פסק הדין של בית משפט השלום בעניין תביעת הדיבה של ח"כ אורן חזן נגד העיתונאי עמית סגל מעורר שאלות משפטיות ומוסריות מהמעלה הראשונה. שוב עולה לדיון הסוגיה באשר לציפיות החברה מהתנהלות נבחרי ציבור. המראה שבית המשפט הציב בפני החברה הישראלית בפסק דינו שבורה, קשה ובעייתית. קראתי בעיון את פסק הדין הארוך ומצאתי פגם מוסרי ממשי בהתנהגותו של חבר הכנסת אורן חזן. בטוחני שאותם מצביעים שבחרו באורן חזן לא שיערו שאלו נורמות ההתנהגות המקובלות על מי שנבחר על ידיהם לייצג את מפלגתם בכנסת ישראל.
ברור לגמרי שאורן חזן לא הורשע בעבירה פלילית שיש עימה קלון. התיק כולו עסק בהיבט האזרחי של דיני לשון הרע. אשר על כן, על פי המצב המשפטי בישראל, אין עילה להפסיק את חברותו בכנסת. תפיסת יסוד מקובלת בישראל לאורך שנות קיומה היא שאדם שנבחר על ידי הציבור - אפשר להדיחו רק במקרים חמורים ומובהקים. גם חברי כנסת שלקחו חלק בפעילות חתרנית נגד המדינה ממשיכים לייצג את הציבור כל עוד לא הורשעו בפלילים.
נוסף על כך, גם חבר כנסת שהורשע וישב בכלא, יכול כעבור כמה שנים לחזור לתפקידיו הציבוריים.
תמהני אם לא הגיעה העת לקבוע ולהגדיר מחדש את נורמות ההתנהגות שהחברה הישראלית מצפה להן מנבחרי הציבור. במדינות נאורות, בעלות מסורת דמוקרטית מובהקת, מקובל שחברי פרלמנט שמוגש נגדם כתב אישום, או שמתבררות עובדות קשות באשר להתנהלותם, מפנים את מקומם בבית הנבחרים. אין ספק כי בעניינו של אורן חזן בית המשפט, בפסק דינו הארוך והמנומק, לאחר ששמע עדויות למכביר, קבע קביעות חמורות ובלתי מקובלות על התנהלותו, הכוללת שימוש בסמים קשים.
קשה להעלות על הדעת שאדם יכול לכהן בתפקיד ציבורי לאחר שבית המשפט אמר את דברו בלשון ברורה והחלטית. יש מעשים שלא ייעשו. אין צורך דווקא בהרשעה פלילית כדי שנבחר יסיק את המסקנות המתבקשות לאחר פסק דין שניתן בעניינו. נבחר ציבור אמור לשמש דוגמה אישית של יושרה, הגינות ומידות ראיות. כל מי שאינו עומד בנורמות הראויות אינו יכול לשמש חבר כנסת. הפגיעה היא לא רק בנבחר עצמו, אלא במוסד הכנסת ובחברה כולה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו