מעט מאוד תבונה או תום לב היו שם במאבק האחרון בין שומרי השבת לבין עבודות הרכבת. ברור לגמרי שהשבת באמת חשובה לפוליטיקאים החרדים, אבל נהמות הזעם הסדרתיות האלה, בכל פעם שמישהו מגלה לתדהמתו שישראל איננה מדינת הלכה, לא מוסיפות כלום לקדושת השבת ובטח שלא ליחסי הציבור שלה. ברור גם שתנועת הרכבות, וגם כספי הציבור, באמת חשובים לשר התחבורה, אבל ברגע שהוא כינס מסיבת עיתונאים והתרברב בעובדה שהוא לא סופר את הדוסים, הוא הפך את כל העניין לאישי ומפלג ובעיקר מכוער. ועם כל הכבוד לשבת קודש, כולנו בני אדם ופגיעה באגו היא כבר ליגה אחרת.
שמתי לב שבאותו מופע יחיד הקפיד השר כץ לכנות את השבת בכינוי הסבבי "סופ"ש". סופ"ש זה לא שבת בערך כמו שקבבוני חומוס זה לא פלאפל. יש הבדל מהותי וברור בין עבודות שמתקיימות בסופ"ש לבין עבודות שמתקיימות, חלילה, בשבת. ובקיצור, יותר מששמרו ישראל על השבת, שמר הסופ"ש את השר כץ, שהוא האחרון שאפשר להאשים בתמימות. אני, אישית, כבר כוסס ציפורניים בציפייה לנאום ההבהרה המפויס שבוא יבוא. זה יקרה, ככל הנראה, אחרי עוד שיחה קשה בארבע עיניים, ובאותו נאום, כמה צפוי, נזכה לשמוע מפיו של אותו שר עצמו ניגונים אחרים ובעיקר ביטויים אחרים. שום מילה על סופ"ש. בנאום ההוא נשמע על "שבת המלכה" ועל "נשמה יתרה", השר יספר על חיבתו למסורת ועל רב גדול שהיה במשפחה, ויתבל בציטוטים נבחרים מתוך "לכה דודי" ו"שמלת השבת של חנה'לה". השר יסמן לעצמו וי. גם המחנה החרדי יטפח לעצמו על השכם, ויגיד "הכנסנו לו באבי אביו". אבל השבת עצמה, כרעיון וכנכס תרבותי, שוב תישאר זרוקה על הקרשים אחרי שספגה שתי חבטות.
שבת הרי תמיד הולכת בשתיים. שני נרות, ושתי חלות, וגם את הסטירות והיריקות היא מקפידה לקבל בצמדים. מכה אחת מהדתיים המקצועיים שלא מפספסים הזדמנות לעשות עליה סיבוב פוליטי. וכמובן סטירה מצלצלת מהחילונים המקצועיים שלא מסוגלים להתאפק מלערוך חגיגת ניצחון קולנית, כאילו השבת היא קושאן של איזו מפלגה.
נציגי ציבור דתיים אוהבים להציג את עקרונות הדת כאקסיומות מברזל שאי אפשר לכופף אותן או להתפשר עליהן. מצד שני כל מי שמכיר מעט את המציאות מבין שהאמת, וגם החיים עצמם, קצת יותר מורכבים.
למשל, כשרות. במדינת ישראל, כידוע, אין צורך בחזרזיר תלוי בוויטרינה עם תפוח אדום בפיו כדי שהרבנות תסרב להעניק תעודת כשרות. לכאורה אין באמת קשר בין מצוות השבת לבין מצוות הכשרות, אבל למעשה, מסעדות שפתוחות בשבת לא יכולות להיחשב כשרות. אפילו אם יגישו שם רק מנות של חסה גוש קטיף ברוטב מים מינרליים הן יכולות לחלום על תעודה כדת וכדין.
אני זוכר גם דיווחים על תעודות כשרות שנשללו ממועדונים ומבתי קפה, ולא בגלל משהו שהתרחש בחדר המטבח בין המקרר לכיריים, אלא בעקבות אירועים כמו מסיבות כריסמס, שדי קילקלו את מערכת היחסים בין המקום לבין משגיחי הכשרות.
משום מה כל הדברים האלה לא נוגעים לבתי מלון. רוב בתי המלון בארץ הם כשרים. וכן: רוב בתי המלון בארץ מחללים שבת. או לפחות מבצעים עבודות בסופ"ש. הקבלה פתוחה. חדרים נתפסים וחדרים מתפנים. הפקידים גובים תשלומים והחדרניות שואבות אבק. המציל בבריכה שורק, הפסנתרן שוקע בדיכאון הלובי'ס האינסופי, וצוות ההווי נותן ביצועים בלתי אפשריים, ועדיין אף אחד לא מאיים לשלול מהמלון את תעודת הכשרות שלו.
יותר מזה. בכניסה לחדר האוכל שואלים איזה חדר אתה. העט שלוף, ושומרי שבת מתכווצים קצת. אתה באמת הולך לכתוב את זה? עכשיו? בשבת? "טוב, הוא בטח לא יהודי", אומרים לעצמם רוב הדוסים ומוסרים את מספר החדר. פעם אחת בחיי ראיתי מישהו עושה על זה סצנה, אבל רוב הדתיים ממש לא אוהבים לעשות סצנות, ובטח שלא להישאר מחוץ לחדר האוכל ולראות בעיניים כלות איך גומרים להם את הג'חנונים היחידים שלא נשרפו. אבל לשלול את הכשרות?
יותר מזה. בחלק גדול מבתי המלון הכשרים בישראל דורשים מהאורחים לפנות את החדר בשבת בשעת הצ'ק־אאוט הרגילה. אם תרצה להישאר עד צאת השבת, עליך לשלם תוספת. במקומות בודדים בלבד שהתארחתי בהם אמרו לי שהם מכבדים את השבת ואת הלקוחות ולא גובים תוספת על שבת שלמה. ומה? מישהו אי פעם שלל כשרות, או פירק קואליציה, או שפך עליהם את חמתו המתגלגלת? מה פתאום?! בכל אותם בתי מלון תראו יהודים דתיים וגם חרדים. הם עוקפים מעדנות את זירת המופעים בשבת. לפעמים עומדים מרחוק ומציצים בסקרנות. הם חיים בשלום עם המתכונת הפשרנית והלא־כל־כך־הלכתית שהשתררה בעולם הנופש הישראלי. יש בית כנסת. יש מזון כשר. אין מרחב שומר שבת. האורח החילוני מוותר על מאפים טריים, על אספרסו ועל חביתה והדתי מוותר על הסביבה ההלכתית ההרמטית שלו. אף אחד לא הכריח איש להגיע לבית מלון. וכולם פחות או יותר שמחים בחלקם ולא משאירים חדר פנוי או קרואסון לרפואה.
למה זה קורה? ובכן, בעיקר מכיוון שהציבור הדתי והחרדי צורך בתי מלון בסופי שבוע (ולא פעם גם בשבת!). כשיש צורך, יש גם פתרונות. כן. ברגע שהציבור הזה יחליט שיש לו צורך גם במסעדות ובבתי קפה שבתיים, כולנו נזכה לראות פטנטים שיאפשרו למסעדות לפעול בשבת ולהישאר כשרות.
הצורך האמיתי הוא הנווט החכם ביותר שיש לנו כאן. רוב תחומי החיים שלנו מתנהלים ללא התערבות פוליטית. בני אדם מנהלים אותם באופן ספונטני וחופשי, כל אחד על פי כישרונו וצרכיו, ועם הזמן התגבשו בהם דפוסי חיים משותפים שדי מזכירים את סצנת השבת בבית מלון ישראלי. רק במקומות שבהם ידיים פוליטיות עדיין בוחשות את בחישתן הגסה הופכים כל צורך ואילוץ למלחמת בוץ מכוערת. ובמלחמה כמו במלחמה: כל מי שאכפת לו מהשבת מוצג כאדם מנותק שלא מודע לצרכים האמיתיים של העידן שאנחנו חיים בו, וכל מי שמפעיל את המלונות, המנופים והמסילות מואשם שהוא מבקש לחסל את היהדות. בין הכיסאות מוטלת כמובן השבת עצמה ותוהה מה יהיה עליה.
(איור: עציון גואל)טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו