"עדיין לא גיבשנו דעה. אנחנו מבקשים שבטרם יוחלט לכאן או לכאן, ימונה מומחה מטעם בית המשפט לבחינת המסוגלות של ההורים הביולוגיים - מהו טיב זוגיותם, האם היא יציבה, מהי היכולת האובייקטיבית שלהם לגדל את הילד. ואנחנו מבקשים שבית המשפט ישמע את ההורים המאמצים ויבדוק מה מצבו של הילד אצלם.
"אני נדהמת מכך שבית המשפט התמקד רק בתקינות ההליך, מבלי להתעכב על טובת הילד. זה כמו לומר שהילד הוא לא אדם, שמשקלו הוא כמשקל עציץ או סוס. בית המשפט לא יודע על התינוק הזה כלום כרגע.
"כעורכי הדין של הילד, קשה לנו מאוד להשלים עם זה. למדינה יש זכויות, להורים הביולוגיים יש זכויות, אבל מה עם הילד? הוא לא שחקן בכלל. לא מתעכבים לרגע על הזכויות שלו. הוא אפילו לא מוזכר במילה בפסק הדין.
"לא יכול להיות שבמדינת ישראל, בשנת 2016, בבית משפט לענייני משפחה, ניתנת החלטה בתיק אימוץ, שמכריעה את גורלו של ילד מבלי לבחון את טובתו. זה נוגד את המוסר שלנו כחברה, את החוק, את האמנה לזכויות הילד, וגם פסיקה עקבית של בית המשפט העליון מאז קום המדינה, שטובת הילד היא המצפן שמנחה את הליכי האימוץ. אני חושבת שההחלטה הזאת פוגעת באמון הציבור כלפי בית המשפט.
"אם מעכשיו כל בתי המשפט יחששו לאשר הליכי אימוץ עד שיאותר האב, הילד ייפגע. לא תהיה לו מסגרת קבועה בתחילת חייו, וגם האימהות ייפגעו בנקודת זמן מאוד רגישה וקשה מבחינתן.
"בנוסף, הורים המיועדים לאימוץ יחששו מאוד לפנות להליך כזה, אם קיים סיכון שהוא יבוטל אחרי שהילד גדל אצלם תקופה ממושכת".
על עריכת התסקירים להורים עומד להתנהל מאבק. "אני לא אסכים לזה", מבהיר עו"ד חודורוב. "לא בגלל שאני חושב שההורים הביולוגיים לא כשירים, אלא משום שאני לא סומך על שירותי הרווחה שיחליטו באובייקטיביות אם ההורים ראויים לגדל את הילד.
"הם היו מאוד שליליים נגד האבא מלכתחילה, ולא התנהלו כהלכה מול האמא. מבחינתם זה היה מהרגע הראשון תיק דגל שאסור להם להפסיד בו, כי זה יסכן תיקי אימוץ עתידיים".
עו"ד מרדכי דוידוביץ', המייצג את ההורים המאמצים, אומר כי "הם עברו בהצלחה את כל המבחנים והבדיקות של שירותי הרווחה. הם נמצאו ראויים לגדל אותו בחום ובאהבה, בסביבה בטוחה ויציבה, לטובת הילד. וזהו המצב, הילד גדל נהדר, ובאהבה גדולה. טוב לו אצלם, ולעומת זאת ייגרם לו נזק מיידי אם יילקח מהם.
"בחודשים האלה התינוק גדל ונקשר רגשית להורים המיועדים לאימוץ. לא ייתכן שברגע שנודע לאב הביולוגי שיש לו ילד הוא יוכל להחזיר את הגלגל אחורנית, גם במחיר של פגיעה בטובת הילד. על אחת כמה וכמה כשלא ברור טיב הקשר הזוגי בין ההורים הביולוגיים כעת, וכן עולות שאלות לגבי הפרופיל האישי שלהם.
"בית המשפט העליון פסק לפני עשר שנים, בפרשת 'תינוק המריבה' שיש בה קווי דמיון לפרשה שלנו, שטלטול כזה, לדעת מומחים, עלול להפוך את הילד מילד רגיל לילד בסיכון, ולכן נדרשת מסוגלות הורית מעל לממוצע. להורים הביולוגיים לא נערכו בדיקות מסוגלות, ולא נבדקה טובת הילד בשלב הזה".
"טובעים בהליך המשפטי"
הלן מספרת שיואב אחיה בוכה המון. "הוא חרד מזה שלא יכיר את הילד שלו. הוא איבד את אבא שלנו, וזמן קצר אחר כך הבין שבלי לדעת איבד גם את הבן שלו, וגם שרית מתייסרת לגמרי מכל מה שקרה".
הם בשלים לדעתך להיות הורים?
"אני לא יודעת. אני יודעת שהם רוצים, באמת רוצים, ושיש להם את כל העזרה והתמיכה מצד המשפחות כדי לעשות את זה. אנשים הופכים להיות הורים גם בגילאים כאלה ולומדים להתמודד. לא לוקחים מהורים צעירים יותר את הילדים.
"אנחנו מרגישים שמנסים להרוס אותנו. אנחנו טובעים בתוך הליך משפטי שעולה לנו הון תועפות, משלמים על חטא שלא עשינו. מה היה גורלה של משפחה שלא היו לה אמצעים לנהל מערכה משפטית?
"מאז שבית המשפט פסק לטובתנו, לא מניחים לנו. מכל החזיתות יוצאים עכשיו ומגישים ערעורים. מסרבים לקבל את הגזירה. גורמי הרווחה מבינים שנחשפו בקלקלתם ושאם יפסידו, הרבה תיקי אימוץ יהיו בסיכון".
ממשרד הרווחה נמסר: "הנושא מצוי בשלבים של בירור משפטי. תגובת המשרד תינתן בבית המשפט".
naamal@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו