השנה היתה 2000. המילניום החדש היה אמור לבשר את תחילתו של עידן מבטיח ועמוס בעבודה למולי שולמן בן ה־26, שזה עתה סיים את לימודי המשחק המפרכים אצל ניסן נתיב. אבל דווקא אז הודיעו הוריו על פרידה אחרי כמעט שלושים שנות נישואים, חברתו הטובה נהרגה בתאונת דרכים, וגם ההצעות שציפה להן לא מיהרו לזרום. במקום לדלג בין חזרות ואודישנים, הוא מצא את עצמו פעמיים בשבוע על ספת הפסיכולוג, מחשב מסלול מחדש.
"זו היתה אחת התקופות הקשות בחיי", הוא אומר. "באג 2000 שלי".
ואיך יצאת מזה?
"אני לא אדם שנכנס להלם, אני אדם שקם ועושה ומחפש פתרונות. כל מעט הכסף שהרווחתי הלך על הטיפול. התעסקתי בלשקם את עצמי מהאירועים שקרו לי, ובמסגרת הטיפול הבנתי שלא יהיו קיצורי דרך. לא יהיה פה איזה מזל כמו בסרטים ההוליוודיים, שמישהו יגלה אותי ברחוב ויהפוך אותי למלך.
"בגלל כל מה שקרה וסטירת הלחי הזאת, משהו באופי שלי התקשח והכניס אותי למוסר עבודה נוקשה יותר. עד היום אני עובד פי 4 משאר השחקנים שאני מכיר, ואני כל הזמן שומע משפטים בסגנון 'כמה קשה אתה עובד' ו'כמה דברים אתה עושה'. עבורי זה לגיטימי לגמרי".
שולמן (42) באמת עבד קשה כדי להגיע לסלון שלכם. הצגות ילדים בקניון, תפקידי אורח בסדרות דרמה, הצגות פרינג' שלא מרוויחים בהן הרבה, וגם נוכחות קומית בפרסומות. רק בשנים האחרונות הוא קוצר את הפירות.
לפני חמש שנים הצטרף לתיאטרון באר שבע, ובימים אלה הוא משחק בהצגות "קומדיה סקסית בליל קיץ" ו"עפיפונים". לאחרונה הצטלם לסרט החדש של אבי נשר "חטאים", ופעמיים בשבוע הוא מנחה ב"רשת" את תוכנית הסאטירה "זה המצב" (ראשון ושלישי, 22:40), שהספיקה להפוך לשק החבטות של מבקרי הטלוויזיה ושל צופים רבים.
"קשה לקום בבוקר ולקבל כל כך הרבה חיצים שליליים מכל הכיוונים", הוא מודה. "זה לא קרה לי בעבר, וזו היתה תחושה כבדה ומעיקה. אבל אז הסתכלתי מסביבי וראיתי מערכת של אנשים קשוחים ומנוסים, שרגילים לדברים מהסוג הזה. וברגע שקיבלתי את המסר שלמרות המצב אנחנו מזדקפים וממשיכים הלאה, הוקל לי".
אחד הדברים שחוזרים על עצמם בביקורות הוא ההשוואה הלא מחמיאה ל"ארץ נהדרת".
"נכון, וזה לא היה קל, אבל צפוי, כי יש חבורה של קומיקאים שמתעסקים בסאטירה ואקטואליה. אבל צריך לזכור ש'ארץ נהדרת' באוויר 12 שנה והיא מיתולוגית, ואנשים מתרגלים לדברים מסוימים וקשה להם לקבל דבר חדש. לצד השביל המוכר של 'ארץ נהדרת', צריך שיהיה עוד שביל.
"יש פה אירוע מרגש: לייצר שפה אחרת ולתת צ'אנס לקומיקאים אנונימיים, שהם פצצות כישרון. בשבילי, להיות בספינה כזאת זה דבר מיוחד".
אולי הבחירה רק בקומיקאים אנונימיים היתה טעות?
"יש לי תחושה שהצופים יתרגלו. כמו שמגיע משתתף אנונימי לתוכנית ריאליטי והוא הופך לחביב הקהל, על אחת כמה וכמה כשמדובר בחבורה של אנשים מוכשרים".
תוכנית הפתיחה השיגה 15.1% רייטינג, ומאז כבר רשמתם שיא שלילי של 11.9%. יכול להיות שעם ישראל לא בנוי להומור מהסוג הזה, או לעוד תוכנית סאטירה?
"זה קיץ, ואלה נתונים שנערכנו אליהם מראש. אנחנו מנסים למצוא גישה שיש בה תערובת של אקטואליה ושטות, שיכולה להיות מאוד מתאימה לקהל הישראלי. אני חושב שצריך סבלנות. אם זה לא יצליח, נאבד דרך לקול חדש ומקורי".
מה בכל זאת היית עושה אחרת?
"אני לא איש טלוויזיה. אני אמנם עובד בטלוויזיה, אבל לא מספיק זמן כדי להגיד לך איך זה צריך להיראות. בתיאטרון אני יכול להסביר לך ולהושיט את הידיים שלי פנימה, כי שם אני מכיר. פה אני עדיין חדש, בטח בתוכנית בסדר גודל כזה".
קשה להמשיך לצלם תוכניות, לנוכח קבלת הפנים הצוננת?
"מבחינתי, כל יום צילום הוא יום של אתגרים. אנחנו נותנים עבודה. אני לא מעסיק את עצמי במחשבות איך זה יתקבל, אלא עושה את המיטב כדי שהדבר הזה ימשיך".
אתה חושב על האופציה שהתוכנית לא תשרוד?
"לא. גם 'מצב האומה' לא התקבלה יפה והפכה לאחת מתוכניות ההומור המובילות בארץ. יש מספיק מקרים שמוכיחים שזה אפשרי".
איך תגיב בפעם הבאה שיציעו לך להנחות?
"כמו כל פרויקט שמציעים לי: חושב עליו לפני שאני לוקח. אני לא אגש לזה בגישה של בן אדם מצולק ולא אמנע מעצמי את הדבר הזה גם בעתיד".
עם ירון ברובינסקי ב"זה המצב". "צריך סבלנות"
שולמן נולד בבני ברק למשפחה חילונית, בנם של זאב ז"ל, שנפטר לפני שש שנים ממחלת כליות, וחדווה (67), פנסיונרית. כשהיה בן 3 עברה המשפחה לרמת גן השכנה, שם למד מולי בתיכון "אוהל שם". יש לו אח אחד קטן ממנו, קובי (33), סגן אלוף בחיל השלישות.
כיום הוא מתגורר במרכז תל אביב, לא רחוק מכיכר רבין. כבר 15 שנה הוא בן זוגה של השחקנית אפרת ארנון (41), מתוכן הם נשואים שמונה שנים ומגדלים את אורה בת ה־8 וקרני בן השנה וחצי.
"זה כיף אדיר לחיות עם שחקנית באותו בית, "כי יש מישהו שמבין אותך. בין אם אתה חוזר מהצגה בלילה ואין לך חשק להחליף מילה, ובין אם אתה בתקופה מתסכלת של תשובות שליליות, יש מישהו שמבין בדיוק את מה שאתה חווה כי הוא חווה דברים דומים. אין לי הרבה חברים שנמצאים בזוגיות כבר 15 שנים. יש לי תחושה מתמדת שאפרת מאמינה בי אמונה גדולה. היא כל הזמן חושבת שעדיין לא הגעתי למיצוי, ושיש לי עוד דברים לפתח".
* * *
התקופה הקרובה תהיה משמעותית במיוחד עבור הזוג. בשנה שעברה התגלה כי אפרת נשאית של הגן BRCA1, הגן הגורם למחלת הסרטן, שהתגלה בעבר גם אצל השחקנית אנג'לינה ג'ולי. כדי לשמור על בריאותה ולהקטין באופן משמעותי את הסיכון לחלות בסרטן, אפרת תעבור ניתוח לכריתת השחלות. שולמן מדבר על זה בחופשיות, בהסכמתה ובברכתה של אפרת, שמבקשת להגביר את המודעות לנושא ופועלת באמצעות עמותת ברכה.
"אנחנו מרגישים שאנחנו עומדים לפני צומת לא פשוט, אבל שזו הדרך הנכונה והראויה לעשות את הדבר הזה", הוא אומר. "אפרת הולכת לעבור את הניתוחים, ואני איתה בדבר הזה לכל אורך הדרך".
אתה מפחד?
"מאוד. אשתי הולכת לעבור ניתוח, וזה מאוד מפחיד אותה, וכתוצאה מכך, זה מפחיד גם אותי. אבל אנחנו עושים הרבה מאוד חיפושים, מדברים עם מיטב הרופאים ומנסים להבין איך הכי נכון לעבור את זה, ובעיקר מבינים שאין לנו ברירה. אם הברירה היא לעבור את הניתוח או לחכות שהסיכוי הגבוה שלה לחלות בסרטן יתממש, והיא תצטרך לעבור טיפולים כימותרפיים, אז אין ברירה".
היתה לה התלבטות אם לעבור את הניתוח?
"היתה התלבטות מאוד קצרה. אפרת אמרה שהיא לעולם לא תרצה להיות במצב שבו תקבל טיפולים כימותרפיים, כי היא מכירה את זה מהמשפחה. כמה קרובות משפחה שלה חלו בסרטן".
המשמעות היא גם שהיא לא תוכל עוד להרות.
"מראש לא תיכננו להביא ילד שלישי, אבל הנה באה המציאות וחיסלה כל התלבטות".
הסיפור של שולמן הוא סיפור אופטימי לכל שחקן מיואש שסיים ללמוד משחק וחולם על הרגע שזה יקרה לו. הרגע שאוהבים לכנות בתעשייה "הפריצה". התפקיד שיוציא אותו מהאנונימיות הבלתי נסבלת, שימוטט את המבקרים, והכי חשוב - שיגרום למלהקים להרים לו טלפון ביום שאחרי ולבקש לראות דווקא אותו. לשולמן זה קרה רגע לפני גיל 40.
דריסת הרגל הראשונה שלו בעולם המשחק היתה בגיל 15, אז נדרש להתנדב במסגרת מחויבות אישית במהלך הלימודים בתיכון. אחרי חצי שנה שבמהלכה האכיל קשישים בבית החולים תל השומר, גילה את האפשרות לעבור לחוג תיאטרון עבור הקהילה.
* * *
בצבא התגייס לצוות הווי נח"ל, ובהמשך עבר לתיאטרון צה"ל. כשהשתחרר, התקבל לשני בתי הספר למשחק הנחשבים לטובים ביותר בארץ - יורם לוינשטיין וניסן נתיב - ובחר בשני. למד לצד נתי קלוגר, פיני טבגר ומעיין בלום.
"אחרי הלימודים, כששחקנים מהכיתה שלי נלקחו לתיאטרון ולטלוויזיה, היתה לי תקופה של פיכחון מאוד אכזרי. הבנתי שאותי, בניגוד אליהם, לא ייקחו. שאני לא מאלה שיש להם מזל, ששום מלהק לא ישלוף אותי ולא יכניס אותי למקום של זהב.
"אני חושב שאלו היו השנים הקשות בחיי. אלו השנים שאתה גר בדירה שכורה עם שותפים וחושב על כל שקל שאתה מוציא ועובד בהצגות ילדים בקניון, מתחת למדרגות הנעות, וברקע מערכת הכריזה מדווחת על מבצעים בסופר. זה היה נורא".
לפחות לא היית קבור בתוך תחפושת של חתול.
"היתה תקופה שהייתי חייזר בתוך חליפה סגולה, והתפקיד שלי היה לעשות הרבה שמח".
הלכת להרבה אודישנים וקיבלת הרבה תשובות שליליות. יש לך הסבר למה?
"בעבר היה בי משהו יותר משובלל ומכונס, ואני חושב שמי שבחן אותי זיהה בי את חוסר השלמות הזה. בתוך תוכי ידעתי שיש סיבה שאני לא מקבל תפקידים כאלה ואחרים. יכול להיות שאם הייתי חי בתחושה שאני מביא את הכי טוב שלי, הייתי מקבל יותר תפקידים. ככל שרציתי את התפקיד יותר, דפקתי את זה יותר באודישן לא טוב".
היו מחשבות על הסבה מקצועית?
"לא. כל הזמן נשארתי במקצוע, לא חשבתי שאני צריך להתעסק במשהו אחר. הדבר הכי רחוק שחשבתי עליו הוא לחזור להיות סטודנט, להתעסק בבלשנות".
ומה קורה כשאין שום עבודה והטלפון לא מצלצל?
"בכל פעם שנדחקתי לקיר התאפסתי על עצמי וייצרתי משהו חדש. זה סוג של מנגנון הישרדותי שקיים בי. מעולם לא הייתי רעב ללחם, כי תמיד דאגתי לעבודה".
מה בכל זאת החזיק אותך?
"האמונה שהדבר הזה ישתנה. היה פער מטריד בין האמונה הפנימית שיש לי סוג של כישרון לבין המציאות שלא מאפשרת לדבר הזה לקרות".
הפער הזה נעלם כלא היה בתחילת 2013, אז גבר שולמן על עשרות קומיקאים מפורסמים ומוכשרים וקטף את תפקיד בעלה של עדי אשכנזי בסידרה "בלתי הפיך". הוא נכנס לראשונה לפריים טיים בתפקיד קבוע, ובאותה שנה דורגה הסידרה במקום הראשון ברשימת הדרמות הנצפות בישראל.
"ארבעה חודשים לקח עד שהדבר הזה קרה, עם הרבה מאוד אודישנים והרבה מאוד התמודדות מול קומיקאים בכירים. אני זוכר שישבתי בחוץ בזמן אודישנים של שחקנים אחרים ושמעתי את כולם בפנים צוחקים, ואמרתי לעצמי, זה כנראה לא יקרה גם הפעם. עד אז הייתי מקבל רק תפקידי אורח, מגיע לשני ימי צילום, והיו מאוד מרוצים ממה שאני עושה ושואלים אותי 'איך זה יכול להיות שלא שמענו עליך, איך זה שלא מכירים אותך, ולמה לא עשית שום דבר גדול עד עכשיו'".
ומה היית עונה?
"שבארץ אתה נולד כשחקן רק כשאתה בטלוויזיה. היום אני שמח להיות חלק מאלה שכן עובדים בטלוויזיה, אבל הבנתי גם שהדברים בתחום הזה זמניים, ושחקן צריך להיות מסוגל לבנות את עצמו בעוד מיליון תחומים אחרים.
"בסופו של דבר, הפריצה שלי היתה בתחום שהרגשתי בו הכי נוח: אימפרוביזציות (חלק מהדיאלוגים בסידרה אולתרו על ידי השחקנים על הסט; ע"ס). זה תחום שעסקתי בו מהיום הראשון שסיימתי את הלימודים, אבל רק הרבה מאוד שנים אחר כך הגעתי איתו לטלוויזיה".
אתה זוכר את הרגע שהודיעו לך שהתפקיד שלך?
"לא. אני לא מאלה שירימו את היד בתנועת ניצחון והתמונה תקפא בזיכרונם. ברגע שקיבלתי את התשובה החיובית, המחשבה הראשונה היתה מה אני עושה כדי שזה יהיה טוב. איך אני מגיע ליום הראשון ונותן לכולם תחושה שהם בחרו נכון".
אז איך היה היום הראשון?
"הייתי רגוע, אבל לא במובן הטוב, אלא כמו אחד שלקח שמונה כדורי הרגעה, למרות שלא באמת לקחתי. הייתי בסוג של הלם. תודה לאל שהיתה לי כימיה מהשמיים עם עדי, שאיפשרה לזה להתגלגל".
למרות הרמה הגבוהה שהפגנתם, העונה השנייה של התוכנית זכתה לרייטינג נמוך יותר, והבאזז סביבה דעך. תהיה עוד עונה?
"בין שתי העונות חלפו שלוש שנים, וכל הזמן שואלים אותי על עונה שלישית. אני לא יודע".
* * *
בנובמבר 2014 הוא השתתף בתוכנית הבידור "הכל הולך", לצד עוז זהבי, אליאנה תדהר, טל פרידמן, קרן מור, שחר חסון, נעמי לבוב ודביר בנדק. 21 תוכניות הספיקו לקברניטי הזכיינית "רשת" כדי להיפרד מתוכנית משחקי החברה למבוגרים ולהבין שהצופים בבית ישרדו גם אם יחליטו לא לחזור לעונה נוספת. "לא, לא הצטערתי שהשתתפתי בתוכנית. הייתי קומיקאי אלמוני יחסית בתוך חבורה מוכרת, והרגשתי שאני מצליח להיות יותר נינוח מהשאר, כי לי באמת לא היה מה להפסיד".
התאכזבת שהתוכנית ירדה?
"כן. זה קשה כשאתה רותם את עצמך למשהו שלא הולך והופך לשק חבטות של הביקורת. אני חושב שהיו מאיתנו ציפיות גבוהות בגלל הנבחרת הגדולה של הקומיקאים, והצופים התאכזבו".
חששת שהשם שלך ייפגע?
"לא, וכמו בכל דבר שאני עושה - אני זוכר שמחר יהיה משהו אחר. עכשיו אני חי בטלוויזיה ונהנה והמשכורות בטלוויזיה הן נעימות, ואני צריך לשמוח על ההזדמנות שיש לי ולהפיק ממנה את המיטב. אין לי סיבה לא להירדם בלילה ולהצטער על זה שהתעוררתי".
עוד לפני ההצלחות והעבודה בטלוויזיה, הוא לוהק למחזמר "קומפני" בתיאטרון באר שבע, ובהמשך למחזה "סובניר", לצד רמה מסינגר המנוחה. בשנה שעברה עיבד לעברית עבור התיאטרון, בצוותא עם ירון ברובינסקי, את "קומדיה סקסית בליל קיץ", על פי סרטו של וודי אלן. השניים גם מככבים בתפקידים הראשיים.
יש לך שאיפות להגיע לתיאטראות הגדולים יותר?
"אני מאוד מבסוט במקום שלי. יש לי שאיפות משחקיות אחרות, יותר בכיוון של טלוויזיה וקולנוע. פחות דחוף לי לעבוד בתיאטרון בתל אביב, כי אני מעריך את הדרך שאני עושה בבאר שבע".
יש משמעות לדרך הזאת, בתקופה שבה התיאטראות מלהקים לתפקידים ראשיים זמרים וכוכבי ריאליטי, כדי למשוך קהל?
"לא מפריע לי שכוכבי ריאליטי נכנסים לתפקידי מפתח בתיאטרון. אם יש אמן שיכול לחשמל אלף איש באולם - בין אם זו מאיה בוסקילה או שירי מימון - זה נפלא. אבל אני כן מצטער על זה שאנשים מגה־מוכרים מקבלים תעדוף על פני שחקנים פחות מוכרים. צר לי על אי השוויון הזה".
מה העמדה שלך בקרב בין מירי רגב לאמנים?
"אין לי עמדה ברורה בנושא הזה, ואני לא אומר את זה ממקום של זהירות. אני רק יכול להגיד שברור לי לחלוטין שהתערבות של הממשלה בתכנים אמנותיים היא פסולה ולא צריכה לקרות".
לאחרונה הצטלמת לסרטו החדש של אבי נשר בתפקיד מנצח תזמורת קשוח. איך זה קרה?
"הגעתי לעשות אצלו אודישן לתפקיד של הרע, והוא אמר לי: 'אתה אדם נעים וסימפטי, קשה לי לראות אותך עושה תפקיד של מנוול'. כמה זמן אחר כך נפגשנו על הסט של 'בלתי הפיך', כשהוא בא לעשות תפקיד אורח, והוא לקח עלי צ'אנס".
לפחות לצילומים האלה הגעת עם קצת ביטחון עצמי?
"הלוואי, צילמנו באולם קונצרטים בפולין עם מאתיים שחקנים, וכמעט השתנתי במכנסיים מרוב לחץ".
erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו