ראש מועצת אפרת הזמין לסוכתו כמה פלשתינים, שמייד לאחר מכן נעצרו על ידי הרשות הפלשתינית. אמנם זו, בניגוד אלינו, רוצה שלום אמת, ובשמו רוצחת פלשתינים שמוסגרים לידיה על ידי פעילי שלום, אבל אם התארחות אצל יהודים אינה סיבה לחוויה הייחודית באזורנו, ניתוק ראשם מגופם, אז מה כן? בכל מקרה, ככל הידוע לי, ראשם של המתארחים עדיין מחובר לכתפיהם, ולכן מישהו ברשות צפוי לתת על זה את הדין.
בהקשר זה שאל ראש הממשלה, בנימין נתניהו, היכן ארגוני זכויות האדם? מדוע כאשר נעצרים פלשתינים שהתארחו אצל יהודים קולם נאלם? מדוע אלה שמתעצבנים כאשר מונעים מרוצחים לבטא את תרבותם, שמתאפיינת בתשוקה לדקור יהודים, שתקו?
לשאלה זו יש תשובה, שהופיעה בתחילת השבוע במאמר ב"הארץ", ובו איימה דמות מוכרת מארגוני זכויות האדם כי "נשבית את ארגוני זכויות האדם ונראה אז איך תתמודד ישראל עם תדמיתה". אכן איום, שקשה ממנו יכול להיות רק זה שהשמיע אחד מהח"כים הערבים, כי אזרחי ישראל הערבים יירדו מהארץ.ומשום שאנו סומכים על ארגוני זכויות האדם, שאינם רק דיבורים, התשובה לשאלת נתניהו בידינו: ארגוני זכויות האדם מימשו את האיום שהעלו בביטאונם - והם שובתים. אוי ואבוי. מי יודע אם נחזיק מעמד בלי היריקות בפרצוף מצידם, בלי ההכפשות ועלילות הדם, ואיך נצליח לשרוד בלי "בצלם" ובלי "שוברים שתיקה" ובלי "יש גבול" ושאר חבריהם. מי יספר לעולם שאנו צולפים במכונות ירייה על אזרחים תמימים? לא, אנא, חיזרו בכם, שובו לזרועות האירופאים האומללים, שאינם יודעים היכן לפזר את המיליונים שלהם.
איום ההשבתה של ארגונים אלה והמנהג המקובל לנתק את ראש הפלשתינים המבקרים בסוכה של יהודי, מובילים אותנו לשליט טרנסילבניה הנאור מכולם, דרקולה, שירש מאביו את הספרייה של טירת בראשוב, וכחובב השכלה, העביר בה שעות רבות.
יום אחד ניסה להגיע לספר מסוים שהיה מונח במדף גבוה, אך ללא הצלחה. ראה זאת אחד משומרי ראשו והציע לו: "הוד מעלתך, הרשה לי להוריד עבורך את הספר".
ענה דרקולה: "שומר חוצפן, אין ספר שאליו איני יכול להגיע".
התעקש השומר: "אולי בכל זאת, הוד מעלתך, הרי אני גבוה ממך בראש שלם".
השיב דרקולה: "את זה נתקן עוד היום".
במזל תאומים
יש משהו מרענן בזעם הקדוש שנשמע אצלנו נוכח דבריו של המועמד לנשיאות ארה"ב, דונלד טראמפ, כי אינו מתחייב לקבל את תוצאות הבחירות. אצלנו, בטח שמתם לב, לא לקבל את תוצאות הבחירות זו נורמה של השמאל. נאמר זאת כך, יונית, אולי מישהו יכול להסביר מה ההבדל בין "אני לא מתחייב מראש לקבל את תוצאות הבחירות", לבין "העם טעה, צריך להחליף את העם" של יצחק בן־אהרן ז"ל, לאחר ניצחונו של מנחם בגין ז"ל בבחירות 77'?
והנה עוד דוגמה, טרייה. כאשר ממשלת ישראל, הנבחרת, מינתה את דני דיין לשגריר בברזיל, פנו אנשי שמאל ישראלים לממשלת ברזיל ודרשו שלא תסכים למינוי, בגלל כהונתו קודם לכן של דיין כיו"ר מועצת יש"ע. את הצעד הזה הסביר אחד החותמים על המכתב, אלון ליאל, בראיון לגלי צה"ל: "אם למחנה שלי היה סיכוי להגיע לשלטון בישראל - הייתי פועל בארץ". סוף ציטוט - האם מישהו יכול, אולי בעזרת זכוכית מגדלת, למצוא את ההבדל בין טראמפ לליאל?
כאשר אריאל שרון ז"ל הלך לבחירות עם "דין נצרים כדין ת"א", ואחרי שקיבל את אמון הבוחרים, עשה פליק פלאק ונתן את נצרים לפלשתינים, אחרי שבדרך דרס את משאל מתפקדי הליכוד - האם נשמע בשמאל קול שביקר את הצפצוף על תוצאות ההליך הדמוקרטי?
ואלה בדיוק האנשים שמבחינתם טראמפ לא בסדר שאינו מתחייב לקבל את תוצאות הבחירות: השותקים, חסרי התשובה וליאל, שבוודאי יזדעזע לגלות שהוא תאומו הסיאמי של המועמד הרפובליקני - השניים, מה לעשות, לא הופרדו בלידתם.
צמד התאומים, טראמפ וליאל, מזכירים מעשייה יהודית מכתבי רבי אלתר דרויאנוב: איש ואישה באו אל הרב, כי זיווגם לא עלה יפה. שניהם מסכימים לגט, אך אינם יכולים להתפשר על ילדם היחיד - מי יגדלו?
אמר להם הרב: "שובו ובואו לאחר שנה. יהיו לכם שני ילדים ותחלקו אותם ביניכם".
שאל הבעל: "רבי, מה נעשה אם ייוולדו לנו תאומים?"
ליגלגה האישה: "אבי, הסתכל נא בבעל־תאומים זה. אילו עליו סמכתי, לא היה לנו גם את ילדנו היחיד".
החיים הטובים
ביום ראשון האחרון עסקו הכותרות הראשיות בפיטוריו של מאמן מכבי ת"א. מה קרה, אין פיגועים? אין שביתות? היינו לשווייץ? כנראה: בסוריה מלחמה, בעיראק מרחץ דמים, בסיני הצבא המצרי מפציץ את דאעש - ואצלנו עוסקים בשאלה איך מוצאים טיסה בזול.
החיים הטובים האלה מזכירים מעשה יהודי ישן, שגם הוא מופיע בכתבי דרויאנוב: פולני ויהודי ישבו זה לצד זה בתיאטרון. עלה כנר על הבמה, ניגן יפה, הקהל מחא לו כפיים, והיהודי אמר: "משלנו הוא". ירד הכנר ועלתה רקדנית על הבמה, רקדה יפה, הקהל מחא כף, ושוב היהודי אמר: "משלנו היא זו". ירדה הרקדנית ועלה זמר, ששר יפה. כל הקהל מחא כף, והיהודי חזר ואמר: "משלנו הוא זה".
התרגז הפולני וקרא: "אוי, ישו!"
שוב אמר היהודי: "גם הוא משלנו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו