"אני מודה, ביקורות רעות מעצבנות אותי"

שלוש פעמים במהלך השיחה עם צביקה הדר, האבאמא של "כוכב נולד", עיני התכלת הגדולות שלו נוצצות מהתרגשות. בפעם הראשונה זה קורה כשהוא נזכר ביום האודישנים הראשון לעונת הבכורה של "כוכב נולד", לפני כמעט עשור ("הגענו לאיזה אולם בצפון בתקווה שיגיעו כמה עשרות, ומצאנו נחיל של אלפי אנשים. באותו הרגע הבנו שעלינו על משהו"). בפעם השנייה, כשהוא מדבר על נינט טייב, בוגרת עונת הבכורה והכוכבת הכי גדולה שהריאליטי הישראלי הצליח להנפיק. ובפעם השלישית - כשהוא מדבר על מרגול, השופטת שלא זכתה להגיע לעונה העשירית שמחכה מעבר לפינה.

במקרה של מרגול, היתה שם אפילו דמעה שהתרוצצה בתוך גלגל העין. "הסיפור הזה תפס אותי בזמן שהייתי בביקור אצלי אחותי באטלנטה. פתאום התחילו להגיע הידיעות על המעצר של מרגול. ישבתי אצל אחותי, צפיתי בחדשות שמשודרות בערוץ הישראלי, ופשוט בכיתי. אני רואה את מרגול, שהיא לא ילדה, ואני מכיר אותה כל כך טוב ויודע כמה היה קשה לה, למשל, עם התנאים של הודו כשצילמנו שם, ואני קולט שהיא במעצר, מי יודע באילו תנאים. ועוד לפני שאני מעכל מה קורה, הסאגה מתפתחת ויש חקירה וסיפורי איומים וזה מידרדר ולך תדע כבר לאן זה יתפתח. זה תפס אותי לגמרי לא מוכן. יש לי המון אהבה וכבוד אליה, העברתי איתה אלפי שעות במסגרת התוכנית, כולל נסיעות צמודות לארה"ב, לברזיל, להודו, וכמעט לכל נקודה אפשרית בארץ. אני אוהב אותה כאדם ומאוד מעריך את הדרך המקצועית שהיא עשתה כאמן, ופתאום זה. צפיתי בחדשות ולא יכולתי להאמין, לא למה שמייחסים לה, אבל גם לא לכל הקרקס התקשורתי שעשו סביב זה. כן, היא עשתה משהו מצער מאוד, שבסופו של דבר היא גם הודתה בו והביעה עליו חרטה, ומצד שני, העליהום התקשורתי עליה היה חסר פרופורציות. לפרסם תמונת ראש שלה כשהיא מחזיקה מספר עציר? מה ניסינו להיות פה? אמריקה-"

ואתה חושב באותם רגעים גם על כוכב נולד? אולי זה הסוף-

"לא. כל מה שקרה, קרה מתחת לאף של התוכנית. היא לא התכוונה לפגוע בתוכנית, ואני גם לא חושב שהיא באמת הבינה מה ההשלכות של המעשים שלה. אני לא מקל ראש במעשים, אבל התקשורת התלהמה בצורה מוגזמת והיו המון אי דיוקים. כתבו שבזמן שצדי ואוחובסקי הגיעו לבית המשפט להתייצב לצד מרגול, אני לא הגעתי כדי שזה לא יידבק אלי. נו, באמת. אם מישהו היה טורח להרים טלפון הוא היה מגלה שאני בארה"ב. אבל למה לברר כשאפשר לחרוץ גורלות?

"עיתונאים מסוימים ניסו להפיל את הפרשה על 'כוכב נולד', כשכולם יודעים שלתוכנית אין שום קשר לכלום. היתה פה מניפולציה תקשורתית גרידא, במטרה לנסות לפגוע ב'כוכב נולד'. לכתוב ש'הפשע המאורגן מגיע לתוכנית של ילדינו' זאת הגזמה פרועה ומניפולציה עיתונאית בשקל, בדיוק כמו הפעם שבה התגלה שעומר אדם עדיין לא בן 16, והואשמנו שידענו את זה מראש. תשמע, אני בן אדם שמטבעו מאמין בטוב, ובדנ"א שלי אני אדם תמים מאוד. מגיע אלינו ילד שנראה מבוגר, שהכרתי אותו ואת הוריו ממופע 'שיר נולד', ולא העליתי על דעתי שהוא יזייף חתימת הורים או שמישהו לא אמר מידע או שכח לדווח אמת. הרי אם הייתי רוצה הייתי יכול למצוא דרך להשאיר אותו בתוכנית, אבל בגלל שהתוכנית ישרה, החלטנו להיפרד, ועשינו את זה בלחיצת יד.

"כל הזמן מנסים להדביק ל'כוכב' פרשה זו או אחרת, וזה פשוט לא נדבק כי אין מה להדביק. ככה היה גם עם פרשת זיופי הקולות של תמר יהלומי בעונה האחרונה. אני יותר ישר מישר".

דיברת עם מרגול מאז סיום הסאגה המשפטית-

"דיברנו פעמיים או שלוש בתקופה שאחרי, ובאופן טבעי היה איזשהו מתח. אל תשכח שאנחנו כבר לא בקשר של עבודה יום-יומית, והדינמיקה היא אחרת".

"בפרשת ג'קו היה מקרתיזם"

שום דבר לא מצליח לערער את הביטחון של צביקה הדר (46) ב"כוכב נולד", או - כפי שהוא מגדיר את התוכנית - "פרויקט חיי". למרות השמועות שנופצו לאורך השנים על ירידתה הצפויה מהמסך או החלפת המנחה, הדר לא רואה שום סיבה הגיונית לתלות את החליפה. לא פרשת מרגול, לא התרסקותו הכואבת של ג'קו אייזנברג יממה אחרי שהומלך כמלך המסרונים החדש, לא המבקרים הציניים. וגם לא "דה וויס", התוכנית המוסיקלית המתחרה. "כשיצאנו לדרך כתבו עלינו שאנחנו משחיתים את הנוער, והיום אומרים שאנחנו סמן תרבות שמחיה שירים נשכחים ונותן במה לאמנים. קל לבעוט בתוכנית ולשכוח את כל ההישגים".

אין בך חשש שהקהל שמחפש גירויים ישתעמם ויפנה עורף-

"אנחנו עובדים על התוכנית כל כך קשה, הרבה לפני שהיא עולה, כך שהתשובה שלי היא שלילית. אין אצלנו מקריות על המסך. התוכנית משודרת בין מאי לאוגוסט, אבל אנחנו עובדים עליה חודשים לפני כן. מרעננים את הפורמט, מחליטים איפה נשים כל מצלמה כדי לרגש באודישן, איך נפתיע, את מי נפתיע, איך נחדש. אנחנו לא נחים לרגע. נכון שהעידן היום הרבה יותר אגרסיבי, אבל אני גאה בזה ש'כוכב' היא תוכנית לכל המשפחה, שההורה לא צריך להיות דרוך ממה שיראו על המסך בעוד רגע או מה יגידו".

אף על פי ש"כוכב נולד" היא תוכנית ריאליטי שמולידה כוכבים, שכמו שבקעו ככה נעלמו אל האנונימיות, בכל שנה יש מתמודד תורן שמתלונן על כך שההפקה נטשה אותו מייד אחרי שהאורות כבו. "התהליך הזה הוא חלק מהמקצוע", אומר הדר, "ומי שמבקש להיות במקצוע צריך להביא את זה בחשבון. מי שחושב ש'כוכב נולד' זה לכל החיים ושנשב ונחפש לו שירים - טועה. אנחנו מסבירים את זה כבר מהיום הראשון שאנשים מצטרפים לתוכנית. אם תסתכל לאורך כל העשור, תראה שיש עשרות אנשים שלקחו מהתוכנית המון. ויש גם את אלה שפיספסו".

אבל תסכים איתי שהחשיפה המיידית והפרסום העצום עשויים לשבש דעתו של אדם.

"אין הכנה לפרסום. מישהו הכין אותי לטירוף של 'הקומדי סטור'? לא. שבע שנים הופעתי במרתפים ובבמות קטנות עם מופע סטנד-אפ, אף אחד לא הכיר אותי, וביום אחד הייתי ז'וז'ו חלסטרה. כן, קיוויתי, רציתי, חלמתי אבל אף אחד לא הכין אותי. בסופו של דבר, ההישרדות וההתמודדות הן עניין של מבנה אישיות וחוסן נפשי. תסתכל על חמשת חברי 'הקומדי סטור'. חלק הלכו לפה וחלק הלכו לשם. אנחנו ב'כוכב' מסבירים ומלווים. גם עם פסיכולוג".

אילן רבינוביץ'-

"אני לא מכיר אותו, ואני לא רוצה לדבר על אילן כזה או אחר. גם בפרשת 'האח הגדול', כמו בפרשת מרגול, התקשורת ניפחה את הדברים לממדים מפלצתיים. אני לא יודע מה באמת קרה ב'אח הגדול' ואיפה האמת, אבל ברור לי שיש פה לא מעט אינטרסים שהם לא הכי כשרים. השבוע הביאו לי את העיתון שמפרסם כתבות שליליות על 'האח הגדול', ולא היה בו שום דבר על 'האח הגדול', וחשבתי שמישהו הביא לי את העיתון הלא נכון".

עושה רושם שיש לך בטן מלאה על התקשורת.

"אני מספיק שנים בתעשייה. נכוויתי מספיק. זאת גם הסיבה שאני לא מתלהב להתראיין. תמיד הכותרות הן כל כך דרמטיות ומוגזמות, שלא לדבר על זה שאני שונא להצטלם לכתבות של עצמי. זה תמיד נגמר ב'שים חליפה, תעשה מנגל ותנפנף עם כוכב'. אני אומר לך דוגרי שאם לא הייתי צריך לקדם את התוכנית, לא הייתי מתראיין. לא נוח לי".

התקשורת אשמה גם בנפילה של ג'קו?

"אני לא מחפש אשמים, אבל אני בהחלט יכול להגיד שגם פה היה עליהום מטורף. בעיניי הסיפור עם ג'קו הוא סיפור טרגי מאוד. מדובר באחד האנשים הכי מוכשרים שפגשתי מעולם. יוצר מוכשר, בן אדם טוב וגבר שבגברים, שנפל למלכודת ולטיימינג שפשוט אי אפשר לצאת מהם.

"הוא התראיין בימים של מלחמת לבנון השנייה, כשהיתה פה אווירה מאוד מסוימת, ונפל קורבן למלחמה בין עיתונים שמנסים להביא ראיון ומתחרים מי יביא כותרות רועשות יותר. זה היה כמו כדור שלג שלא היה אפשר לעצור. היו בפרשה הזאת המון צביעות, רדיפה ומקרתיזם פסיכי. זה כואב כי הוא לא עודד להשתמט, אבל זה כבר לא היה משנה. כל מה שהוא ניסה לומר ולהסביר אחר כך כבר לא היה חשוב. הוא היה גמור רגע אחרי שזכה, והמשיכו לעשות מהשאריות של הכותרות עוד כותרות. זה היה נורא. הוא התנצל, אמר סליחה, אבל זה לא התקבל. מאחד האנשים הכי אהובים הוא הפך לאחד האנשים השנואים שלא יכולים ללכת ברחוב. שנים אחר כך עוד צעקו לו 'מניאק' בכל פעם שהוא יצא מהבית, עד שהוא נאלץ לעזוב את המדינה ולעבור לאמסטרדם. וזה כואב לי. זה גם מראה את הכוח האכזרי של התקשורת, שרוצה להמליך מלך ואז לשבור לו את הרגליים".

אתה מרגיש את זה גם לגביך-

"לא, לא. לא ככה. אבל אני בהחלט מרגיש שתמיד מחפשים מה לכתוב ואיך לעקוץ. תמיד יש מבקרים שיחפשו את הדבר הרע, ומצד שני, אני מבין שזה המשחק. גם 'כוכב נולד' מושתתת על ביקורת של שופטים ושל הקהל. מצד שני, אנחנו משתדלים שהביקורת שלנו תהיה בונה. היא באה ממקום טהור, כשהמטרה היא לשפר את המתמודד.

"אני חייב להגיד את האמת: כשכותבים משהו לא טוב זה מעצבן. אני לא מכיר בן אדם שכותבים עליו משהו שלילי וזה עובר לידו. אני מתבאס. מודה. לכתוב ביקורת זה מקצוע מטומטם. בן אדם בא, משקיע ועושה, ואז בא מישהו אחר ומבקר את זה, מה עוד שחלק מהביקורות נגועות באינטרסים כאלו או אחרים. תשמע, אני קורא את הביקורות ומהרהר בדברים. אני קורא שאני חם מדי, שאני מחבק את המתמודדים, ושיש לי בדיחות קרש בין השירים. זה בסדר. זאת הבחירה שלי לשים את האגו שלי בצד ולתת את הבמה לצעירים. אנשים שוכחים שהרבה לפני שאני מנחה ב'כוכב נולד', אני שחקן וסטנדאפיסט. בסופו של דבר, את הביקורות האמיתיות אני מקבל מאנשים קרובים, שאני יודע שהכוונות שלהם טהורות".

גם ב"דה וויס" תפקיד הביקורת הוא לשפר את המתמודד?

"כן. אבל זה שונה".

מה שונה?

"הרבה דברים. הפורמט, המתמודדים והשופטים. אני אסכם את זה במשפט אחד שאומר הכל: הכוכב הכי גדול של 'כוכב נולד' זאת נינט. הכוכב הכי גדול של 'דה וויס' זה אביב גפן. זה אומר הכל. אצלנו השופטים הם לא ה-עניין של התוכנית. הם מתבקשים לשים את האגו שלהם בצד, כדי לבוא ולתת מעצמם".

"אני מעריץ את נינט"

מה סימסת לטמירה ירדני ויואב צפיר בערב הבכורה של "דה וויס"?

"לא ראיתי את התוכנית באותו ערב. הרגלי הצפייה שלי הם ספורט, ספורט וספורט. אני מקליט כל מיני תוכניות אחרות ואז מריץ".

אז מה סימסת להם כשהרצת את התוכנית?

"שהאלמנט של הכיסאות המסתובבים מגניב, ושזאת הפקה ראויה שעשויה מצוין כמו בחו"ל. תשמע, אין כאן תחרות של ממש עם 'כוכב', אלו תוכניות שונות, ובשורה התחתונה אני בעד תחרות. כששמעתי שמעלים את 'דה וויס', השאלה היחידה ששאלתי היא אם יש מספיק אנשים מוכשרים להתחרות בשתי תחרויות מוסיקה. היה לי חשוב גם שהשופטים הכי טובים יהיו אצלי. אני יכול להגיד לך שלקרן פלס, לדוגמה, היתה הצעה להיות שם, ונלחמתי שהיא תהיה ב'בית ספר למוסיקה'. בסך הכל זה באמת בסדר שיש עוד תוכנית מוסיקה, זה מכניס את כולם לדריכות, והצופה מרוויח מזה. כשתצא מ'דה וויס' נינט - נדבר".

העניין הוא שגם מ"כוכב נולד" כבר לא יוצאת נינט.

"אבל יצאו סקעת ומארינה ומעודה ומויאל ורוני דלומי וחגית יאסו, וכל כך הרבה דוגמאות לכישרונות ענקיים. אחרי עשר שנים אנחנו יודעים שהרוב יחזרו לאנונימיות. זה פחות מרגש. ליבי רן זה לא אפקט בום? זה וואחד אפקט בום. לא תמיד אלו הזוכים ולא תמיד זה באופן מיידי, אבל בכל עונה יש כמה שפורצים. נכון שאפקט הבום של העונה הראשונה, שבו גילינו את נינט, לא קורה בכל עונה. זה היה רגע מכונן וחד-פעמי בטלוויזיה. אתה זוכר שזכינו בפרס העשור בטקס מסך הזהב אחרי העונה של נינט, והרבה אנשים בתעשייה קמו ואמרו שזה מגוחך? בפרספקטיבה של זמן אתה מבין את העוצמה של התוכנית ההיא ושל הרגע ההוא בחולות ניצנים".

מה אתה חושב על זה שנינט היפנתה עורף למיינסטרים לטובת מוסיקה הרבה פחות מתקשרת?

"אני מעריץ אותה על הדרך שלה, ועוד יותר מעריץ את טמירה ירדני על זה שהיא נותנת לה לעשות מה שבא לה. אנשים לפעמים לא מבינים את החיבור שלי עם טמירה ויואב צפיר.

"מה שאני אוהב אצל שני האנשים האלה זה הכבוד הגדול שיש להם לאמנות. הרי אם טמירה היתה רוצה, היא היתה מנווטת את נינט לייצר הרבה כסף. אבל היא נותנת לה המון כבוד לעשות את מה שהיא רוצה ומאמינה בו. נינה היא מולטי טאלנט שלא פגשתי הרבה מאוד שנים. לחשוב שהבחורה הזאת הפכה למה שהיא הפכה, זה מרגש אותי. זאת בחורה שהתגלגלה בין כל מיני תחרויות שירה הרבה לפני 'כוכב נולד', זכתה ב'כוכב', ואחרי הניצחון הופיעה על במה מאולתרת על משאית בקריית גת. היא שחקנית מוכשרת אף על פי שהיא לא למדה, והיא יודעת להגיש כל שיר שתיתן לה בצורה מרגשת מאוד. בשנים האחרונות היא יצאה לדרך שאני מכבד, שבה היא החליטה לחפש את עצמה מבחינה מוסיקלית".

תוך כדי שהיא מוותרת על הרבה מאוד כסף וחיבוק ציבורי.

"שזה מדהים בעיניי. הרי הכי מתבקש שהיא תעשה להיטים בטוחים. לקח לה הרבה זמן עד שהיא עשתה את הדיסק עם אביב גפן, והיא בסופו של דבר לא היתה בעניין והחליטה שהיא מחפשת את דרכה. להגיד לך שאני לא אומר לטמירה לפעמים: 'רבאק, חאלס כבר עם כל הג'ף באקלי הזה. בסדר, היא אוהבת אותו, אבל למה אני צריך לסבול? יאללה, שתביא איזה שיר פצצה שישרוט לי את הלב'. כן, אני אומר. אז מה-

"במקום להעריך את המסלול האמנותי שלה בוחרים להתעסק בזוטות של 'עשתה פרסומת וקרחת ופפראצי'. הפרסומות זה מה שמחזיק אותה כלכלית ומאפשר לה לצאת למסע המוסיקלי שלה. אני גאה בה על המסע הזה ועל התיאטרון שהיא עשתה ועל כל הניסיונות המוסיקליים. בסופו של דבר היא תמצא את המקום המדויק שלה".

"אין לי אומץ לסטנד-אפ"

במקור היקצה לנו צביקה שעה וחצי. אבל מה שהתחיל בבית קפה בשכונת צהלה בתל אביב, ליד ביתו, הסתיים בסופו של דבר במחנה האימונים של "כוכב נולד" אי שם, אחרי חמש שעות וחצי של שיחה. הדר הוא המרואיין האידיאלי, שמדבר ללא הפסקה, עמוס רגש, דוגמאות ופאנצ'ים, אבל גם שועל קרבות ותיק שיודע להוביל כל שאלה לא נוחה כדי לחזור לבייבי שלו, שהוא שותף גם בהפקתו וגם ברווחים ממנו ("'כוכב נולד' זה החיים שלי. זה הפרויקט חיים שלי"). תשאלו אותו למשל על שבעת הילדים שלו (שלושה מאשתו הראשונה, שניים מאשתו הנוכחית ושניים נוספים שהגיעו איתה), ותקבלו תשובה שמדברת על השפעת אתם-יודעים-איזו-תוכנית על הילדים של כולנו.

תגיד, צביקה פרוכטר הרומני מבאר שבע חשב שברבות הימים הוא יהפוך לסוג של סאלח שבתי עם שבעה ילדים?

"תמיד רציתי משפחה עם המון ילדים. אני מבסוט. וכאן סיימנו לדבר על המשפחה".

למה?

"כי אלה החיים שלהם. כשהם יהיו גדולים, אם הם ירצו לדבר בעיתון על החיים שלהם - בשמחה".

אני מתעניין כי נראה לי שלא פשוט לנהל קריירה תובענית לצד משפחה ענפה. איך מנהלים את זה?

"איך מנהלים נגרייה מוצלחת? בכיף".

ובכל זאת, צריכים הרבה אנרגיה נפשית כשיש לך בבית סוג של נבחרת משל עצמך.

"זה כנראה עניין של מבנה אישיות. אני יכול להגיד לך שזה כיף ומומלץ בחום".

אני מניח שיש לך לא מעט זמן בבית כדי להיות איתם.

"יש תקופות ויש תקופות. חלק מזמן האיכות שלי עם הילדים שלי הוא במשחקי כדורגל, בייחוד במשחקים של הפועל באר שבע. מגרש כדורגל הוא המקום היחיד בעולם שבו אבא וילדים יכולים לצעוק ולקלל יחד וזה יהיה לגיטימי,
או לפצח גרעינים כמו איזה ג'וחות וזה יהיה כיף. כיף לי שבשבת, כל בני המשפחה לובשים אדום כמו מטומטמים והולכים לעודד שחקני כדורגל. אני מניח שזה גם מזכיר לי את החיבור שהיה לי עם אבא שלי, שנפטר בגיל 53 מהתקף לב ולא הספיק לראות כלום מהחיים שלי, מההצלחה או מהילדים. וזה כואב. זה יושב לי עם צביטה על הלב.

"אני משתדל להיות כמה שיותר עבורם, אבל אני גם עובד, ובשנים האחרונות חצי מהשנה שלי מוקדשת ל'כוכב נולד' ובחצי השנה האחר אנחנו כל הזמן מפתחים במשרד אלף ואחד פרויקטים אחרים. גם יש פה ושם פסטיגלים או איזה מופע לחנוכה, ואני מרצה לא מעט בארגונים שמזמינים אותי על עולם התקשורת והטלוויזיה, ומספר על החיים שלי. יש לנו גם זמן איכות שלנו, למשל השבוע נסענו כל השבט לחופשה בקפריסין. יש ימים פנויים ויש ימים פסיכיים שאני נעדר מהבית לטובת צילומים".

והם בסדר עם זה-

"תשמע, זכיתי באישה מפרגנת ואוהבת ובילדים מדהימים, טפו טפו, חמסה, שום, בצל, שקל בנעל. בכל מקרה, אני לא נח הרבה. אני גם רוצה מאוד לחזור לסטנד-אפ ומתגעגע לזה אבל אני קצת חלוד. כאילו ששכחתי איך לרכוב על אופניים. פתאום אין לי אומץ".

"לא רציתי להפוך לבדיחה"

היה גם דיסק שהקלטת וגנזת. שיחררת סינגל אחד לפני שנתיים וזהו. למה ויתרת?

"היה לי צורך עז להקליט תקליט, עשיתי את זה, הוצאתי שיר וזהו. אה, והיתה הופעה אחת בפסטיבל הפסנתר שהיתה מרגשת, אבל הבעיה היתה שמצאתי את עצמי מתרגש יותר מדי. ממש התמוטטתי מרוב התרגשות, וזמר לא צריך להתמוטט. הקהל צריך להתמוטט מהתרגשות. גם היו כל מיני ראיונות עם שאלות בסגנון של 'אה, אז עכשיו אתה רוצה להיות הכוכב נולד-' שהרגיש לי נורא רדוד, והחלטתי שאני מוותר. הקלטתי דיסק מאוד מאוד אישי עם טקסטים של עדית פאנק ודורון מדלי ולחנים שלי, ולא רציתי להפוך את זה לאיזו בדיחה. חוץ מזה, אני לא באמת זמר. אני לא. אז פשוט החלטתי לוותר על זה".

אז יש מחיר ללהיות צביקה הדר-

"ודאי שיש, וזה בסדר גמור, אני לא מתלונן. גם ויתרתי על המון תפקידים לטובת 'כוכב', שהוא באמת הדבר הכי חשוב לי מבחינה מקצועית. אני עומד על הבמה וממש מתרגש".

אתה לפחות יכול כבר לצאת לפנסיה-

"הלוואי. אני מאחל את זה לעצמי, אבל אנחנו לא חיים בהוליווד. אנחנו בישראל. אני חי טוב ותודה לאל על הכל, אבל יש לי משכנתא בדיוק כמו לרוב האנשים פה. אמנם על בית יפה מאוד, אבל אני משלם, וממש לא יכול לפרוש. מצד שני, אני כן במקום שאני יכול לבחור מה לעשות, וזאת פריביליגיה עצומה. אני יכול לספר לך שאת 'שמש', לדוגמה, יכולנו להמשיך לעשות עוד כמה עונות, אבל לא רציתי כי האווירה על הסט הפכה להיות סיוט. גלית גיאת וגדי רבינוביץ' הם חברים שלי אבל עם חלק מהאנשים שם היה פשוט קשה לעבוד. אני זוכר שאמרתי לטמירה: 'רגע, זאת הפקה שלנו, נכון? אז די! אני לא רוצה יותר, ולא משנה כמה כסף יציעו לנו'.

"אחת ההחלטות שקיבלתי במהלך השנים היא שאני לא רוצה להיות במקום שבו אני סובל. שלא תבין אותי לא נכון, אני לא תמיד נחמד ומחויך. יש ימים שאני מסתובב בבניין של קשת ואנשים מפחדים להתקרב אלי כי אני עצבני בגלל שקיצצו לנו בכסף או שיש כל מיני שיתופי פעולה מסחריים שהם לא לרוחי. אבל בעיקרון אני משתדל לעבוד רק עם אנשים טובים שעושים לי טוב. המקצוע הזה הוא זכות גדולה, עד היום אני לא מאמין שאני מתפרנס מהתחביב שלי. באמת. יש לי חוזה לעונה אחת או שתיים קדימה אבל לא ל-20 שנים קדימה, ובטח שאין לי חוזה עם הקהל. יום אחד זה יכול להיגמר".

כמו שקרה לדודו טופז.

"הסיפור עם דודו הוא מאוד מורכב עבורי, כי היינו מיודדים. אבל במקצוע הזה יש המון לחץ, ציפייה וחרדות מהרגע שהפרויקט הבא ייכשל ולא יעבוד. המקום של אף אחד לא מובטח, וגם שלי לא. החרדה שזה ייגמר תמיד קיימת. המקרה של דודו הוא לא מקרה רגיל, הוא חצה את הגבול בצורה שאי אפשר לתאר וזה היה טרגי. מאוד מאוד טרגי. אני לא מדבר רק על אובדנו, אלא על כל הסיפור. יש פה מחלה קשה, וזה סיפור שהיה יכול להיגמר אחרת אם הוא היה מטופל אחרת".

הוא גם היה יכול להיגמר אחרת עבורך, אתה היית אחת המטרות שלו.

"אני מסרב לחשוב על זה כי זה מפחיד אותי. ברגע שהתקשרו אלי מהמשטרה ואמרו לי: 'היה איום רציני על המשפחה שלך', נחרדתי. זה היה רגע קשה לעיכול. תבין, הילדים שלי ושלו למדו יחד מהגן והיו חברים. זה סיפור שמאוד עצוב לי, וחבל לי מאוד על מה שקרה. מצד שני, זה שיעור בכך שאי אפשר לשרוד במקצוע הזה כל כך הרבה שנים אם לא עושים רק את מה שאוהבים, ואני פשוט אוהב כל רגע ממה שאני עושה. זה מה שנותן לי את הכוח להמשיך לעוד עונה ועוד עונה ועוד עונה. אני באמת באמת אוהב את זה".

yuvalab@israelhayom.co.il

* * *

שליפות עם צביקה

איראן: "פחד אלוהים"

באר שבע:"אני אוהב מאוד את העיר הזאת, חלק ממה שאני היום נובע מהחינוך של ההורים שלי ושל העיר. אני מרגיש כמו שגריר באר שבע בתל אביב. אני מאמין שגם בעצם היותי באר-שבעי מהפריפריה טמון הרצון שלי להצלחה".

גידי גוב:"אייקון ארץ ישראלי".

דגל ישראל:"אני גאה בו מאוד. זה מתחבר אצלי למקום רגשי שקשור באבא שלי, שהיה אדם ציוני מאוד. אני לא יכול לראות דגל מקומט או קרוע, ובכל פעם שנקרע לי דגל אני הולך וקונה חדש. אני קצת מתקנא באמריקנים בגלל האהבה העצומה שלהם לדגל. לפעמים נדמה לי שאנחנו מקבלים את המדינה שלנו כמובן מאליו".

יום העצמאות:"הכלבים שלי, שולה הדר וששון הדר, בורחים בטירוף מזיקוקים".

חופשה:"יש אצלי שני סוגי חופשות. האחת היא עם כל המשפחה, שזה בלאגן, אטרף ואדרנלין, והאחרת זו חופשה זוגית עם אשתי האהובה. אנחנו משתדלים למצוא פעם בכמה זמן יום-יומיים לחופשה ממוקדת ורומנטית".

חלום:"אני מת שמלכות היופי יפסיקו לחלום על זה שיהיה שלום ואחווה ושזה פשוט יהיה. חוץ מזה, זה לא מבריק, אבל בריאות ונחת מהמשפחה. טפו טפו טפו".

יאיר לפיד:"חבר. אני מעריך ומעריץ אותו על המהלך שלו. הוא ידע שיהיה עליו עליהום ובחר לעשות משהו שרוב האנשים במיליה שלו לא עושים. אני מעריך אותו מאוד, הוא עושה את המהלך של כניסה לפוליטיקה באמת ובתמים למען ילדינו ועתידנו ולא בשביל לתפוס שררה או ג'וב".

ישראליו-ת:"התגובות של האנשים ברחוב. כשהייתי ז'וז'ו חלסטרה והתחלתי לעשות כסף, רציתי אוטו חדש אבל פחדתי שיפתחו עלי עין, אז קניתי טנדר רנו אקספרס בצבע אדום. בכל פעם שעצרתי אמרו לי: 'זה אוטו של כוכב? מה, אתה עובד בדואר-' בסופו של דבר אמרתי לעצמי: 'מה, אתה אידיוט-' וקניתי שברולט לומינה, שהיתה החלום שלי. איך שאני מוציא את הרכב מהיבואן, עוצר לידי נהג מונית ואומר לי: 'למה לא, יא בן זונה'. התגובות האלה הן שיא הישראליות בעיניי".

משה פרץ:"הפתעה עצומה עבורי".

סיגר:"כמו עם הרכב, לקח לי שנים לצאת מהארון עם האהבה שלי לסיגרים, כי זה נתפס כמשהו מושחת. כשצילמנו את ה'קומדי סטור' עשינו את 'שיר הטרטע' עם אתניקס, ואז עישנתי מקטרת. זאב נחמה אמר לי: 'מה זה כל ההתעסקות הזאת-' ונתן לי סיגר הולנדי פשוט. ככה התחלתי לעשן סיגרים. אני מוציא כסף על סיגר אחד טוב בזמן שאחרים מוציאים אותו על שתי חפיסות סיגריות ביום. שנים עישנתי בחשאי, עד שהחלטתי להפסיק להרגיש לא נעים. לא גנבתי מאף אחד, וזה הכיף שלי. זה כנראה חלק מתהליך של שלמות שעברתי עם עצמי".

פחד:"הפחד שלי הוא על הילדים שלי. אני בן אדם שהולך עם הקטן לגינה ורואה את כל הממטרות הפתוחות ואת השפיץ של המגלשה. אני חרדתי מאוד בכל מה שקשור בילדים שלי. אני מנסה להסתיר את זה".

פייסבוק:"אין לי. לא מתחבר לכל עניין המכשירים, המחשבים, האייפונים והסמארטפונים. אני חי את זה באמצעות הילדים שלי, שכל היום דבוקים לזה. לפעמים אנשים אומרים לי: 'אני חבר שלך בפייסבוק', רק שאין לי פייסבוק, אז אם יש שם צביקה הדר, הוא מתחזה. אני כנראה שייך לעידן אחר, של חברים שמתחבקים ומתנשקים. אני מודע לזה שמדובר במהפכה גדולה וחשובה, אבל אני מחוץ לזה".

רומניה:"אני גאה ברומניו-ת שלי. אני מדבר רומנית שוטפת אבל לא הייתי מעולם ברומניה, למרות שאמא שלי רוצה שנעשה יחד טיול שורשים. זה מתעכב כרגע בגלל אחותי שעברה לארה"ב בענייני עבודה".