שלא תבינו אותי לא נכון, "דוקטור סטריינג'", סרט גיבורי העל ה־14 במספר שיוצא משערי אולפני מארוול אינו נפל. הוא ללא ספק מספק את הסחורה בתחום הוויזואלי. ויש בו חופן של שחקנים איכותיים שבאו לעבודה כדי ליהנות (וכדי לאסוף את תלוש השכר הנדיב שהוצע להם). אבל לא תמצאו כאן שום דבר מאתגר או מקורי במיוחד. והעלילה השגרתית והחצי אפויה שמכתיבה את תנועותיו מתקשה לחדש ו/או להלהיב.
הסרט מביא את סיפורו של ד"ר סטיבן סטריינג' (בנדיקט קמברבאץ') - נוירוכירורג מבריק וארוגנטי, שחושב שהכל מתחיל ונגמר בו (ספוילר: עד עלות כתוביות הסיום הוא יגלה שזה לא נכון).
לאחר שתאונת דרכים מחרידה משמידה לו את הידיים (ואת הקריירה), גיבורנו מאבד את הטעם לחייו ונקלע למשבר קיומי חריף, ומקץ כמה סצנות של רחמים עצמיים, שאותן הוא חולק עם הקולגה/אקסית שלו (רייצ'ל מקאדמס, בתפקיד כפוי טובה), סטריינג' המיואש שואב השראה מ"באטמן מתחיל", מתגלגל לנפאל ומארגן לעצמו פגישה עם "העתיק" (טילדה סווינטון) - נזירה/מכשפה קירחת, שיודעת לכופף את החלל ואת הזמן באמצעות כפות ידיה.
מפה לשם, סטריינג' משיל את הסקפטיות המתבקשת, הופך לבן טיפוחיה המצטיין של המכשפה הקירחת, ובורא את עצמו מחדש כמכשף מאפיר עם גלימת קסמים אדומה וזקן צרפתי מעוצב. אבל אין לו יותר מדי זמן ליהנות מפרי עמלו. שכן קאסיליוס, מכשף מורד ורב־עוצמה שמגולם בידי מאדס מיקלסן ("חניבעל", "קזינו רויאל"), זומם להשמיד את היקום (או משהו בסגנון). וכפי שבוודאי ניחשתם, רק סטריינג' יוכל לעצור אותו.
קשה לבוא בטענות למארוול על כך שהם ממחזרים את עצמם. הקהל אוהב את מה שהם עושים (וגם המבקרים), ובשלב זה של המשחק, כאשר כל האולפנים שמסביב מנסים לחקות אותם (ונכשלים), בהחלט אפשר להבין מדוע הם נמנעים מלקחת סיכונים מיותרים. עם זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהרגעים המוצלחים ביותר (והמרעננים ביותר) ב"דוקטור סטריינג'" הם דווקא אלה שסוטים מהנוסחה. ואי אפשר שלא לחוש שפשוט יש כאן פחות מדי רגעים כאלה.
כפי שציינתי בפתח דבריי, מבחינה ויזואלית מדובר בבונבוניירה אמיתית. הטריקים והשטיקים של המכשפה הקירחת וחבריה - שכוללים כניסה למימדים אחרים, קיפולים וכיפופים של גורדי שחקים, ניתוקים של הנשמה מהגוף ושלל אפקטים הזייתיים אחרים - מאפשרים לבמאי סקוט דריקסון ולגאונים הטכניים שנאספו סביבו לשכפל ולשכלל את הפלאים הסוריאליסטיים והטריפיים שראינו בסרטים כמו "התחלה", "מטריקס" ו"2001: אודיסאה בחלל", ולהפגין מעט יצירתיות אמיתית.
אך למרבה הצער, המצב ביתר המחלקות מרשים הרבה פחות. ההומור מרגיש מאולץ. המאבק מול המכשף המורד לא מספק לרגע את התחושה שמשהו מונח על הכף. והכי גרוע, כל הזדמנות לשחרר את הצווארון ולהתפרע קצת עם האל.אס.די הקולנועי נזנחת בתוך שניות מספר לטובת אפשרויות זהירות יותר ומסורתיות יותר שכבר הוכיחו את יעילותן בעבר.
בסיכומו של עניין הייתי אומר ש"דוקטור סטריינג'" רחוק מאוד מהגבהים של "שומרי הגלקסיה" ו"קפטן אמריקה 3", והוא גם הרבה פחות מבדר ומשעשע מ"איירון מן" (שממנו הוא "שואל" את סיפור המסגרת) ומ"אנט מן" (שמזכיר אותו בכל מה שקשור ליריעה הצנועה יחסית שעליה הוא פועל). קמברבאץ' אמנם מגיש את הופעתו הקולנועית המשוחררת ביותר. וגם סווינטון, יש להודות, די מגניבה (למרות שכל מילה שיוצאת לה מהפה היא אקספוזיציה טהורה). אבל זה פשוט לא מספיק. מצד אחד, אף אחד לא צפוי לדרוש את כספו בחזרה בתום ההקרנה. מצד שני, אף אחד גם לא צפוי לצאת מהאולם ולומר לחבריו, "אני לא יכול לחכות לסרט ההמשך!". מארוול, כפי שיאמר לכם כל ילד שתפגשו ברחוב, מסוגלים ליותר.
"דוקטור סטריינג'" ("Doctor Strange"), במאי: סקוט דריקסון. ארה"ב 2016
yishai.kiczales@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו