זה לקח שבוע ימים ו־70 שוטים שונים כדי לצלם את סצנת המתח הטובה ביותר בתולדות הקולנוע, ולא מעטים יגידו, הטובה ביותר בכלל: סצנת המקלחת מ"פסיכו". הבמאי הגאון של "פסיכו", אלפרד היצ'קוק, הסביר בפרוזאיות בריטית יבשושית כי הבעיה היתה הצורך להסתיר את שדיה של ג'נט לי, ולכן "לא היה אפשר לצלם את זה מהר".
אבל גם היצ'קוק מכיר בגדולתה של הסצנה הזאת ואת היותה ציון דרך בעשייה הקולנועית, כשהוא אומר "לא היה כאן מסר יוצא דופן, או משחק משובח במיוחד, או רומן גדול - ההשפעה של הסרט על הצופים נבעה מקולנוע טהור". במילים אחרות, המדיום כאן עשה את ההבדל. ואתה מרגיש, כצופה, שמערבולת הרגשות שלא תיאמן שהסצנה הזו מעוררת לא היתה יכולה להתרחש בשום מדיום אחר: לא על במה, ולא בין דפי ספר ולא על קנבס - הקולנוע, והקולנוע בלבד, הוא שמחולל אותה. ואז אתה גם מבין מדוע נחשב היצ'קוק לאמן, ש"כותב עם מצלמה".
סרטו המרתק, לא רק לחובבי קולנוע מכורים (אבל להם במיוחד), של קנט ג'ונס מתעד את אחד האירועים המכוננים בתולדות הקולנוע העולמי: ראיון שנמשך 8 ימים, שנתן היצ'קוק לבמאי הצרפתי הנודע פרנסואה טריפו ב־1962. טריפו, שלמרות גילו הצעיר (30) כבר היה במאי מוערך בעצמו ("ז'יל וז'ים", "400 המלקות"), העריץ את היצ'קוק. הוא הרגיש שהיצ'קוק, שהספיק לביים עד אז 40 סרטים והיה בשיא תהילתו, שיחרר אותו כאמן ורצה לגמול לו ולשחרר אותו מהדימוי הקליל שדבק בו. בסופו של הראיון גלוי הלב כינס טריפו את תעתיק השיחות לספר, שיצא לאור ב־1966 (הופיע בעברית בהוצאת בבל ב־2005) ושינה אחת ולתמיד את היחס להיצ'קוק: לא עוד "במאי של סרטים קלילים", אלא אמן מהשורה הראשונה.
50 שנה אחרי חושף הסרט את אחורי הקלעים של הראיונות (שלוו במתורגמנית), ובייחוד את סרטי ההקלטה, שמאפשרים לשמוע את היצ'קוק עצמו, בקולו המדוד והכבד, מתאר את תהליך העבודה שלו על הסרטים שעיצבו את הקולנוע כפי שאנחנו מכירים כיום, את צורת החשיבה ותהליכי קבלת ההחלטות שלו, כולל דעתו הבלתי מצונזרת על שחקנים ("כל השחקנים הם בקר") את בניית המיזנסצנה, בניית המתח אצל הצופים ושלל אנקדוטות שלא יסולאו בפז. הראיון לא צולם בווידאו אבל לווה בתמונות סטילס נפלאות של פיליפ הולסמן, שגם אותן היצ'קוק מביים כשהוא נותן הוראות בימוי לטריפו המתמסר. היצ'קוק נודע כבמאי בעל יד ברזל שהסרט ישב בתוך ראשו בדיוק מתמטי עוד בטרם צולם הפריים הראשון ("הייתי רוצה לראות את דה נירו ופאצ'ינו משגשגים תחת מטריית הברזל שלו", אומר פיטר בוגדנוביץ', שמרואיין בסרט עם קולנוענים מהשורה הראשונה כמו מרטין סקורסזה, ווס אנדרסון, פול שרדר ורבים וטובים אחרים). היתה לו שליטה מוחלטת בכל סרט, מתוך תפיסת עולם ש"אם אתה נותן לדמות לביים - היא לוקחת את הסיפור לאן שהיא רוצה". האיש שאמר "ההיגיון משעמם" הוכיח את זה בצורה נפלאה בכל סרטיו, שבהם הפתיע את הצופים בכל צורה אפשרית. קטעים מהם מלווים את הסרט ולשלושה ניתן מקום נרחב: "הציפורים", "פסיכו" ו"ורטיגו" - שמפוענח על ידי היצ'קוק, על משמעויותיו המיניות מרחיקות הלכת, לפרטי פרטים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
