אי אפשר יותר להסתיר

למרות שמבחינה רפואית טהורה מצבה של המועמדת הדמוקרטית לנשיאות, הילארי קלינטון, משתפר, שונים הם הדברים בזיקה לסוגיית היושרה שלה. מבחינה זו, בהחלט אפשרי שלבעייתה הרפואית תהיינה השלכות פוליטיות מרחיקות לכת, שכן אין זה המקרה הראשון שבו מזכירת המדינה לשעבר וראשי הקמפיין שלה ניסו להעלים מעיני הציבור מידע רלוונטי ואמין בזמן אמת. גם בעבר עשו זאת, תוך הונאה ונקיטת טקטיקות מניפולטיביות, בטרם טפחה המציאות על פניהם. יחד עם עננת פרשת הדואר האלקטרוני הפרטי, המהווה ביטוי למגמה זו, עשוי להיסתם הגולל על ניסיונה לשקם את שמה ערב ההכרעה בקלפי. 

לפני ארבע שנים הפכו דבריו של המועמד הרפובליקני לנשיאות, מיט רומני, על אודות 47% מן הציבור האמריקני שאינם משלמים מסים ושאין להם שום אחריות לגורל עתידם, לקו פרשת המים. בכך הבטיח את כישלונו בבחירות מול הנשיא ברק אובאמה, שבדבריו היה כדי להעצים את דימויו הרווח כפוליטיקאי אליטיסט ומנוכר, הרחוק שנות אור ממצוקותיהם של העשירונים הנמוכים.

במקרה של קלינטון, הגרסאות השונות שהופרחו על אודות מצבה הבריאותי משקפות יותר משמץ של התנשאות כלפי הבוחר, שלכאורה אינו זכאי לקבל דיווח רפואי אמין על מצבה של מי שמבקשת להנהיגו. אם נוסיף לכך את אמירתה מיום שישי שעבר, כי 50% מתומכי יריבה הרפובליקני, דונלד טראמפ, מורכבים מציבור "שפל ובעל דעות קדומות", נבין עד כמה קלינטון קרובה, מכל הבחינות, אל נקודת המפנה בהתמודדות. 

זו נקודה, שאם תושג, אין ממנה דרך חזרה, שכן אין זו רק הבעת סלידה מתשתית התמיכה העיקרית של יריבה הרפובליקני טראמפ, המורכבת מלבנים מעוטי השכלה והכנסה, אלא היא מעוגנת גם בראייה סטריאוטיפית ופוגענית כלפי מגזרים רחבים בחברה האמריקנית, שאותם קלינטון מתיימרת לייצג מתוך הזדהות וחמלה. אין ספק, לפנינו דגם מוקצן של אליטיזם מעמדי, אף יותר מזה של רומני.

 

•••

אם נפנה שוב את הזרקורים אל החלטת קלינטון, שלא להעביר לציבור הבוחרים מידע אמין בזמן אמת, מתקבל הרושם שהיא חושפת את ניסיונה להתעלם מכללי המשחק האתיים והציבוריים. בניגוד למאמץ המתמשך של נשיאי ארה"ב, כמעט לכל אורכה של המאה ה־20, להסתיר מהציבור את מחלותיהם (או להפחית מהשלכותיהן), השתרשה בשלהי המאה הקודמת ובראשיתה של הנוכחית נורמה חדשה - גילוי נאות וחשיפה מלאה של התיק הרפואי מצידו של כל מועמד לנשיאות.

לכן, דווקא על רקע שקיפות מוחלטת זו, קשה להבין ולקבל את הניסיון של קלינטון לחזור במנהרת הזמן לעבר עידן ההסתרה. מבחינה זו התקבל הרושם שהמתמודדת למשרת הנשיאות נטועה לפחות מבחינה תודעתית בתקופתם של וודרו ווילסון, קלווין קולידג', פרנקלין רוזוולט, ג'ון קנדי ורונלד רייגן, שמחלותיהם הקשות שיתקו לא אחת את הבית הלבן. היו ביניהם שאף העבירו את קבלת ההחלטות לבנות הזוג, למקורבים ולבעלי תפקידים שמעולם לא נבחרו לתפקיד הרם.

כך, למשל, הפכה אדית ווילסון לנשיאתה הראשונה בפועל של האומה, לאחר שבעלה, הנשיא ווילסון, לקה בשבץ באוקטובר 1919. הוא היה מרותק למיטתו וכמעט שלא התערב בתהליך עיצובה של מדיניות החוץ האמריקנית. לית מאן דפליג שאזרחי ארה"ב לא ידעו דבר על חומרת מחלתו.

במקרה של הנשיא רוזוולט, לא זו בלבד שהעובדה שבצעירותו חלה בפוליו הוסתרה מהעם האמריקני, אלא שערב בחירות 1944 היה ברור לסובביו שימיו ספורים, אך הוא בכל זאת העמיד עצמו לבחירה בפעם הרביעית. הוא עשה זאת תוך שיווק שקרי של מצבו הרפואי, זכה באמון הציבור ומת בחלוף כשלושה חודשים מיום השבעתו. הוא הותיר בכך את ארה"ב בוואקום מנהיגותי חמור, בימים גורליים שבהם החל הסדר העולמי החדש להתגבש על חורבות אימפריית הרשע הנאצית (ושותפותיה). מחליפו, סגן הנשיא הארי טרומן, נכנס למשרד הסגלגל ללא הכשרה מוקדמת, ונאלץ להתמודד עם צילה של המלחמה הקרה, שהקדיר את שמי המערכה הבינלאומית.

15 שנים מאוחר יותר, נותר מצבו הבריאותי הרעוע של הנשיא קנדי בבחינת סוד כמוס. השאיפה לשמר בכל מחיר את תדמיתו אפופת הקסם והזוהר, המקרינה דינמיות (לאחר עידן הנשיא המזדקן והחולני דווייט אייזנהאואר), האפילה על החובה המוסרית להעביר לציבור "הערת אזהרה" על תחלואיו הרבים. קנדי הכריזמטי, מתחת לדימוי הנוצץ, תיפקד תחת השפעת מגוון תרופות, ובהן משככי כאבים, שבוודאי השפיעו על תפקודו כנשיא. 

כך, למשל, ביוני 1961, בעת פגישתו עם מנהיג בריה"מ ניקיטה חרושצ'וב, נאלץ קנדי להסתיר את כאביו והקרין בשפת גופו חולשה ועייפות, בשעה שביקש להעביר מסר של תקיפות ונחרצות. 

התולדה הישירה היתה התרשמותו של חרושצ'וב כי לפניו מנהיג רופס. החלטתו להציב על אדמת קובה טילים נגזרה, חלקית, מן הדימוי שעיצב לעצמו על מידת חוסנו של קנדי. משבר הטילים, שהתחולל במלוא עוצמתו באוקטובר 1962, ושהביא את מעצמות העל לסיפו של עימות גרעיני הרה אסון, היה אמור להמחיש את הסכנות שבעיוותי תפיסה שמקורה באסטרטגיית ההסתרה.

בשלהי המלחמה הקרה חזר על עצמו הסיפור, בכהונתו השנייה של הנשיא רייגן. הוא נכנס אליה ב־1984, כשלסביבתו היה ברור שהוא נמצא בתהליך של הידרדרות קוגניטיבית. כתוצאה מכך, בפועל, ראש הפירמידה השלטונית היה אדם שהלך והתנתק מהעולם, ושכושר שיפוטו בגד בו שוב ושוב. יועציו של רייגן השתלטו על תהליך גיבוש המדיניות בתקופה הקריטית, יחד עם אשתו ננסי, שהסתייעה בהחלטותיה בהמלצות אסטרולוגיות. רק בנס נמנע אסון גם בצומת אסטרטגי עתיר חשיבות זה.

 

•••

 

לאחר שכללי המשחק שונו, בשנות ה־90 של המאה ה־20, ומעטה הסודיות הוסר מעל התיקים הרפואיים של המועמדים לנשיאות, לא נותר אלא לחזור ולתמוה על כך שהמועמדת הנוכחית לנשיאות, הילארי קלינטון, בחרה לחזור אל העבר עמוס הסילופים והטיוח במכלול כה חיוני. לא נותר אלא לצפות ולראות אם דפוס התנהלות זה הוא שיסכל את מאמציה לשוב לבית הלבן, הפעם כנשיאה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו