הגלקסיה חוגגת לו יום הולדת

הוא היה חובב נלהב של רובוטים, חלליות וקרנפים; הוא חתום על משפטי קאלט כמו "היו שלום ותודה על הדגים" ו"בלי פאניקה"; והוא אחראי לאינספור מילים חדשות ומשעשעות בשפה האנגלית. מעריציו של דאגלס אדמס, מחבר סידרת ספרי הקאלט "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", מציינים היום בשמחה מהולה בעצב יום הולדת 60 לסופר המנוח.

סופר המדע הבדיוני הפופולרי - ודאי אחד הפופולריים ביותר שהצמיח הז'אנר - נפטר מהתקף לב מפתיע ב-11 במאי 2001, כשהיה בן 49 בלבד. עם זאת, גם 11 שנה אחרי לכתו, מעריציו הרבים מתייחסים ליום הולדתו כאל מסיבה לכבוד אדם חי לחלוטין. אחרי הכל, מדובר באייקון אמיתי, כזה ששבועיים לאחר מותו כבר הוכרז התאריך 25 במאי כ"יום המגבת" לזכרו, ומי שזכה לכך שאסטרואיד נקרא על שמו.

יום הולדתו של אדמס יצוין בשורה של אירועים בעולם, אך המסיבה המרכזית תיערך הערב באולם "האמרסמית' אפולו" בלונדון, בנוכחות כ-4,000 ממוקיריו. כיאה להומור המיוחד של אדמס, על כרזת המסיבה נכתב כי היא תיערך ב"אולם האמרסמית' אפולו, לונדון, בריטניה, כדור הארץ". מיותר לציין שכל הכרטיסים לאירוע אזלו מזמן.

"אם דאגלס היה כאן, הוא ללא ספק היה מארגן חתיכת מסיבה. לכן הלכנו על אולם ענק ורשימת אורחים בין-כוכבית", הסבירו בני משפחתו את פשר האירוע. לאולם בלונדון יגיעו הערב דמויות מפתח מעולם המדע בדיוני, הבידור, המוסיקה והספרות - ובהם, בין השאר, טרי ג'ונס ("מונטי פייתון"), השחקן והסופר סטיבן פריי, חברי הלהקה של פול מקרטני ומארק קרוארדיין (הזואולוג שחתום עם אדמס על הספר "הזדמנות אחרונה לראות").

אף שאדמס תמיד היה כותב שנון ומוכשר - הוא בין היחידים שכתבו עבור הסידרה "מונטי פייתון", ואף התארח בה - בתחילת דרכו הוא התקשה להתפרנס מכתיבה ונאלץ לעבוד בעבודות הזויות כגון מנקה לולי תרנגולות ושומר ראש של איל הון קטארי. את הספר הראשון בסידרת "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" כתב בשנת 1979. הספר זכה במהירות למעמד פולחן: הוא תורגם לעשרות שפות ונמכר במיליוני עותקים. ב-2005 אף יצא סרט קולנוע המבוסס על עלילת הספר.

ממוסיקה ועד חיות נכחדות

אך לא רק מדע בדיוני עניין את אדמס. בשנת 1984 הוא פירסם את "The Meaning of Liff" יחד עם הקומיקאי ג'ון לויד, שבו לקחו השניים שמות מוזרים של יישובים והצמידו להם משמעויות חדשות לתיאור תופעות ומצבים שאין להם עדיין מילה משל עצמם. המילה "woking"' למשל, הפכה לתיאור של "התחושה שאתה מרגיש כשאתה עומד במטבח ותוהה למה בדיוק באת לשם".

חבריו הקרובים של אדמס מספרים שהיה אדם צבעוני ומיוחד. כך, למשל, הוא היה פריק של מוסיקה ואהב מאוד לערוך מסיבות ונשפי ריקודים שבהם אירח שורה של אושיות תרבות, החל מג'ורג' מרטין - המפיק האגדי של להקת הביטלס - דרך סופרים כמו סלמאן רושדי ועד לבכירים בחברת מיקרוסופט.

אדמס היה ידוע גם כאקטיביסט בנושאי סביבה והצלת מינים נכחדים. בשנת 1994 הוא טיפס על הר הקילימנג'רו לבוש בתחפושת קרנף, במסגרת קמפיין של הארגון "Save the Rhino". הוא גם יצר סידרת רדיו תיעודית בשם "הזדמנות אחרונה לראות", שעסקה בחיות נכחדות. הסידרה עובדה לספר מצליח, שתורגם לעברית בשנת 2004 בהוצאת ספרי עליית הגג.

"תירגמנו את הספר אחרי שאדמס מת", מתאר המתרגם ירון בן עמי את חוויית העבודה על הספר, "ותוך כדי עבודה היה לי בראש כל הזמן כמה אירוני זה שמי שהתברר כבעל החיים הנדיר שנכחד הוא בעצם דאגלס אדמס".

מה הפך אותו בעיניך לסופר אהוב כל כך-

"היה לו דמיון פרוע ומדהים, שמסוגל לקחת רעיונות מאוד מופשטים ולהגיש אותם בצורה של בדיחה. הוא עלה על מטאפורה מאוד יפה - לכאורה הוא מתאר את היקום אבל למעשה הוא מתאר את החברה שבה הוא חי, החברה המערבית של סוף המאה ה-20, שמתחילה לראות את הפוטנציאל של מחשבים ולחוות בעיות כמו אקולוגיה או ריבוי אוכלוסין".

ואיך זה מתבטא ב"הזדמנות אחרונה לראות"-

"כמו בכתיבה הבדיונית שלו על היקום שבה הוא בעצם כותב עלינו, כך גם ב'הזדמנות אחרונה לראות' הוא כאילו כותב על בעלי חיים נכחדים אבל בעצם כותב על בני האדם. הוא מסתכל על תוכי קאקאפו ורואה בו את עצמו. אתה מגלה שפתאום אכפת לך אם הקאקאפו הזה ישרוד".

מה לדעתך ייחד אותו כסופר-

"המשפט הכי גדול ששמעתי אותו אומר זה שהעולם תמיד נראה מקום שונה ומרתק כשמסתכלים עליו חמישה ס"מ מן הצד. זה כל כך מתמצת אותו, וכל כך נכון".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו