מייד, עוד לפני הקריאה, מתעוררת השאלה: מה לחנה ארנדט, הוגת דעות פוליטיות מהמעלה הראשונה, ולביקורת שירה ומחזות? והיא, כדרכה, פוסקת בעוצמה ובבהירות: "אין להשאירו (את ברטולט ברכט) כך למחלקה לספרות. בה במידה הוא עניינם של אנשי מדע המדינה. התנהגות לא נאותה של משוררים ואמנים היתה, מימי קדם, בעיה פוליטית, ולעיתים מוסרית".
רבים מגנים את היושרה האידיאולוגית של ברטולט ברכט, בלי לגרוע מאיכותו כמשורר ומחזאי. מתארים התנהגות אנוכית, נצלנית ולא מוסרית. המרשים מכולם הוא פרופ' ג'ון פיוג'י, ב"חייו ושקריו של ברטולט ברכט" (דביר 2001), המספר על חיי מותרות, בעוד הוא מציג את עצמו כאמן פרולטרי אביון; על גניבות ספרותיות מבנות זוג, שאותן החליף כשם שמחליפים גרביים, ועל אנטישמיות בוטה. אין עוררין שברכט היה אדם מעשי וריפד היטב את קינו.
כריכת הספר (רסלינג)
חנה ארנדט סולחת לברכט. "אפשר להשאיר מחוץ לדיון את פנייתו של ברכט אל הקומוניזם. לא היתה זו יותר מטעות", היא קובעת, "הוא היה נאמן למפלגה, שמטרותיה היו להוליך שולל את העם ואת העולם". ארנדט העריצה את כישרונו ומתארת את ברכט כאדם צנוע ש"לא רצה ציון לשבח על כישרונותיו המיוחדים". היא אף מעלימה עין מהגניבות הספרותיות המיוחסות לו. "לא בכדי עשה ברכט שימוש קל דעת בתרגום צרפתי לפרנסואה ויון (משורר צרפתי בן המאה ה־15 ששיריו דומים להפליא לאלו של "אופרה בגרוש") - מה שרשויות החוק כינו, למרבית הצער, 'פלגיאט'".
אין זו רק מסה מעמיקה ומבריקה - כדרכה של ארנדט - על שירתו של ברכט, שאותו ואת בני דורו הכירה היטב, אלא בעיקר מסמך המגדיר את היחסים בין האמן והחברה. לדידה של חנה ארנדט, משורר אינו חייב להישאר כבול בגבולות ההתנהגות האתית המחייבת אדם פשוט. "אמת המידה היחידה שעל פיה אפשר לשפוט את התנהגותו האישית של המשורר היא שירתו".
ארנדט טוענת כי יש לתת למשוררים מרחב תמרון שלא נהיה מוכנים לתת איש לרעהו במהלך הרגיל של החיים. היא אינה מכחישה שתחושת הצדק עלולה להיפגע, אבל בטוחה שעקרון השוויון בפני החוק, שהציבור רואה בכלל כנורמה, אינו מוחלט, ומצטטת את המימרה הלטינית: "מה שמותר ליופיטר, אסור לשור".
אי אפשר לקבל דעה זו כשם שאי אפשר לקבל את המושג הניטשיאני של "האדם העליון", הבורא את חוקי המוסר שלו, או את עצם תהייתו של רסקולניקוב, גיבור "החטא ועונשו" של דוסטויבסקי, אם פגע בכללי המוסר כאשר רצח זקנה בעלת בית עבוט ושדד את כספה. ובכל זאת, כהרגלה כתבה ארנדט ספר פרובוקטיבי, מעורר מחשבה שאסור להחמיצו.
על ברטולט ברכט / חנה ארנדט, בחר וערך: יצחק לאור; מגרמנית: נועה קול; רסלינג, 100 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו