הכותרות, השמועות והסיפורים ברוסיה לא מפסיקים לזרום בחודשים האחרונים. ולדימיר פוטין מזין אותם: הם הופכים אותו לשליט כל יכול. הכותרות מותחות קו ישר בין פוטין למנהיגים הגדולים של בריה"מ, לא פחות. האיש שמרבה להצטלם בפוזות מאיימות וכבר נבחר על ידי העיתונים המערביים כמנהיג הקשוח בעולם, מצטייר לקראת הבחירות מחרתיים כבלתי מנוצח. יריביו מצטיירים כבובות על חוט בתיאטרון של איש אחד. ועדיין, החורף הקשה שעובר על רוסיה לא מנע מעשרות אלפים לצאת בחודשים האחרונים לרחובות בקריאה להחלפת המשטר. הפסימיים אומרים שהבחירות מיותרות במקרה הטוב ומכורות במקרה הרע. האופטימיים - או שמא החולמים - טוענים שביום שני תתעורר רוסיה ליום הראשון של שארית ההיסטוריה שלה. אין מה לדאוג, פוטין לא ישאיר דבר למזל. סקר שפורסם בשבוע האחרון העניק לו 53.5 אחוזי תמיכה בקרב המצביעים הרוסים, ומועמד המפלגה הקומוניסטית, גנדי ז'יוגאנוב, ממוקם במקום השני - עם כ-11 אחוזי תמיכה בלבד. פוטין (58) נחשב לאיש החזק של רוסיה ב-12 השנים האחרונות. לאחר שתי קדנציות רצופות כנשיא, שמנעו ממנו חוקתית להתמודד בשלישית, החליף ב-2008 תפקידים עם נאמנו דמיטרי מדבדב, והופ - הפך להיות ראש הממשלה, בעוד מדבדב נבחר לנשיא. כולם ידעו, כמובן, מיהו האיש החזק. באופן לא מפתיע, לקראת הבחירות הנוכחיות הודיעו השניים שהם שוב מתחלפים; רק שבניגוד לעבר, אז היו הקדנציות בנות ארבע שנים - הצליחו פוטין ומפלגתו, "רוסיה המאוחדת", להעביר שינויים חוקתיים שיאריכו את משך הקדנציה הנשיאותית לשש שנים. הצליח לחסל את הצ'צ'נים תרגיל חילופי התפקידים ממחיש יותר מכל את עומק שליטתו של פוטין בפוליטיקה הרוסית. לאחר האנרכיה של עידן ילצין חובב האלכוהול עברה רוסיה לעידן חדש. פוטין היה סוכן קג"ב לשעבר, שמונה במפתיע ליורשו של ילצין והחל בהדרגה לצבור עוצמה פוליטית באמצעות חיסול מוקדי כוח יריבים, הגבלת חופש הפעולה של מפלגות האופוזיציה והשתלטות מחדש על התקשורת ועל המשאבים הטבעיים שעליהם השתלטו אוליגרכים שהיו מקורבים לשלטון. הוא הצליח לגבור על הטרור הצ'צ'ני ולייצב את הכלכלה המעורערת, שהיתה עדיין בתהליכי הסתגלות לכלכלת שוק לאחר קריסת ברית המועצות בדצמבר 1991. במהלך כהונתו הכפולה כנשיא צמח המשק הרוסי בהתמדה, והשגשוג אפילו יצר בשלב מסוים עודף תקציבי. פוטין, שהיה מודע לסלידת ההמונים מתופעת האוליגרכים, רדף אחרי החזקים והבולטים שהיו דומיננטיים בתקופת קודמו, ובד בבד קידם אוליגרכים אחרים, שנמנעו מלהתערב במערכת הפוליטית וכמובן, הפגינו נאמנות לשלטונו. כבוגר מנגנוני המודיעין הסובייטיים עשה שימוש נרחב בכוחות הביטחון כדי לרדוף את יריביו. על פי טענות האופוזיציה, הוא לא בחל גם בחיסול יריביו הפוליטיים וגם עיתונאים שניסו לחשוף שחיתויות או הפרות של זכויות אדם במהלך מלחמת צ'צ'ניה השנייה שהתקיימה במהלך כהונתו כנשיא. ככל שחלף הזמן הגדיל פוטין את שליטתו במערכת הפוליטית. בבחירות 2007 לפרלמנט הרוסי, הדו-מה, השיגה "רוסיה המאוחדת" 315 מושבים מתוך 450 - עלייה של 92 מושבים. הישגים אלה היו תוצאה של הפופולריות הגואה של פוטין, אבל גם של הגבלת חופש הפעולה של האופוזיציה. מצב זה יצר זרמי התנגדות תת-קרקעיים בקרב מתנגדיו בימין ובשמאל גם יחד. שיתוף פעולה ביניהם נגד פוטין כבר לא נראה בלתי אפשרי. הבחירות האחרונות לפרלמנט, לפני שלושה חודשים, העידו על התסכול הגובר מפוטין וממפלגתו, שנתפסת יותר ויותר כמושחתת ונהנתנית. "רוסיה המאוחדת" איבדה 77 מושבים. במונחים מערביים עדיין יש לה רוב מרשים, אבל עבור פוטין והציבור הרוסי, ירידה ל-53 אחוזי תמיכה מעידה על משבר במפלגת השלטון. יתר על כן, באופוזיציה טענו בתוקף כי התוצאות לא שיקפו את רצון העם, וכי המנגנון השלטוני זייף את התוצאות. מייד עם פרסום התוצאות יצאה קריאה לקיום בחירות חדשות והוגנות; גם גורמי הפיקוח הבינלאומיים שנכחו ברוסיה ביום הבחירות טענו כי הן לא עמדו בסטנדרטים של מדינה דמוקרטית. גורמי האופוזיציה ברוסיה החלו להתאגד יחדיו נגד פוטין. הימין הלאומי חבר לשמאל הליברלי, ואורגנו הפגנות המוניות, הגדולות ביותר מאז עליית פוטין לשלטון. זה לא עזר. למרות אווירת המהפכות והשינויים של 2011, לא התחולל "אביב עמים רוסי" - בין השאר, בזכות מהלכים פוליטיים מתוחכמים, שהעניקו לפוטין לגיטימציה וניטרלו את יריביו. פלייבוי בגובה 204 סנטימטר דוגמה בולטת לכך היא התמודדותו של המיליארדר מיכאיל פרוחורוב, שהודיע על הצטרפותו למירוץ זמן קצר לאחר פרסום תוצאות הבחירות לדו-מה. רבים הופתעו מהמהלך, עקב תדמיתו הנהנתנית של האוליגרך בן ה-46. לפרוחורוב יש הכל: מעמד חברתי, כסף, תואר הרווק המבוקש ביותר ברוסיה וקבוצת כדורסל ב-NBA - ניו ג'רזי נטס. על פי "פורבס", הוא ממוקם במקום ה-32 ברשימת עשירי העולם, עם הון של 18 מיליארד דולר. אבל כמו אחרים במעמדו הוא רוצה יותר. תואר האדם השלישי בעושרו ברוסיה לא מספק אותו. מי שהיה מוכר ברוסיה ובעולם כפלייבוי חסר גבולות מנסה להמציא את עצמו מחדש כפוליטיקאי, "עם אובססיה לגבי עתידה של רוסיה ותוכנית להעלות אותה על המסלול הנכון", כדבריו. אבל ברוסיה כמו ברוסיה, בעיני רבים הכרזתו של פרוחורוב היא לא יותר מתרגיל מתוזמר היטב של פוטין. יש הטוענים כי פרוחורוב לעולם לא היה מסכן את מעמדו ואת עסקיו הענפים, וכי הוא מועמד דמה, שנועד לשחרר קצת את הלחץ הציבורי נגד פוטין, באופן מבוקר. החשדות באשר למניעיו האמיתיים מגובים גם בעובדה שעמד לתקופה קצרה בראש המפלגה הליברלית, שהיתה אמורה להתמודד בבחירות לפרלמנט ואף זכתה לגיבוי מהקרמלין. פרוחורוב פרש מראשות המפלגה בספטמבר, בעקבות ריב עם ולדיסלב סורקוב, שנחשב עד לאחרונה לאידיאולוג ולמוציא לפועל של שיטת "הדמוקרטיה המבוקרת" של משטר פוטין-מדבדב. פרוחורוב האשים את סורקוב כי הפריט את המערכת הפוליטית הרוסית וכי הוא מתנהג כ"מפעיל בובות". בעיני רבים פרוחורוב הוא "יריב בטוח", שאינו מסכן באמת את מועמדותו של פוטין ואף מסייע לו בכך שהוא מפצל את האופוזיציה ובד בבד מעניק לפוטין לגיטימציה. הוא עצמו מכחיש כי הוא מועמד שתול של הקרמלין ומבטיח שזאת רק תחילת דרכו בפוליטיקה הרוסית. "זה אולי יישמע נדוש, אבל אני אוהב את מולדתי. אני באמת רואה הרבה בעיות, ואני יודע את התשובות להן". בראיון אחר, כשנשאל אם הוא פרויקט של הקרמלין, השיב: "אני פרויקט של הוריי בלבד". אף על פי שהוא טוען כי הוא בונה על תמיכתם של מתנגדי פוטין, רבים מהם ליברלים ממעמד הביניים, הוא עלול להתאכזב, לנוכח הסלידה הטבעית שלהם מתופעת האוליגרכים. לדברי הפרשן ניקולאי פטרוב, אין לפרוחורוב סיכוי ממשי לזכות בבחירות, "כי הוא קריקטורה של אוליגרך שמיליונים לעולם לא יתמכו בו". שמונה דוגמניות ומעצר בראיון שהעניק לסוכנות הידיעות רויטרס הציג פרוחורוב עמדות ליברליות במיוחד. כשהוא מצטט את נשיא ארה"ב לשעבר, אברהם לינקולן, הוא טען כי "הממשלה צריכה להיות של העם, על ידי העם, ולמען העם - ולא כמו היום, כשלרוסים יש ממשלה על חשבון העם. פוטין היה יעיל מאוד בחמש-שש השנים הראשונות של כהונתו כנשיא, אבל אנחנו חייבים לשנות את האסטרטגיה מיציבות לאקטיביות. רוסיה נמצאת בפיגור ביחס לשאר העולם, ואנחנו מוכנים להילחם כדי שתהיה אחת המדינות היותר שקופות, פתוחות ודמוקרטיות של העולם. זאת האובססיה שלי". פרוחורוב, המתנשא לגובה 2.04 מטרים, הקים את העסק הראשון שלו בגיל 23, בשלהי המשטר הקומוניסטי. הוא קנה אז מכנסי ג'ינס משומשים ברובל אחד ומכר אותם תמורת 15 רובל לאחר שתיקן וחידש אותם. את עושרו הוא צבר בעבודה קשה, תוך ניצול הזדמנויות וגם עם לא מעט מזל. לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי הוא חבר לאיש העסקים והפוליטיקאי ולדימיר פוטנין, שהקים את אחד הבנקים הפרטיים הראשונים ברוסיה המתחדשת - MFK. בתוך זמן קצר הפך הבנק לרווחי, ושנה לאחר מכן הקימו השניים בנק נוסף. מיזמים אלה הפכו את פרוחורוב למולטי מיליונר עוד לפני גיל 30, אבל עדיין היה מדובר בכסף קטן. כמו אצל שאר האוליגרכים, הכסף הגדול הגיע בתקופת המעבר של רוסיה מהשלטון הקומוניסטי לכלכלת שוק. הוא וחבריו הצליחו להשתלט על חברות הכרייה וחברות הנפט הממשלתיות באמצעות הסכמים מתוחכמים, ניצול קשרים פוליטיים ומכרזים פיקטיביים, תמורת מאות מיליוני דולרים. לאחר ההשתלטות זינק ערכן של החברות בחדות והפך את פרוחורוב ממיליונר למיליארדר. בד בבד, הוא לא ויתר על החיים הטובים. לפני כחמש שנים אף היה מעורב בתקרית בינלאומית עסיסית, לאחר שהביא איתו שמונה דוגמניות רוסיות כדי לבדר אותו ואת חבריו באתר הסקי היוקרתי קורשבל שבצרפת. המשטרה הצרפתית עיכבה אותו לחקירה בחשד לסרסרות, ואף ששוחרר כעבור ארבעה ימים, התקרית הביכה את שותפו פוטנין ואת ממשלת רוסיה, שהציעה לו למכור חלק מנכסיו. כאן נכנס אלמנט המזל: העיסקה הכפויה התגלתה ככדאית מאוד, והניבה לו כ-10 מיליארד דולר בתמורה לאחזקותיו, כחודשיים בלבד לפני פרוץ המשבר הכלכלי העולמי, שפגע בערך הנכסים שזה עתה מכר. מבקריו של פרוחורוב טוענים כי התקרית בצרפת פגעה בסיכוייו להשתלב בפוליטיקה הרוסית ומאפשרת לקרמלין "להחזיק אותו קצר". לדברי הפרשן הפוליטי פטרוב, "הוא היה מעורב ביותר מדי סקנדלים מכדי להפוך לדמות פוליטית פופולרית. תמיד יהיה אפשר לשלוט בו". פרוחורוב חושב אחרת: "התקרית בצרפת היתה תחילתה של הקריירה הפוליטית שלי", אמר לאחרונה. "קרה לי נס: לפני התקרית איש לא הכיר אותי ברוסיה, ואחריה הפכתי פתאום פופולרי, פחות או יותר". בראיון לתוכנית "60 דקות" האמריקנית, הוא סיפר כי עבורו "החיים, ובמיוחד עולם העסקים, הם משחק אחד גדול". הוא הודה שהוא מכור לאתגרים, לספורט ול"סיכונים מחושבים". הוא מרבה להצטלם כשהוא מדגים אמנויות לחימה כאלה ואחרות, ממש כמו פוטין. ויש לו גם קשר ישראלי: הוא הבעלים של המרכזים הרפואיים בשכונת רמת אביב ג' ובית גדי בנתניה. למרות הגישה האופטימית, פרוחורוב לא נקט עד כה בשום מהלך פוליטי נועז שיקדם את מעמדו. הוא לא תקף את פוטין ולא העביר עליו ביקורת מהותית. לעומת זאת, לפני כשלושה שבועות הוא הפגין את כישורי הראפ שלו במהלך תוכנית טלוויזיה רוסית. לנוכח העובדה שיש לו כשישה אחוזי תמיכה בלבד, ייתכן מאוד שסרטון הראפ שלו יתגלה בסופו של דבר כהישגו הגדול ביותר בבחירות. לרדוף את האוליגרכים פרוחורוב שייך לקבוצה הקטנה של האוליגרכים המצליחים, שעשו את הונם באמצעות קשר הדוק עם השלטון. רבים מהם מעוניינים לראות את פוטין מפסיד בבחירות, כולל אוליגרכים לשעבר שפוטין הדיח ממעמדם הרם כממליכי מלכים. ההערכה היא כי חלקם מעבירים כספים לגורמי האופוזיציה ואחראים לקמפיין הדה-לגיטימציה נגד פוטין. "החלוקה ברורה למדי", אמר לנו השבוע איש עסקים ישראלי מוכר בקהילה הרוסית. "אם אתה אוליגרך - אז או שאתה בצד של פוטין, או שאתה יריב שלו. אף אחד לא ניטרלי בעולם של פוטין, אתה חייב לקחת צד". פוטין פעל באופן שיטתי, באמצעות רשויות החוק וגורמי המודיעין, כדי להרחיק ואף לרדוף את האוליגרכים שבחשו גם בזירה הפוליטית ולא הסתפקו באימפריות הכלכליות שלהם. בוריס ברזובסקי (שאמר ש"הפוליטיקה ברוסיה היא כמו משחק רולטה") וולדימיר גוסינסקי (ששלט באמצעי תקשורת עצמאיים ברוסיה) הצליחו לברוח מנחת זרועו של פוטין ועזבו את רוסיה - אך כתוצאה מכך ירדו מנכסיהם. לעומתם, מיכאל חודרקובסקי, שהיה בזמנו של ילצין האיש העשיר ברוסיה ושלט באימפריית הנפט "יוקוס", נעצר ב-2003, נשפט ונידון ל-14 שנות מאסר. הרוסים הרשיעו גם את לאוניד נבזלין, שותפו של חודרקובסקי, בניסיון לרצח וגזרו עליו מאסר עולם, אך נבזלין ברח לישראל והצליח לחמוק מגורל דומה לזה של שותפו לשעבר. במקומם של חביבי ילצין עלה דור חדש של אוליגרכים, שנחשבים למקורביו של פוטין. בניגוד לקודמיהם, הם התרחקו מעשייה פוליטית משמעותית וצייתו במקרה הצורך לדרישות הקרמלין. אלה מעוניינים בהמשך שלטונו של פוטין, מתוך אינטרסים כלכליים טהורים. גם הם מפעילים פעילים ומופעלים על ידי גורמי ממשל, כדי להבטיח את זכייתו של פוטין. השם המוכר בקבוצה זו הוא בעליה של קבוצת הכדורגל צ'לסי, רומן אברמוביץ', ועוד בחבורה אולג דריפסקה ומיכאיל פרוחורוב מיודענו, שעם שותפו ולדימיר פוטנין שרד את טיהורי פוטין. כמוהם גם ויטלי מלקין ומיכאיל פרידמן. קליפורד גאדי, חוקר במכון ברוקינגס, הסביר ל"גרדיאן" הבריטי כי "פוטין, עוד לפני שמונה לנשיא, הבין את עקרונות המודיעין הבריטי: 'אל תהרוס את אויביך, עשה להם מניפולציות ועשה בהם שימוש למטרותיך'". יש הטוענים, אגב, כי גם פוטין עצמו הוא אוליגרך שצבר הון מכספי 'פרוטקשן' שגבה מהאוליגרכים המקורבים אליו. בחודשים האחרונים מתקיים בלונדון משפט, שבו המאבק הפנימי בין האוליגרכים בא לידי ביטוי בצורה הבוטה ביותר. בוריס ברזובסקי, מקורבו לשעבר של ילצין, דורש כי בן חסותו בעבר, רומן אברמוביץ', ישלם לו כ-5 מיליארד דולר פיצוי לאחר שרימה אותו לטענתו ותימרן אותו למכור את מניותיו בחברתם המשותפת כשהוא נאלץ לברוח מרוסיה. על אף שמדובר, על פניו, בסכסוך עסקי בלבד - המשפט עצמו הוא ביטוי למאבק הפוליטי המתמשך ברוסיה בין תומכי פוטין למתנגדיו. האשמה: מועמד דמה דרך נוספת שבאמצעותה מקווה פוטין לזכות בבחירות היא שליטה בזהות המתמודדים נגדו. נוסף על פרוחורוב, מתמודד בבחירות לנשיאות גם ולדימיר ז'ירינובסקי, הפוליטיקאי הוותיק והמוכר, שבמשך השנים נחשב לליצן ולפרובוקטור המוביל של הפוליטיקה הרוסית. ב-2008 הגיע ז'ירינובסקי למקום השלישי עם 9.5 אחוזי תמיכה. בגלל אישיותו הגסה ואופיו הטמפרמנטי, שבא לידי ביטוי, בין היתר, בקרבות איגרוף עם יריביו בפרלמנט - אין לו שום סיכוי לזכות בבחירות. בעבר טענו נגדו שהוא סוכן של המודיעין הרוסי, כיום מתמקדת הביקורת נגדו בעובדה שהפך את מפלגתו לעסק משפחתי, וכי הוא משמש כלי משחק בידי הקרמלין. רבים סבורים כי גם הוא מועמד דמה, שתפקידו לפצל ולהחליש עוד יותר את מחנה המתנגדים של פוטין. ז'ירינובסקי (66), נולד בקזחסטן לאם ממוצא רוסי ולאב ממוצא יהודי-פולני, וולף אדלשטיין, הקבור בבית העלמין בחולון. הוא קצין לשעבר בצבא הרוסי וסגן יו"ר הפרלמנט. "המפלגה הליברלית הדמוקרטית של רוסיה" (LDPR), שאותה הקים ובראשה הוא עומד, היתה אמורה להיות - כפי שמרמז שמה - מפלגה בעלת השקפות ליברליות ודמוקרטיות. אולם בהשפעת מנהיגה הפכה למפלגה ימנית קיצונית, לאומנית ואנטי מערבית. בעבר הביע תקווה שהאימפריה הרוסית תקום לתחייה והמליץ לפזר פסולת גרעינית באמצעות הרוח לכיוון המדינות הבלטיות וגרמניה. ב-2005 הוכרז אישיות בלתי רצויה גם בארץ מולדתו, קזחסטן. את מפלגתו הקים ז'ירינובסקי ב-1990 בשלהי העידן הקומוניסטי, והיא הפכה למפלגת האופוזיציה החוקית הראשונה בבריה"מ המתפרקת. פריצת הדרך שלו התרחשה לאחר הבחירות לנשיאות של 1991, שבהן הגיע למקום השלישי עם כ-8 אחוזי תמיכה. עם זאת, הוא איבד מאמינותו, בין השאר בעקבות הטענות שהוא למעשה סוכן קג"ב ובגלל תמיכתו בניסיון ההפיכה נגד מיכאיל גורבצ'וב באותה שנה, כשגורמים שמרניים במפלגה הקומוניסטית ניסו לעצור את תהליך הדמוקרטיזציה. לטענת אלכסנדר יקובלב, שהיה חבר בפוליטביורו של המפלגה הקומוניסטית, מפלגתו של ז'ירינובסקי היתה פרויקט משותף של הנהגת המפלגה הקומוניסטית ושל הקג"ב. בספר הזיכרונות שלו טען יקובלב כי ראש הקג"ב דאז הציג את הרעיון לפני גורבצ'וב והודיע לו על בחירת ז'ירינובסקי לתפקיד המנהיג. ז'ירינובסקי מכחיש, כמובן. למרות (ואולי בגלל) מוצאו היהודי, היו לז'ירינובסקי כמה התבטאויות אנטישמיות חמורות במהלך הקריירה הפוליטית. הוא הביע חיבה לאדולף היטלר וכינה את היהודים "שבט קטן ובעייתי". יש לו קרובי משפחה בישראל, ובשנת 2003 הגיע לביקור ראשון בארץ והכחיש את הטענה שהוא יהודי. "זאת סתם שמועה. שהמוסד והשב"כ יחפשו ויוכיחו לי שאני יהודי", אמר. שלוש שנים לאחר מכן הוא הגיע שוב לביקור בישראל, ובו הפסיק להתכחש למוצאו, אך אמר: "למה שאתכחש לדמי הרוסי, לתרבות הרוסית, לאדמה הרוסית, ואתאהב בעם היהודי? רק בגלל טיפת הזרע שאבי הותיר בגופה של אמי-" במהלך הביקור הוא אמר בראיון נרגש לעיתון "הארץ", לאחר שפקד את קבר אביו: "60 שנים חיפשתי אותו בכל העולם, ועכשיו מצאתי אותו". הקומוניסטים מיישרים קו גם גנדי ז'יוגאנוב (68), מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית ב-19 השנים האחרונות וסגן יו"ר הדומה, הוא מועמד חסר סיכוי. ז'יוגאנוב כבר התמודד שלוש פעמים בבחירות לנשיאות, וכשל. הוא נולד במערב רוסיה, ובתחילת שנות ה-60 שירת בצבא הסובייטי בגרמניה ביחידה למודיעין רדיואקטיבי, כימי וביולוגי. ב-1966 הצטרף למפלגה הקומוניסטית. עם שחרורו מהצבא החל ללמוד הוראה ולאחר מכן ללמד, אך החיידק הפוליטי דבק בו והוא נחשב לפוליטיקאי פופולרי באזור מגוריו. לאחר שהשתלב בהנהגת המפלגה הקומוניסטית השלטת הוא הפך לאחד ממבקריו הגדולים ביותר של הנשיא הרוסי דאז, מיכאיל גורבצ'וב, שקידם את מדיניות הפרסטרויקה והגלסנוסט. לאחר נפילת בריה"מ ביסס ז'יוגאנוב את המפלגה הקומוניסטית כמפלגת האופוזיציה המרכזית, שמבכה את מות הסוציאליזם ונלחמת נגד חדירת ערכים מערביים לחברה הרוסית. בבחירות 2008 לנשיאות הוא הגיע למקום השני עם תמיכה של 17.7 אחוזים מול 70 אחוזי התמיכה בדמיטרי מדבדב. ב-21 בדצמבר 2010, בטקס לציון יום הולדתו של ג'וזף סטלין, קרא ז'יוגאנוב לשובו של הסטליניזם לחברה הרוסית. בגל המחאה הנוכחי, שהחל אחרי הבחירות לפרלמנט, המפלגה הקומוניסטית שיחקה תפקיד קטן בלבד. ז'יוגאנוב יצא נגד הנהגת המחאה, שאותה הגדיר כאולטרה-ליברלית. לקראת הבחירות הנוכחיות ציין ז'יוגאנוב: "כנופיה של אנשים שאינם יכולים לעשות דבר בחייהם למעט דולרים, רווחים ופטפוטים השפילה את המדינה". הוא אינו נחשב בעל סיכוי לנצח, בגלל גילו והסלידה מהמפלגה הקומוניסטית, שמזכירה לרבים את העידן הבולשביקי. "פוטין? כמו אל קפונה" לצד משת"פים של פוטין במערכת הפוליטית הרוסית הכוחנית בולט דווקא גארי קספרוב (48), אלוף העולם בשחמט לשעבר, כאחד ממבקריו הבולטים של השלטון הנוכחי. בניגודים לגורמים אחרים בפוליטיקה הרוסית, קספרוב הוא הדבר האמיתי: קול אמיץ הפועל נגד המנגנון הפוליטי הריכוזי. במהלך פעילותו נעצר פעמיים ושהה חמישה ימים במעצר. קספרוב הפך לסמל האופוזיציה לפוטין בעולם המערבי כולו: הוא מרבה להתראיין, להצטלם ולהפיץ את משנתו. גם עליו, ניחשתם נכון, הופצו שמועות שאולי מדובר בכל זאת בחייל בצבא הבלתי נגמר של פוטין. אף על פי שהוא אינו מתמודד נגד פוטין בבחירות הנוכחיות, קספרוב (היהודי למחצה) נחשב לאחד ממנהיגי המחאה האנטי ממסדית. לפעילות הזאת יש מחיר, והוא מקפיד להיזהר מתרגילים מלוכלכים של שליחי פוטין למיניהם. "כשאני נמצא ברוסיה, אני תמיד מתעניין מאיפה הגיע התה שאני שותה", סיפר לאחרונה לעיתון "דיילי טלגרף". הוא מלווה תמיד בשומרי ראש, לאחר שרבים ממבקרי השלטון מצאו את מותם באופן מסתורי. משטר פוטין הוכיח כי הוא אינו עוצר בגבולות המדינה כשהוא רודף אחר מתנגדי השלטון. דוגמה בולטת לכך היתה חיסולו של אלכסנדר ליטביננקו, סוכן הקג"ב בעבר ויריבו של פוטין, בבריטניה ב-2006. ליטביננקו הורעל באמצעות חומר רדיואקטיבי שהוגנב לכוס התה שלו. לדברי קספרוב, המעשה הזה - כמו אחרים - מעיד על אופיו של ראש הממשלה הרוסי: "פוטין הוא פושע קטן, זאת המנטליות שלו", אמר בראיון. "בסופו של יום, הכל קשור לכסף. הוא הבין שככל שיצבור יותר כסף, הכל יהיה בשליטתו. הוא כמו אל קפונה. המרכיב המרכזי היחיד של המערכת הפוליטית שלו הוא נאמנות: אם אתה נאמן לבוס, מצבך מובטח". קספרוב נחשב לאחד מגדולי שחקני השחמט, אם לא הגדול מכולם. בגיל 22 זכה באליפות העולם הראשונה שלו. "השחמט עוזר לך לשפר את ההיגיון שלך", אמר בעבר. לא ברור כמה היגיון יש במאבק הפוליטי נגד פוטין, אבל קספרוב נחוש לדבוק בו. "המערכת הפוליטית הרוסית אינה אלא חזית לקלפטוקרטיה (שלטון גנבים) של פוטין ומקורביו המיליארדרים. זאת דמוקרטיה מדומה, נטולת כל אופוזיציה אמיתית". קספרוב היה שותף להקמת "רוסיה האחרת", קואליציה של קבוצות הפועלות לקדם בחירות חופשיות והוגנות. הבעיה היא שעוצמתה של הקואליציה הזאת היא גם חולשתה, שכן היא מאגדת גורמים שונים מכל הקשת הפוליטית הרוסית - מהשמאל הליברלי ועד הימין הלאומני - כשכל מה שמאחד אותם הוא הסלידה מפוטין. "כשאתה מתנגד לדיקטטורה, האם עליך לגרש אחרים מפני שיש להם דעות שאינן תואמות את האג'נדה שלך-" שאל קספרוב בניסיון להסביר את שיתוף הפעולה הרב-מפלגתי. "איננו נאבקים כדי לשלוט, אנחנו פועלים כדי שיהיו לנו בחירות אמיתיות. אנחנו רואים את האמת, ואי אפשר עוד להעמיד פנים: זאת דיקטטורה לכל החיים של פוטין". השחמטאי יצא גם נגד הטענה כי הרוסים אוהבים מנהיגים קשוחים ופוליטיקה ריכוזית. "זו דרך פשטנית מאוד להסביר דברים. אם תבחן את צפון קוריאה אתה עשוי להגיע למסקנה שבני עמה נולדו להיות עבדים, אבל אז מביטים לעבר דרום קוריאה ורואים מודל אחר". קספרוב מאמין כי בסופו של דבר תהיה דמוקרטיזציה של המערכת הפוליטית הרוסית, בשל חולשתה של המערכת הנוכחית. על פי תפיסתו, פוטין עלה לשלטון כשחבית נפט עלתה 20 דולר והכלכלה הרוסית היתה בצמיחה. עכשיו, כשחבית נפט עולה יותר מ-100 דולר, הכלכלה הרוסית מדשדשת. "פירוש הדבר הוא שיש מאות מיליארדי דולרים של הכנסות מייצוא נפט שמעולם לא הגיעו לכלכלה הרוסית. יש לנו 100 מיליארדרים, אבל אין לנו כבישים. אין שירותים רפואיים. המשטר יקרוס, וזה עשוי לקרות מוקדם יותר ממה שכולם חושבים". קספרוב השתתף בשבוע שעבר בשרשרת אנושית של מפגינים, שהקיפה את מרכז הבירה לאורך כ-16 ק"מ. אבל למרות נחישותו הוא מודה כי לאחרונה הוריד פרופיל. על פי גורמים באופוזיציה, הדבר נובע מאיומים שקיבל על חייו; קספרוב טוען כי בחר להקדיש זמן רב יותר ליוזמות עולמיות בתחום השחמט. לטענתו, הוא חייב לטוס כל הזמן לחו"ל, שכן אינו יכול להתפרנס ברוסיה. לדבריו, האמת העגומה היא שאיש במגזר העסקי או הציבורי לא מעוניין להיות מזוהה איתו. למרות הניצחון הצפוי ביום ראשון, יש המעריכים כי הציבור הרוסי המתנגד לפוטין חצה את רף הפחד. אם אכן כך הדבר, השנים הקרובות לא יהיו קלות לפוטין. מנגד, מעריכים כי פוטין לא יפעל לפתוח את המערכת הפוליטית לקולות נוספים וימשיך לדכא את מתנגדיו כל עוד הוא יכול. "פוטין לא מאמין שיש חופש פוליטי אמיתי במערב", מסביר גלב פבלובסקי, יועץ לשעבר בקרמלין, שתמך בהמשך נשיאותו של דמיטרי מדבדב. "הוא חושב שהכל שם משחק, כמו משחק גולף במועדון פרטי. מישהו תמיד יהיה חזק יותר ומישהו יהיה חלש. הוא תמיד אומר שצריך להתכונן לרגע שהאופוזיציה תתחזק ותעלה לשלטון, וכשזה יקרה, אנחנו חייבים להיות מוכנים לרגע הזה. הוא התכוון לכך שהאנשים שלנו יהיו נוכחים בשתי המפלגות".
