ליאור אשכנזי הוא הומלס תל־אביבי מלוכלך מאוד, נחוש מאוד, לא התקלח תקופה, רעב. נקודת המוצא של "עקרון ההחלפה" היא שלטובת סיפור מתח טוב יצליחו הצופים למחול על כמה בעיות אמינות ואי־דיוקים קלים. הומלס שנראה ממש טוב גם כשהוא מלא איפור ("מלוכלך"), הומלס שהולך ממש מהר - כי יש לו תיק חקירה על הראש, כמו לרוב ההומלסים שפגשתם - הוא הומלס פיקטיבי. הדרמה הישראלית לא טיפלה בדמות ההומלס, והניסיון הראשון לתאר את חיי הרחוב נכשל בגדול. טוב, זה בגלל שאטלס (אשכנזי) הוא בכלל לא הומלס, הוא חוקר מז"פ רודף צדק המתחזה להומלס. בניגוד לרוב ההומלסים אטלס בחר בחיי הנוודות והעולב, הוא לא הידרדר אליהם. יש לו בית לחזור אליו, והוא יכול להשיג ארוחה סבירה בכל שעה. בקיצור, הוא זיוף אחד גדול. הצופים מצטרפים למסעו חזרה לחברה הנורמטיבית בשעה שהוא מנסה לפענח תיק רצח שופט, שבו היה מעורב בעבר בהיותו חלק מהמערכת המסואבת והמושחתת. עתידות: אשכנזי מגולח בג'ינס נקי וסניקרס, עוטה חיוך ניצחון.
"עקרון ההחלפה" היא שעטנז בין דרמה ישראלית קודרת המספרת סיפור עגום על גופים גדולים ומושחתים כמו המשטרה והפרקליטות, לבין דרמת בלשים אמריקנית, המביאה אקשן בדמות פרשיית רצח ישנה שנפתחת מחדש - ובעת ניסיון הפענוח מסמכים חשאיים נעלמים, עדים נמלטים וגופות נערמות בצידי הדרך. הגיבור שלה הוא אטלס, חוקר מז"פ ששירת במשטרה שנים ארוכות וראה גופות בכל מצב צבירה אפשרי. הנגיעה בפיגועי התופת שהתרחשו בארץ, טראומה לאומית, הופכת את "עקרון ההחלפה" לסיפור מאוד ישראלי. כדי לאזן את התמונה ולקרוץ לעולם (מיפ! מיפ!), אטלס רץ וחוטף מכות פוטוגניות בפרקי הבכורה, ללמדנו שאפשר להתאושש מפוסט טראומה. בעיקר אם הרעים רודפים אחריך והם, כמיטב המסורת האמריקנית, אנשים שהכרת כל חייך.
הדמויות המקיפות את אטלס כבר נלקחו מהמודל האמריקני. הפרקליטה הצעירה והמבוהלת דיתה חיספין היא הזרוע הנשית שתסייע לחוקר הנחוש לפענח את הפרשה. ליאת הר לב מגלמת בובת חרסינה נוירוטית שעלולה להישבר בכל רגע. היא מגיעה מצוידת בקשרים למעלה (אם שופטת) ולב שבור (רומן עם גבר נשוי), ועם אינטואיציות טובות ולב רחמן. האישה והילד שאטלס הותיר בבית הם העבר שעליו לתקן כדי לחזור לנורמליות. סמדר קליצ'נסקי מגלמת את האישה המאוכזבת והמרירה, ונווה צור (המצוין) נכנס לנעלי הבן המעריץ שמנסה לחקות את אביו. מערכת היחסים בין האב ובנו היא מקווי העלילה החזקים בדרמה, והיא בנויה היטב, כך ששווה לעקוב אחריה.
ומכאן לבינגו. הבאנקר של הסידרה הוא הצלע השלישית במשולש בלש־אישה־נבל. דן דה לנגה (מוריס כהן) הוא הילד הרע של המשטרה. הקצין הפלרטטן והמשוגע, חובב התקשורת והבלאגנים, היה חבר נפש של אטלס עד שהפך לאויבו המושבע. אחרי שורה של תפקידים בסדר גודל בינוני, כהן מגלם בכישרון רב שוטר מרושע ונבזי, בן זונה שכמוהו - באמת - עוד לא ראיתם. כאן באים לביטוי גם יכולות משחק וגם טקסטים מעולים, ושימוש מדויק בז'רגון משטרתי ומשפטי. רק למען כהן כדאי להתמיד עם "עקרון ההחלפה", ואם כבר החלפה, איך כהן לא הגיע לגלם את דמותו של אטלס? כל מאמן כדורסל מתחיל היה רואה את זה. חילוף מתבקש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו