לו היה נוחת היום בישראל חייזר, מקבל שלט טלוויזיה ומנסה להסיק מסקנות מתוך צפייה במקומיים היה מתרשם כי מדובר ביצורים המרבים לארח, לבשל ולאכול. כשהם לא עוסקים באחת משלוש הפעילויות האלה, הם מדברים למצלמה, מספרים את מי הם אוהבים או לא אוהבים, מפנטזים על פרסים, על מאכלי גורמה או על מירי בוהדנה. אלו הם הישראלים, חובבי הבישול והריאליטי, ועכשיו נוספה להם עוד מנה בתפריט: "בוא לאכול איתי", פורמט בריטי המשלב תחרות בין בשלנים חובבים לשיחת מספרה, קרי רכילות וביקורת. חלוקת הציונים מאחורי גבם של המארחים היא בונוס המותאם היטב להוויה הישראלית. אחרי שאמרו שהיה עשר, נוהגים הישראלים לחלק בקמצנות שישיות. טוב, אם יש משהו שישראלים באמת מומחים בו זה לבקר. מבנה הריאליטי מפגיש מדי שבוע חמישה אנשים שאוהבים לבשל. הם מארחים זה את זה, מכינים ארוחות פרי ידיהם, ובסיום כל ארוחה מחלקים ציונים המסכמים את החוויה שעברו. המנצח השבועי קוטף פרס נחמד, חוויה קולינרית באיטליה, המזכיר ימים קסומים שבהם חילקו בשעשועונים פרסים סמליים לאות תודה על המאמץ. ב"בוא לאכול איתי" הפרס הוא הצימוק שעל הגלידה. הרצון לזכות בתחרות נובע משאיפה להכרה בכישרון. הבשלנים בעיני עצמם זקוקים לפידבק חיובי, ומי אם לא ישראלים שהם בחיים לא פגשו יכולים להיות אובייקטיביים ונטולי דעות קדומות. את כל התבשיל הזה עוטפת קריינות קומית של שי אביבי. אביבי הוא טעם נרכש. יש כאלו שיתענגו עליו, בעוד אחרים יתחננו לקבל אותו בצלוחית בצד. כאן, בכל אופן, הוא חלק בלתי נפרד מהמנה. הערותיו יוצרות רגעים משעשעים בדומה ל"פופ-אפס", מה שמוביל לשאלה מדוע לא היה מוטב לשתול כאלו, במקום לרתום טאלנט בלתי נראה לתוכנית. בתוכנית ריאליטי המבוססת על יחסי אנוש (וקורטוב כישרון בישול) חייבים להיות "טיפוסים". הליהוק הלך לכיוון סטריאוטיפי, וכדי להקל עוד יותר על הצופים הובלטה בעריכה תכונת אופי אחת של כל בשלן חובב. כך זכתה אורלי לשבת על משבצת ה"עממית", רונן קיבל את התואר "צפוני", גלי התבייתה על ה"עשירה" - הו, שלום מגדלי יו, ככה אתם נראים מבפנים? ואילו אלינור וחיים הסתפקו ב"יפה" וב"צבעוני", בהתאמה. ההשטחה והחד-ממדיות עשו עוול לבשלנים, שהלכו ונפתחו מול המצלמות. אין כמו כמה שעות במטבח מהביל כדי להוציא מגלי שאגות צחוק מטרידות. האירוח השני ששודר אמש היה מופת של מפגש קצוות. אורלי וחיים הגיעו למגדלי הפאר בתל אביב, ונדהמו לגלות שמדובר בדיוק במתקן הנובורישי ומנקר העיניים שדמיינו. המפגש עורר מתחים ישנים על רקע כלכלי, וביטא היטב את הפער בין המעמדות בחברה הישראלית. הסגנון הקומי מחייב שוויון בירידות על המתמודדים, וכך קיבלו המרוקאית החמה שיורה "מאמי" ו"כפרה" לכל עבר, והגרושה שמבלה בשופינג ובשופוני את אותו יחס מאביבי. המשתתפים, שאינם מחויבים להעניק יחס שוויוני, העניקו לגלי שמיניות, ובלי שידעו זאת נתנו לה את הבכורה. "בוא לאכול איתי" מסתמנת כמנה מבטיחה ומקורית. מסתבר שלמרות המוניטין המפוקפק שיצא לו, המטבח הבריטי מסוגל לייצר דבר מה שיערב לחך הישראלי.
