המשחק אתמול בבלומפילד היה אמור להיות חגיגת כדורגל אמיתית. מצד אחד האלופה הנכנסת, ומצד אחר סגנית האלופה, שאיבדה סיכוי לזכות באליפות אך רוצה לשמור על כבודה ועל מקומה מהעונה שעברה. על הדשא ההבטחה קוימה במלואה, אבל מול יציעים כמעט ריקים המלאים רק ב-700 ילדים ונשים, זו לא היתה חגיגה אלא יותר תזכורת למצב העגום שבו נמצא הכדורגל שלנו. המשחק בין ק"ש להפועל ת"א הפגיש גם שני מועדונים שעסוקים בזמן האחרון בהכל חוץ מבכדורגל. בקריית שמונה, שנמצאת עדיין תחת הרושם הרע של פרשת שרצקי-בן שמעון, רוצים כנראה כבר לגמור את העונה, להרים את הצלחת ולספור את הכסף. אין ספק שאם שואלים את השחקנים, הם היו מעדיפים לראות את בן שמעון מאחורי הקווים גם בעונה הבאה אלא שזה כבר לא יקרה. בהפועל ת"א ממשיכים להתעסק בשאלת הבעלים אלי טביב, ושם יש רוב בקרב השחקנים שלא רוצה לראות אותו פותח את העונה הבאה. ביציעים צפו בנחת כמה מאות ילדים ונשים, הודות ליוזמתו של יו"ר ההתאחדות אבי לוזון שהתקבלה בבית הדין המשמעתי. אם אכן מדובר בדור הבא של האוהדים האדומים, נראה כי לטביב לא תהיה תקווה. במשך רוב המשחק המשיכו גם הקטנטנים לשיר נגד הבעלים. רוב הילדים, אגב, שייכים למחלקת הנוער של המועדון וזה כנראה אומר הכל. טביב, שישב מצונף - אולי מהקור ואולי מהבושה - ביציע, המשיך לחייך אבל התקשה להסתיר את הפרצוף החמוץ. הפועל, ללא תמוז, ידין, טועמה וקנדה, עלתה ראשונה ליתרון בדקה ה-31 משער של גורדנה, שבעט כדור חלש יחסית מסף הרחבה לידיים של דני עמוס ששמט אותו ברשלנות לתוך השער. אלא ששתי דקות למחצית היה זה סולארי שהישווה בצ'יפ מעל אדל, במהלך שנוי במחלוקת שאושר על ידי חכמון שלא ראה אופסייד. עם תחילת המחצית השנייה משפחת שרצקי ביציע הכבוד כבר חשבה שהעסק גמור אחרי ששער נהדר של אבוחצירא סידר מהפך לאורחים מהצפון. הילדים האדומים התחילו לקלל שוב את טביב, ושירזי עם הספסל הקצר נראה אובד עצות. אלא שאז בדקה ה-58 הגיע שי אבוטבול עם בעיטה חופשית מושלמת מ-25 מטרים, שפגעה בקורה ונכנסה פנימה. השחקן שנמצא בסכסוך מתמשך עם טביב ומאיים על בסיס חודשי להחרים משחקים, החזיר את הפועל לתמונה, ואת איזי שרצקי והבנים שלו עמוק לכיסאות הקפואים. אליפות תהיה להם אם לא בשבוע הבא אז בזה שלאחריו, אבל השאלה הגדולה שהפכה משותפת גם לק"ש וגם להפועל ואולי לכל הכדורגל שלנו נשארה פתוחה - מה יהיה בעתיד?
