למעריצי טים ברטון

סרטו החדש של טים ברטון, "המעון של מיס פרגרין לילדים משונים", הוא ללא ספק הדבר המוצלח ביותר שיצא תחת ידיו זה זמן רב. אך אין בכך לומר שאתם מוכרחים לצפות בו. רחוק מכך.

הסרט, שמבוסס על רומן מצליח מאת רנסום ריגס, מביא את סיפורו של ג'ייק (אסא באטרפילד) - ילד דחוי חברתית מפלורידה ששמע מסבו אינספור סיפורים על מעון קסום ומופלא, אי שם בוויילס, שבו מתגוררים ילדים יוצאי דופן.

לאחר שהסב (טרנס סטמפ) מוצא את מותו באופן אכזרי, ג'ייק מחליט לחפש את המעון הנ"ל, וכשהוא מגיע לשם דרך "חור בזמן", הוא מגלה אוסף אקסצנטרי של חבר'ה צעירים בעלי כישרונות מיוחדים. אחת הבנות קלה מהאוויר, אחד הבנים רואה ואינו נראה וכיו"ב. הילדים מתגוררים כולם יחד בבית גדול ומטופח שתקוע בשנת 1943 (סיפור ארוך), ומי שמנהלת את הבית היא מיס פרגרין (אווה גרין) - אישה אכפתית וטובת לב שמעשנת מקטרת.

מיס פרגרין מואילה בטובה לספק לג'ייק (ולצופים) אינספור הסברים היסטוריים שנוגעים למעון, לכישרונות המיוחדים, לעניין המסע בזמן ולסכנות שאורבות שם בחוץ עבור יצורים מסוגם. אבל לפני שהיא מסיימת להסביר את הכל, הנבל של היצירה - מר בארון (סמואל ל' ג'קסון) - מגיע לעיירה עם חבריו הקטלניים, וג'ייק וחבריו החדשים נאלצים לנוס על נפשם ולמצוא דרך יצירתית להביס אותו.

"המעון של מיס פרגרין" הוא מקרה מובהק של סרט בעל שני חצאים. לרוע המזל, החצי הראשון, שבו ברטון מניח את יסודות הסיפור שלו וחושף את המיתולוגיות והחוקים של העולם הפנטסטי שנברא על המסך, מרגיש כמו מיחזור מסורבל וטרחני של סרטים דוגמת "אקס מן", "הארי פוטר", "יצורים יפהפיים", "משפחת אדמס" ו"צללים אפלים" (שגם אותו ביים ברטון). אך אם תצליחו לצלוח אותו, צפויה לכם הפתעה נעימה. שכן לאחר שעה ורבע של סחבת וברברת, העניינים מתעוררים לחיים לפתע והסרט משתפר בצורה דרמטית.

מבחינה ויזואלית, ברטון מגיש בונבוניירה לאישונים ששואבת את השראתה ממקורות רבים (לרבות סרטיו של גיירמו דל טורו, סרטיו הקלאסיים של אשף האפקטים ריי האריהאוזן וסרטי "אינדיאנה ג'ונס"), ומבחינה עלילתית יש כאן מחוות מבורכות לקלאסיקות דוגמת "שודדי הזמן" ו"בחזרה לעתיד", וכמה רפרנסים מעט פטישיסטיים לשואה. עם זאת, קשה להתעלם מכך שברטון מבזבז יותר מדי זמן על דיבורים שאינם הולכים לשום מקום מעניין, או מכך שמרבית המוזרויות השונות שמוצגות לראווה אינן מלהיבות במיוחד - בעיקר מפני שאין בהן דבר שלא ראינו כבר 50 אלף פעמים בעבר.

אם אתם מעריצים שרופים של ברטון, "המעון של מיס פרגרין" מכיל כמה רגעים שעשויים להזכיר לכם למה התאהבתם בו מלכתחילה. ואם אתם בני 10, וטרם הספקתם לצפות בכל היצירות שמצוטטות כאן, אני מניח שהסרט הזה יעיף לכם את המוח (ויפחיד אתכם מאוד). לעומת זאת, אם אתם לא נמנים עם אף אחת מהקבוצות הנ"ל, הייתי ממליץ לכם לשקול לצפות בסרט אחר. כי כמה שהשעה השנייה של "מיס פרגרין" מוצלחת, היא עדיין מפצה רק בקושי על הסתמיות הבלתי נסבלת של השעה הראשונה. לשיקולכם.

ציון: 6