ספרו של יצחק קאול "מחובר" הוא אוטוביוגרפיה של אחד המנהלים הבולטים שהיו כאן בתחום התקשורת ובענפים נוספים. הספר הוא מסע מרתק בתולדות הכלכלה הישראלית וגם עדות אישית, מסע בין תקופתי, בהיסטוריה הניהולית המקומית. החלקים הראשונים של הספר יקרים מפז, משום שהם מתארים תקופה קדמונית של הכלכלת בישראל, שבה היא התקיימה בגרסת 1.0, הגרסה האולטרה-סוציאליסטית שלה. ב"מחובר" מקבל הקורא הצצה למדינה שונה לחלוטין העונה לאותו שם. כלכלה שנוהלה כמעט במלואה על ידי גופים ממשלתיים או חצי ממשלתיים (ההסתדרות).
למי שנולד משנות התשעים ואילך, יהיה קשה לדמיין או להכיר את מדינת ישראל כפי שמכירים אותה ילידי שנות השמונים או קודם לכן. כיום הכלכלה הישראלית היא מעין שעטנז בין כלכלת שוק חופשי לגופים שהם שרידים ארכיאולוגיים של סוציאליזם מרקיב מימי מפא"י. יש גם וגם. יש גם קניונים, חברות סלולר חכמות, חברות טכנולוגיה נועזות ומידה מסוימת של חירות כלכלית אישית. אבל במקביל יש לא מעט גופים שנשארו מהעולם ההוא, מהעולם הישן, שאני ביני לבין עצמי נוהג לכנות "ישראל הסובייטית".
אותה ישראל התקיימה בערך עד לשנת 1985. בסוף חודש יוני באותה השנה ביצעה הממשלה בראשותו של שמעון פרס ז"ל, ושר האוצר יצחק מודעי ז"ל, את תוכנית הייצוב שהחלה את המפנה לניתוק מניהול ממשלתי עצל ובעיקר ממשק שהוא בחלק גדול שלו מנוהל ומוחזק על ידי ההסתדרות, שבעיקר נקרא לסבסד את הפסדיה, תוך כדי תשלומי מיסים.
יצחק קאול היה שם בכל הצמתים. סיפורו האישי מספר את הפרקים הפחות מוארים בתולדות הכלכלה הישראלית. הוא טיפס בהתמדה ובשקדנות במעלה סולם הדרגות הבירוקרטי, תוך שהוא מתקדם עקב בצד אגודל, במעלה ההיררכיה של גופי התקשורת הממשלתיים. מסע שאותו צלח הן בזכות תכונותיו האישיות, ושבפרקיו המתקדמים כללו את הנחת התשתית למעצמת התקשורת שנוצרה כאן. הממשלה אולי תקעה הכל, אבל ההפרטה שיחררה את הלחץ וגרמה לתחרות עזה.
כיום כאשר חברות הסלולר מאפשרות לכם לרכוש כמה "קווי טלפון" בלי לחכות כמעט דקה על הקו, קשה להסביר לישראלי הממוצע, שפעם הממשלה היתה זו שמתקינה את קווי הטלפון, ושהיה תור של 10 שנים לקבל קו טלפון משלך. ושהיו רשימות למיוחסים ולחברי מפלגה, רופאים וכל מיני דרגות בעולם האורווליאני של "שווים ושווים יותר".
קאול היה שם, מהצד השני, והוא התברג בתפקידי מפתח שאפשרו לו לראות את הקקפוניה של קרנבל העובדים הממשלתיים. אינספור ועדים רבים בינם לבין עצמם, וכל ועד "כועס" על תגמול של הוועד האחר, ולבסוף אחרי אינספור שביתות ומאבקים הכל "מתכנס" לייצור של מספר קבוע של קווי טלפון בשנה לפי הסכמי השכר הקיבוציים.
וכך מתאר קאול "שנים מאוחר יותר ישאל השר יצחק מודעי כיצד יכול להיות שמדי שנה, עובדי הטלקומוניקציה במשרד מתקינים בדיוק 50 אלף טלפונים ללא כל סטייה. הוא לא ידע שהנימוק העיקרי לכך הוא שיטות שכר העידוד הקיימות, הנורמות הנהוגות והתנגדות העובדים לחדירת שינויים טכנולוגיים."
בספר מתוארת בדקדקנות התנהלותם של משרדי הממשלה הרלוונטיים בתחום התקשורת. ממשרד הדואר של שנות ה-70, אל משרד התקשורת שירש אותו. הקמת הרשויות הממשלתיות בתחום. ולבסוף, המאבק שנשא פרי להקמת חברת בזק, שאותה ניהל קאול בשנים גורליות. אל עידן ההפרטה שבמידה רבה הוליד את ענף התקשורת שאנו מכירים כיום. יש לציין גם שקאול המשיך לאחר מכן לתפקיד מפתח לא חשוב, שאינו בענף התקשורת והוא ניהול תאגיד כלל. בספר מתאר קאול כיצד ליאון רקנאטי באמצע שנות התשעים הביא אותו לנהל את כלל לאחר שראה את עבודתו בבזק.
"אם הממשלה הפדראלית היתה אחראית למדבר סהרה, בתוך 5 שנים היה נוצר שם מחסור בחול", אמר הכלכלן הנודע מילטון פרידמן. ואכן, אם ממשלת ישראל היתה ממשיכה להחזיק בענף התקשורת, ולא לאפשר לכוחות השוק החופשי לפעול בו, עדיין היינו מחכים לחוקים חדשים ש"יצילו" את הענף. ולראייה, הממשלה בישראל מחזיקה ברוב רובן של האדמות של המדינה, בכל מנגנוני התכנון על הוועדות האינסופיות שלהם שכמעט ולא מתכנסות - ויש מחסור מתמיד בדירות.
ספרו של קאול מספר פרקים חשובים בתולדות הכלכלה הישראלית. הספר נותן עדות אישית של מנהל שהיה בצמתים החשובים, ומוסיף נדבך מעניין לנקודות זמן היסטוריות בתולדות המשק. זהו חומר קריאה מעניין לציבור הרחב, ולכל מי שיש לו שאיפות ניהוליות. המסר המעודד שאני שואב ממנו הוא שלבסוף השינוי מגיע, ואם פועלים ביושר והגינות ובשקדנות, גם מצליחים להביא אותו. המסקנה שלי היא שתהליך ההתנתקות מבירוקרטיה ממשלתית מסורבלת וקפקאית הוא אפשרית, אבל הוא לוקח שנים ואינו בבחינת "זבנג וגמרנו".
מחובר / יצחק קאול; הוצאת קונטנטו, 506 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו